נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע כי שופט בבית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר לאחר שקבע כי אין לו סמכות עניינית לדון בתיק והעביר אותו לבית משפט השלום, הוסיף בהחלטתו המלצה כיצד ראוי לשופט השלום לנהוג בבקשה לסעד זמני.
למרות הקביעה העקרונית, קולה החליט שלא לקבוע שהתלונה מוצדקת, לאחר שהתרשם כי השופט פעל בתום לב ומתוך רצון לייעל את ההליך ולא בניסיון להתערב בשיקול דעתה של הערכאה האחרת.
העביר את התיק - והוסיף המלצה
המקרה החל בבקשה למתן סעדים זמניים שהוגשה לבית המשפט המחוזי. השופט, ששמו לא נמסר לפרסום, קבע כי למחוזי אין סמכות עניינית לדון בבקשה והורה להעביר את התיק לבית משפט השלום.
אלא שבאותה החלטה הוסיף השופט כי אם בית משפט השלום יחליט להיעתר לבקשה לסעדים זמניים, ראוי שישקול להתנות את מתן הצווים בתשלום סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת.
עורך דין שהיה אחד המשיבים בבקשה הגיש תלונה לנציבות וטען כי ברגע שהשופט קבע שאין לו סמכות לדון בתיק, הוא לא היה רשאי להמשיך ולהציע לערכאה המוסמכת כיצד לפעול.
השופט: זו הייתה רק הצעה לייעול הדיון
השופט השיב כי לא נתן הוראה מחייבת לשופט השלום, אלא העלה הצעה בלבד. לדבריו, מטרתה הייתה לייעל את ההליך, לצמצם את המחלוקת ולחסוך בזמן ובמשאבים.
עוד טען כי מדובר למעשה בביקורת על תוכנה של החלטה שיפוטית, ולכן המקום המתאים להשיג עליה הוא בהליך ערעורי ולא במסגרת תלונה לנציב.
הנציב: גם החלטה שיפוטית אינה חסינה מביקורת
קולה דחה את הטענה שלפיה אין לנציבות סמכות לעסוק במקרה. הוא הבהיר כי הנציבות אומנם אינה ערכאת ערעור ואינה אמורה לבחון מחדש החלטות שיפוטיות לגופן, אולם קיימים מקרים חריגים שבהם היא רשאית להתערב - ובהם חריגה מסמכות או פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי.
הנציב הסתמך גם על חוות דעת של הנציבה הראשונה, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, שלפיה המחוקק לא הוציא לחלוטין החלטות שיפוטיות מתחום הביקורת של הנציבות כאשר התלונה נוגעת להתנהגות השופט במסגרת מילוי תפקידו.
ברגע שאין סמכות - נגמרת היכולת להמליץ
לגופו של עניין קיבל קולה את טענתו העקרונית של המתלונן. הוא קבע כי מהרגע שבו השופט המחוזי החליט שהתיק אינו בסמכותו, לא הייתה לו עוד סמכות להכריע בעניינים הנוגעים לגוף ההליך - ואף לא להציע לבית משפט השלום כיצד נכון לפעול.
הנציב הדגיש כי גם המלצה שאינה מחייבת עלולה ליצור רושם של הכוונה ולפגוע בעצמאות שיקול הדעת של השופט שאליו הועבר התיק. במקרה שנבדק לא היה מדובר בחשש תאורטי בלבד: שופט השלום התייחס בפועל להצעה וביקש מהצדדים למסור את עמדתם לגביה.
יעילות אינה גוברת על גבולות הסמכות
השופט ביקש להצדיק את הדברים ברצון לחסוך זמן ומשאבים, אך קולה קבע כי עקרונות היעילות הדיונית אינם מעניקים לבית משפט סמכות שאין לו.
לדבריו, גם תקנות סדר הדין האזרחי שמעודדות ניהול יעיל וחסכוני של הליכים אינן מאפשרות לשופט לפעול מעבר לסמכותו העניינית. כך גם החשש מ"אפקט מצנן", שעליו הצביע השופט בתגובתו, אינו מצדיק חריגה מגבולות הסמכות.
היה מקום להצדיק - אבל הנציב הסתפק בהערה
קולה ציין כי מבחינה מהותית היה מקום לקבוע שהתלונה מוצדקת. עם זאת, הוא התרשם כי השופט פעל בתום לב ומתוך כוונה עניינית לייעל את הדיון ולא כדי להתערב בעצמאותו של בית משפט השלום.
בנסיבות אלה הסתפק הנציב בהערה לשופט וקבע כי בכך מוצה בירור התלונה.
המסר שעולה מן ההחלטה חד: ברגע שבית משפט קובע כי אין לו סמכות לדון בתיק, עליו להותיר לערכאה המוסמכת את מלוא שיקול הדעת. גם המלצה שניתנת מתוך כוונה טובה עלולה לחצות את הגבול שבין ייעול ההליך לבין התערבות בעבודתה של ערכאה אחרת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה