חוקרים זיהו מעגל מוחי שמתחזק כאב - והצליחו לבלום אותו

כאב עצבי יכול להמשיך זמן רב לאחר שהפגיעה הראשונית כבר התרחשה, ואחת השאלות הגדולות היא מה גורם למוח להמשיך להחזיק את מערכת הכאב במצב פעיל. מחקר שפורסם (17.8.26) ב-Current Biology מצא בעכברים מנגנון שעשוי לשמש מעין בלם פנימי: קולטנים אופיואידיים מסוג מו בתאי עצב באזור בגזע המוח המכונה locus coeruleus.

האזור הזה מעורב בין היתר בערנות, בתגובה ללחץ ובוויסות כאב. החוקרים מצאו שלאחר פגיעה בעצב חל שינוי בפעילותו: תאים שבמצב רגיל משתתפים בבקרה על כאב נעשו חלק ממעגל שתומך ברגישות-יתר מתמשכת. כאשר השביתו אותם באופן זמני, העכברים נעשו פחות רגישים למגע ולחום.

מחיקת הקולטנים הגבירה את הרגישות

בשלב המרכזי של העבודה מחקו החוקרים קולטני מו אופיואידיים באופן ממוקד מתאי העצב באזור הזה. בעקבות המחיקה נרשמה החמרה ברגישות-יתר לכאב. כאשר הקולטנים הוחזרו לאותה קבוצת תאים באמצעות כלי מחקר גנטיים, רגישות היתר התהפכה.

מכאן עולה שהקולטנים אינם רק נוכחים באזור במקרה, אלא משתתפים באופן פעיל בריסון המעגל העצבי. אפשר לדמות אותם לבלם שמונע מתאי העצב להמשיך ולהגביר את תגובת הכאב לאחר פגיעה.

אותם קולטנים שעליהם פועלים אופיואידים

לקולטני מו יש חשיבות מיוחדת משום שהם היעד המרכזי של תרופות אופיואידיות ובהן מורפין ופנטניל. כאשר תרופות כאלה ניתנות לגוף, הן משפיעות על קולטנים באזורים רבים במוח ובמערכות נוספות, ולכן הן עלולות לגרום גם לסבילות, תלות ותופעות לוואי משמעותיות.

המחקר מעלה אפשרות אחרת: אם בעתיד יהיה אפשר להשפיע באופן בררני על קולטני המו דווקא במעגל הזה, ייתכן שניתן יהיה לנצל את יכולתם לרסן כאב בלי להפעיל באותה מידה את המערכת האופיואידית כולה. לפי שעה אין טיפול כזה.

כאב עצבי כרוני מופיע במצבים רבים, ובהם סוכרת, פגיעות עצביות, שלבקת חוגרת ומחלות נוספות. אצל חלק מהחולים התרופות הקיימות מספקות הקלה חלקית בלבד, ולכן יש עניין רב בזיהוי מעגלים מוחיים מדויקים יותר שאפשר יהיה לכוון אליהם טיפול.

החשיבות של המחקר היא בכך שהוא אינו מצביע רק על "עוד חומר משכך כאב", אלא על מנגנון שמסביר כיצד המוח עצמו עשוי לעבור ממצב של ריסון כאב למצב שבו הוא מתחזק אותו לאורך זמן.

עדיין רחוק מטיפול בבני אדם

ההסתייגות המרכזית היא שהמחקר נערך בעכברים בלבד. החזרת הקולטנים נעשתה בכלים גנטיים ניסויים, ולא בתרופה שאפשר לתת כיום לחולה. גם לא הוכח שאותו מעגל פועל בדיוק באותה צורה אצל בני אדם עם כאב עצבי כרוני.

בנוסף, המדדים במחקר התבססו בעיקר על תגובות למגע ולחום, שהן מדדים מקובלים לכאב עצבי בבעלי חיים אך אינן שקולות לחוויה המורכבת של כאב כרוני באדם.

המסקנה המדויקת היא שקולטני מו אופיואידיים ב-locus coeruleus מתפקדים בעכברים כבלם של מעגל עצבי שמתחזק רגישות-יתר לכאב, והפעלתם הממוקדת עשויה בעתיד להציע דרך חדשה לטיפול - אם יתברר שהמנגנון רלוונטי גם בבני אדם.