משמרות המהפכה: אירן ועומאן סיכמו על חלוקת נתיבי השיט בהורמוז

אירן ועומאן הגיעו להבנות על שינוי משמעותי במשטר השיט במצר הורמוז, שבמסגרתן תחולק תנועת האוניות בין המים הטריטוריאליים של שתי המדינות. אוניות מסחר הנכנסות למפרץ יעברו בנתיב העובר במים האירניים, ואילו אוניות היוצאות ממנו יעברו בשלב הראשון דרך המים הטריטוריאליים של עומאן ובהמשך דרך המים האירניים.

את פרטי המתווה חשף סגן שר החוץ האירני לעניינים משפטיים ובינלאומיים, כאזם גריבאבאדי, בראיון ששודר בטהרן. לדבריו, ההבנות גובשו לאחר כ-45 ימים של משא-ומתן בין אירן לעומאן על יצירת נתיב בטוח לאוניות מסחר במצר.

גריבאבאדי הדגיש כי אין מדובר עדיין בפתיחה מלאה של מצר הורמוז, וכי המעבר החופשי לא יחודש כל עוד לא ייענו התנאים הביטחוניים והמדיניים שהציבה טהרן. לדבריו, אירן רואה כעת בשליטה על הסדרי השיט במצר עניין של ביטחון לאומי.

הנכנסות דרך אירן - היוצאות דרך עומאן

לפי ההסדר שנחשף, תנועת האוניות תשונה מן המבנה שהיה נהוג במשך עשרות שנים. גריבאבאדי טען כי מאז 1968 התנהלה כמעט כל התנועה המסחרית במצר בצד העומאני וכי הדבר גרם, לדבריו, נזק לאינטרסים האירניים.

במתווה החדש, אוניות הנכנסות למפרץ ישתמשו בנתיב הנמצא במים הטריטוריאליים של אירן. אוניות היוצאות מהמפרץ יעברו תחילה במים העומאניים ולאחר מכן ייכנסו למים האירניים לפני היציאה מהמצר.

גריבאבאדי תיאר את המבנה כמעין "כביש דו-סטרי" שאורכו כ-7 מיילים ימיים, ולא כשני נתיבים נפרדים לחלוטין בצפון ובדרום המצר.

המתווה שונה אפוא מהניסוח הפשוט של חלוקה מלאה של המצר לשני חצאים. בפועל מדובר בחלוקת מסלולי התנועה והאחריות בין שתי המדינות, כאשר לאירן ניתנת דריסת רגל ישירה גם בתנועת האוניות הנכנסות וגם בחלק מהנתיב שבו יעברו היוצאות.

הנתיב הזמני - עד 60 יום

ההסדר הראשוני אמור להיות זמני בלבד. אם יושלם יישומו, אירן ועומאן יקבלו תקופה של 30 עד 60 יום כדי לנהל משא-ומתן על משטר שיט קבוע חדש שיחליף אותו.

לפי גריבאבאדי, טהרן כבר העבירה למוסקט מפות שהוכנו בידי הכוחות המזוינים האירניים ובהן התוואי המוצע. צוות העבודה האירני כולל את משרד החוץ, משמרות המהפכה, המטה הכללי והכוחות הימיים.

במקביל אמורות שתי המדינות לנהל שיחות על מנגנון עתידי לניהול המצר ועל הסדרי הביטחון בו. הצדדים כבר הודיעו קודם לכן על כוונה ליצור מסדרון זמני משותף ולפעול לפינוי מוקשים, אולם דברי גריבאבאדי חושפים לראשונה בפירוט כיצד אמורה תנועת האוניות להתחלק בפועל.

עומאן הסכימה לסגור את הנתיב הדרומי

חלק רגיש במיוחד בהבנות נוגע לנתיב הדרומי שבו הפעילה ארה"ב תנועת מכליות סמוך לחופי עומאן. טהרן מגדירה את המסלול הזה "בלתי חוקי" וטוענת כי הוא מפר את מזכר איסלמבאד.

לדברי גריבאבאדי, במסגרת ההבנות החדשות הסכימה עומאן לסגירת הנתיב הדרומי, וההחלטה אמורה להימסר לארגון הימי הבינלאומי. זהו הישג משמעותי מבחינת טהרן, שהתנגדה במשך שבועות לניסיון האמריקני ליצור מסלול מעבר שאינו תלוי באישור אירני.

הדברים עומדים ברקע למחלוקת חריפה בין אירן לארה"ב על השאלה מי שולט בפועל בתנועה במצר. וושינגטון טענה כי הצליחה להבטיח מסדרון שיט בטוח ולפנות ממנו מוקשים, בעוד אירן מתעקשת שהמצר נשאר בפיקוח ובשליטה של כוחותיה.

כלי שיט צבאיים יישארו בחוץ

גריבאבאדי הבהיר כי ההבנות עם עומאן חלות על אוניות מסחר בלבד וכי כלי שיט צבאיים לא יורשו לעבור במצר במסגרת ההסדר.

המשמעות היא שגם אם המסדרון הזמני ייפתח, לא מדובר בחזרה למשטר שיט חופשי כפי שהיה לפני המלחמה. טהרן מבקשת לשמור לעצמה יכולת להגביל תנועה צבאית ולהציב תנאים לפתיחה מלאה של המצר.

אירן גם קושרת את הפתיחה המלאה לתנאים רחבים בהרבה מסוגיית השיט. לדברי סגן שר החוץ, ארה"ב נדרשת להסיר לחלוטין את "המצור הכלכלי", להביא לסיום יציב של המלחמה בכל החזיתות, לרבות בלבנון, ולהבהיר את מעמד המצור על תימן. טהרן דורשת גם התחייבות אמריקנית להימנע מאיומים ומפעולות צבאיות נוספות נגדה.

טהרן מבקשת לקבע הישג אסטרטגי

מבחינת אירן, ההסדר המתגבש חורג בהרבה מהצורך לפתוח מחדש את נתיב הסחר החשוב. במשך עשרות שנים עברה מרבית התנועה המסחרית בחלק העומאני של מצר הורמוז. טהרן מבקשת כעת להשתמש במשבר כדי לשנות את הסדר הימי הקיים ולהבטיח לעצמה תפקיד ישיר וקבוע בניהול התנועה.

אם ההסדר הזמני יהפוך להסכם קבוע, אירן עשויה להשיג הכרה מעשית בכך שאוניות הנכנסות למפרץ עוברות בשטחה וכפוף להסדרים שנקבעו עמה. מבחינת מדינות המפרץ וארה"ב, זו תהיה נקודה רגישה במיוחד משום שחלק מהמאמץ בחודשים האחרונים נועד דווקא להפחית את יכולתה של טהרן לשלוט בנתיב האנרגיה המרכזי.

למרות ההתקדמות, הורמוז עדיין רחוקה משגרה. לפי נתוני Kpler, ביום שלישי עברו במצר חמש אוניות סחורות בלבד, לעומת ממוצע של 15 ב-10 הימים האחרונים. אנליסטים מעריכים כי הסדר עם עומאן לבדו לא יחזיר את זרימת הנפט לרמתה הרגילה כל עוד המחלוקת הרחבה בין אירן לארה"ב אינה נפתרת.

לכן ההבנות הנוכחיות הן צעד חשוב - אך אינן שקולות לפתיחה מלאה של הורמוז. החידוש המרכזי הוא שטהרן ומוסקט כבר אינן דנות רק בשאלה כיצד לאפשר מעבר בטוח זמני, אלא כיצד לחלק ביניהן את נתיבי השיט ואת האחריות לניהול אחד המעברים הימיים החשובים בעולם.