חוקרים מסין זיהו נקודת תורפה מטבולית אפשרית בסוג השכיח ביותר של סרטן הריאה. במחקר שפורסם (17.8.26) ב-British Journal of Cancer נמצא כי האנזים CTPS1, המעורב בייצור אבני הבניין של דנ"א ורנ"א, פעיל יותר באדנוקרצינומה של הריאה ותורם להתנהגות האגרסיבית של הגידול.
החוקרים שילבו ניתוח חלבונים, דגימות רקמה של חולים, ניסויים בתאי סרטן ומודלים בעכברים. רמות גבוהות של CTPS1 נמצאו קשורות לגרורות בבלוטות הלימפה ולהישרדות כללית נמוכה יותר, וגם לאחר התאמות סטטיסטיות האנזים נותר גורם מנבא בלתי תלוי לפרוגנוזה.
כשהאנזים נחלש - גם תאי הסרטן נחלשו
CTPS1 הוא אנזים שמייצר CTP, אחד הנוקלאוטידים שהתאים זקוקים להם כדי לבנות דנ"א ורנ"א. תאים סרטניים מתחלקים במהירות ולכן זקוקים לכמות גדולה של חומרי בניין כאלה.
כאשר החוקרים הפחיתו את פעילות CTPS1 בתאי אדנוקרצינומה של הריאה, ירדו קצב ההתרבות, הנדידה והחדירה של התאים, ובמקביל גבר מוות תאי מתוכנן. תוצאה דומה התקבלה כאשר השתמשו ב-STP938, מעכב בררני יחסית של האנזים.
השילוב עם אוסימרטיניב היה חזק יותר
החלק המעניין ביותר מבחינה טיפולית הגיע במודלים של סרטן ריאה עם מוטציה ב-EGFR. אוסימרטיניב הוא טיפול ממוקד מרכזי לחולים עם מוטציות מסוימות ב-EGFR, אך לאורך זמן עלולה להתפתח עמידות.
בעכברים שהושתלו בהם גידולים אנושיים, STP938 האט את גדילת הגידולים. כאשר צורף לאוסימרטיניב, ההשפעה נגד הגידול הייתה חזקה יותר מאשר בטיפול באוסימרטיניב לבדו.
המחקר אינו מוכיח עדיין שהשילוב יצליח להתגבר על עמידות קלינית בחולים, אבל הוא מצביע על אפשרות לתקוף במקביל שני מנגנונים שונים: מסלול EGFR מצד אחד, וייצור הנוקלאוטידים מצד אחר.
נמצא גם מסלול ביולוגי נוסף
ניתוח משולב של חלבונים וביטוי גנים הצביע על קשר בין CTPS1 לבין MX1 ומסלולי איתות של אינטרפרון. גם רמות גבוהות של MX1 נמצאו קשורות לפרוגנוזה גרועה יותר.
הממצא הזה עשוי לסייע להסביר כיצד CTPS1 משפיע על התנהגות הגידול מעבר לאספקת חומרי בניין בלבד, אך המסלול עדיין דורש בירור נוסף.
אוסימרטיניב משמש גם בישראל לטיפול בחולי סרטן ריאה עם מוטציות מתאימות ב-EGFR, ולכן כל אסטרטגיה שעשויה לחזק את פעילותו או לדחות עמידות אליו היא בעלת עניין רפואי ברור.
המחקר גם מדגים מגמה רחבה יותר בחקר הסרטן: לא להסתפק בתקיפת המוטציה שמניעה את הגידול, אלא לזהות במקביל תלות מטבולית שהתא הסרטני זקוק לה כדי לשרוד ולהתחלק.
עדיין רחוק מטיפול לחולים
זו ההסתייגות החשובה ביותר. STP938 לא נוסה בחולי סרטן ריאה. הראיות הטיפוליות מגיעות מתאים ומעכברים, ולכן אין עדיין מידע על מינון מתאים, רעילות או יעילות בבני אדם.
גם הקשר בין רמות CTPS1 גבוהות לבין הישרדות נמוכה אינו מוכיח שהאנזים לבדו אחראי לתוצאה הקלינית. הוא עשוי להיות חלק ממכלול של תכונות המאפיינות גידולים אגרסיביים יותר.
מחברים המחקר הצהירו שאין להם ניגודי עניינים. המסקנה המדויקת היא ש-CTPS1 נראה כנקודת תורפה אפשרית באדנוקרצינומה של הריאה, ועיכובו חיזק את פעילות אוסימרטיניב במודלים קדם-קליניים - אך הדרך מכאן לטיפול משולב בחולים עדיין ארוכה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה