בעלות הברית של ארה"ב חולקות על טראמפ: עד 150 מוקשים נותרו בהורמוז

שני מוקדים אסטרטגיים בעימות עם אירן נותרו אפופי אי-ודאות למרות המאמצים לעבור לשלב של הסדרה: בעלות בריתה של ארה"ב מטילות ספק בהצהרת הנשיא דונלד טראמפ כי מצר הורמוז נוקה לחלוטין ממוקשים, ובמקביל אירן מודיעה כי לא תאפשר לפי שעה לפקחים בינלאומיים להיכנס לאתרי הגרעין שנפגעו בתקיפות.

לפי דיווח בבלומברג, המבוסס על גורמים המעורים בהערכות פנימיות של בעלות ברית אמריקניות, ארה"ב אומנם השיגה התקדמות בפינוי מוקשים מהמים הבינלאומיים במצר הורמוז - אך ההערכה היא שהמבצע לא הצליח לנטרל את כל המוקשים שהניחה אירן. מספר המוקשים שנותרו מוערך ב-80 עד 150.

ההערכה סותרת במישרין את דברי טראמפ, שהודיע כי הצי האמריקני דיווח לו שכל המוקשים במים הבינלאומיים במצר פונו או פוצצו. טראמפ אף הזהיר כי כל כלי שיט אירני שינסה להניח מוקשים חדשים יושמד מיידית, ואמר כי ארה"ב עוקבת אחר הנעשה במצר באמצעים מהחלל.

80 עד 150 מוקשים עדיין במים

אם הערכות בעלות הברית נכונות, הסיכון לשיט בהורמוז עדיין משמעותי גם לאחר פעולות הצי האמריקני. מוקשים ימיים אינם חייבים לחסום את המצר כולו כדי להשפיע על התנועה: די בספק לגבי מיקומם כדי להביא חברות ספנות ומבטחים להימנע מנתיבים מסוימים או לדרוש תשלום גבוה יותר עבור המעבר.

הדבר מקבל חשיבות מיוחדת לאחר שאירן ועומאן הגיעו להבנות על חלוקה חדשה של נתיבי השיט במצר. לפי המתווה שחשפה טהרן, אוניות מסחר הנכנסות למפרץ אמורות לעבור במים האירניים, ואילו תנועת האוניות היוצאות תחולק בין המים העומאניים והאירניים. ההסדר אמור להתחיל כפתרון זמני ולהפוך בהמשך למנגנון קבוע.

אלא שאם עשרות מוקשים עדיין פזורים במים, הסדרה מדינית של הנתיבים אינה מספיקה כשלעצמה כדי להחזיר את התנועה להיקפים שהיו נהוגים לפני המלחמה. לפני פתיחה מלאה יידרשו גם סריקות, פינוי מוקשים והבטחת נתיבים בטוחים בפועל.

הנתונים מהשטח ממחישים שהשיט עדיין רחוק משגרה. מסראווי דיווח הבוקר גם על שיפור קל בתנועה במצר, אך היקפה נותר נמוך מאוד ביחס לרמות שלפני המשבר.

גם מצב אתרי הגרעין נותר לא ידוע

במקביל, טהרן מקשיחה את עמדתה בנוגע לפיקוח על מתקני הגרעין שנפגעו בתקיפות. ראש הארגון לאנרגיה אטומית של אירן, מוחמד איסלאמי, הודיע אתמול כי האתרים שנפגעו "טרם אובטחו" באופן שיאפשר כניסת פקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לדבריו, אירן עדיין רואה את עצמה כמצויה במצב מלחמה ולכן התנאים הביטחוניים אינם מאפשרים ביקורת במתקנים שהותקפו.

איסלאמי הציב גם תנאי חדש לחידוש הפיקוח: לטענתו, הסוכנות הבינלאומית צריכה תחילה לגבש ולאשר נוהל מיוחד לביקורת באתר גרעיני שנפגע בתקיפה צבאית. כל עוד נוהל כזה לא קיים, לדבריו, אין לסוכנות אפשרות לדרוש גישה לאתרים שנפגעו.

לעומת זאת, באתרים שלא הותקפו נמשכו בחודש האחרון ביקורות של הסוכנות כרגיל. המשמעות היא שטהרן אינה מונעת בשלב זה את כל פעילות הפיקוח הבינלאומית, אלא יוצרת הבחנה בין המתקנים שנותרו שלמים לבין אלה שנפגעו - שהם גם המתקנים שמצבם מעורר את העניין הרב ביותר בישראל, בארה"ב ובסוכנות.

טהרן: ישראל וארה"ב רוצות לדעת מה נפגע

איסלאמי האשים את ישראל ואת ארה"ב בכך שהן מפעילות לחץ על הסוכנות כדי להביא את פקחיה דווקא לאתרים המותקפים. לטענתו, מטרת הלחץ היא לא רק פיקוח גרעיני אלא גם לקבל מידע על תוצאות התקיפות ולהעריך את היקף הנזק שנגרם למתקנים.

הטענה אינה משנה את העובדה שבהיעדר כניסת פקחים אין כיום בידי הקהילה הבינלאומית תמונה עצמאית מלאה של מצב המתקנים ושל החומרים שהיו בהם לפני התקיפות. גם רויטרס ציינה היום, בסקירה על ששת חודשי המלחמה, כי אף שתוכנית הגרעין האירנית ספגה מכה, אי-הוודאות נמשכת בשל הגישה המוגבלת לאתרי ההעשרה.

המצב יוצר פער משמעותי ביחס להבנות שפורסמו קודם לכן, שלפיהן פקחי הסוכנות אמורים לשוב לפעילות באירן. בפועל, טהרן מאפשרת להם לפקח רק על חלק מהמערכת הגרעינית, בעוד המתקנים שהיו במוקד התקיפות נותרים מחוץ להישג ידם.

שתי שאלות שטראמפ עדיין לא פתר

שתי ההתפתחויות מצביעות על מגבלה דומה: גם במצר הורמוז וגם בתחום הגרעין קיים פער בין המעבר המדיני לכיוון הסדרה לבין היכולת לוודא מה המצב בפועל.

בהורמוז כבר מתנהל משא-ומתן על משטר שיט חדש בין אירן לעומאן, אך בעלות בריתה של וושינגטון מעריכות כי עשרות ואף יותר ממאה מוקשים עדיין מצויים במים. בתחום הגרעין מדברים בארה"ב על פתרון באמצעות פיקוח ומשא-ומתן, אך הפקחים אינם יכולים להיכנס דווקא לאתרים שהותקפו.

מבחינת ישראל, הסוגיה הגרעינית היא כמובן המרכזית יותר. ללא גישה לאתרים שנפגעו, קשה לקבל אישור בינלאומי עצמאי באשר להיקף הנזק, למצב הציוד והחומרים שהיו בהם וליכולת של אירן לחדש פעילות.

במקביל, שאלת המוקשים בהורמוז משפיעה ישירות על יכולתה של אירן להמשיך להשתמש במצר כמנוף לחץ ועל האפשרות של מדינות המפרץ להחזיר את יצוא האנרגיה לשגרה. לכן למרות סימני הרגיעה המדיניים, שני מוקדי אי-הוודאות המרכזיים בעימות - תוכנית הגרעין ונתיב השיט החשוב בעולם - עדיין רחוקים מפתרון.