לא רק בראש: המחשבה השפיעה על הדלקת - מחקר ישראלי מצא מנגנון מפתיע

עצם ההחלטה לאן להפנות את תשומת הלב עשויה להשפיע לא רק על מה שאנחנו מרגישים, אלא גם על תגובה חיסונית ממשית בגוף. מחקר ישראלי שפורסם (17.8.26) ב-Nature Human Behaviour מצא כי כאשר מתנדבים בריאים התבקשו להתמקד בתחושות באזור שבו נוצרה דלקת עורית קטנה, הנפיחות והאודם היו מתונים יותר מאשר כאשר הוסחה תשומת לבם מהאזור.

את המחקר הובילו נופר מזרחי והד"ר לירון רוזנקרנץ מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף הפרופסור מנחם רותם מהמרכז הרפואי העמק והטכניון. בשלושה ניסויים שנרשמו מראש השתתפו בסך-הכל 57 מתנדבים בריאים. הדלקת נוצרה באמצעות תבחין עור תקני בהיסטמין, והחוקרים עקבו במשך כ-20 דקות אחר הנפיחות והאודם, לצד מדדים של מערכת העצבים האוטונומית.

3.5 מ"מ לעומת 5 מ"מ

בניסוי הראשון, שבו השתתפו 37 בני אדם, קוטר הנפיחות בשיא התגובה עמד בממוצע על כ-3.5 מ"מ כאשר המשתתפים התמקדו בתחושות מהיד, לעומת כ-5 מ"מ כאשר צפו בסרטונים שנועדו להסיח את דעתם. גם האודם היה קטן יותר, והתגובה נטתה לחזור מהר יותר לכיוון רמת הבסיס.

החוקרים חזרו על הממצא בקבוצה עצמאית נוספת של 20 משתתפים, הפעם תוך הקפדה שהגירוי החזותי והמבנה של המטלה יהיו דומים בשני המצבים. בסך הכול, בכ-90% מהמשתתפים בשתי הקבוצות נרשמה תגובה דלקתית מתונה יותר בזמן שהקשב הופנה פנימה. בממוצע הייתה התגובה קטנה בערך פי 1.5 לעומת מצב הסחת הדעת.

לא רק תחושת הגירוד השתנתה

החידוש הוא שהמחקר לא בדק רק כיצד המשתתפים תפסו את התחושה. ידוע כבר שנים שהפניית קשב יכולה לשנות כאב או גירוד נתפסים. כאן נמדד גם שינוי בגודל התגובה הדלקתית עצמה - הנפיחות והאודם שנוצרו בתגובה לאותו היסטמין אצל אותו אדם.

המערך שבו כל משתתף עבר את שני המצבים אפשר לחוקרים להשוות את התגובה של אותו גוף לאותו אתגר חיסוני, כאשר ההבדל המרכזי היה לאן הופנה הקשב. משום כך החוקרים מתייחסים לממצאים כראיה לכך שהקשב עצמו מסוגל להשפיע על ויסות דלקת חריפה.

שני מסלולים בין המוח למערכת החיסון

כדי להבין כיצד פעולה מחשבתית יכולה להגיע עד לתגובה בעור, החוקרים בחנו שני מנגנונים אפשריים. באחד הניסויים הם החלישו באמצעות לידוקאין את האותות התחושתיים שמגיעים מהאזור המודלק. הדבר פגע בחלק מהיכולת של התגובה הדלקתית לחזור במהירות לכיוון הבסיס, אך לא ביטל לגמרי את יתרון ההתמקדות.

במקביל נמצאה בזמן הפניית הקשב פנימה עלייה בשונות קצב הלב, ממצא התואם פעילות פאראסימפתטית מוגברת ומעורבות אפשרית של עצב התועה - מסלול הידוע כמשתתף בבקרה אנטי-דלקתית. לעומת זאת, מדדים אחרים של עוררות ולחץ לא הסבירו את ההבדל.

התמונה שהחוקרים מציעים היא של שני מסלולים משלימים: אותות שעולים מהרקמה אל המוח ומסייעים לו לווסת את התגובה, ומנגנון "מלמעלה למטה" שבו מצב הקשב משפיע דרך מערכת העצבים האוטונומית.

לא "כוח המחשבה" שמרפא דלקות

כאן נדרש גבול ברור. המחקר אינו מראה שאדם יכול "לחשוב" דלקת כרונית החוצה מגופו, והוא אינו בסיס להחלפת תרופות או טיפול רפואי בהתמקדות או במדיטציה. החוקרים יצרו תגובת עור קטנה, חריפה וזמנית באמצעות היסטמין אצל אנשים בריאים.

לא נבדקו דלקת מפרקים, מחלות אוטואימוניות, זיהומים, מחלות מעי דלקתיות או מצבים כרוניים אחרים. גם אין עדיין הוכחה שאימון ממושך בקשב יוצר השפעה טיפולית משמעותית.

מחקר ישראלי שמחבר מוח וחיסון

העניין הרחב במחקר נובע מכך שהוא מציג בבני אדם מסלול אפשרי שבו תהליך קוגניטיבי רצוני משפיע על מערכת שנחשבת בדרך כלל אוטומטית. במקום לראות בתחושות מהגוף רק מידע שהמוח מקבל, החוקרים מציעים שהאופן שבו המוח מתייחס למידע הזה עשוי להשפיע בחזרה על התגובה הגופנית.

אם הממצא ישוחזר באוכלוסיות נוספות ובסוגים אחרים של תגובות חיסוניות, הוא עשוי לפתוח דרך למחקר של כלים קוגניטיביים כתוספת לוויסות תהליכים גופניים. בשלב זה, עם זאת, מדובר בממצא מנגנוני ולא בטיפול.

מדגם קטן ומנגנון שעדיין אינו סגור

57 משתתפים הם מדגם קטן יחסית, אף שהמחקר כלל שלושה ניסויים שנרשמו מראש והשתמש בתכנון שבו המשתתפים שימשו כביקורת של עצמם. בנוסף, שונות קצב הלב היא מדד עקיף לפעילות פאראסימפתטית ואינה מדידה ישירה של עצב התועה.

גם כמה מהניתוחים הנוגעים לקצב ההתאוששות לא נכללו בתכנון המקורי ונחשבים ניתוחים משלימים. לכן הממצא המרכזי - הבדל בתגובה הדלקתית בהתאם להפניית הקשב - חזק יותר מן המסקנות המדויקות לגבי המנגנון העצבי שמאחוריו.

המאמר, Voluntary attention regulates acute immune responses in humans, פורסם ב-17 באוגוסט 2026 ב-Nature Human Behaviour. החוקרים לא קיבלו מימון ייעודי למחקר.