מחקר גדול שפורסם (16.8.26) ב-Scientific Reports בדק מחדש חשש שנולד מדיווחי מקרה וממחקרים קטנים: האם תרופות ממשפחת מעכבי PDE5, ובהן סילדנפיל וטדלפיל, מעלות את הסיכון לרטינופתיה נסיובית מרכזית - מצב שבו נוזל מצטבר מתחת לרשתית ועלול לגרום לטשטוש ולעיוות הראייה.
החוקרים מטייוואן השתמשו במאגר הרפואי הבינלאומי TriNetX והשוו משתמשים בשלוש קבוצות תרופות נפוצות לגברים מול קבוצות ביקורת תואמות. בסך-הכל נותחו 478,074 זוגות מטופלים ובקרות: 214,510 זוגות בקבוצת חוסמי האלפא, 195,161 בקבוצת מעכבי PDE5 ו-68,403 בקבוצת הטיפול באנדרוגנים.
לא נמצאה עלייה מובהקת לאורך חמש שנים
בקרב משתמשי מעכבי PDE5 לא נמצאה עלייה מובהקת בסיכון לרטינופתיה נסיובית מרכזית לאורך חמש שנות המעקב. יחס הסיכון היה 0.917, ורווח הסמך כלל את ערך 1 - כלומר לא ניתן היה להראות הבדל מובהק לעומת קבוצת הביקורת. גם בקבוצות חוסמי האלפא והטיפול באנדרוגנים לא נמצאה עלייה מובהקת ומתמשכת.
הממצא מחליש את החשש שמדובר בתופעת לוואי שכיחה או מצטברת של התרופות ברמת האוכלוסייה. הוא חשוב במיוחד משום שסילדנפיל וטדלפיל הן תרופות נפוצות מאוד, וחלק מהמטופלים משתמשים בהן לאורך שנים.
בטדלפיל הופיע אות מוקדם - שלא נשמר
החוקרים כן זיהו בטדלפיל אות אפשרי של עלייה בסיכון זמן קצר לאחר התחלת הטיפול. אלא שהקשר הזה לא נשמר במעקב ממושך, ולכן אינו תומך בעלייה מתמשכת בסיכון.
הנקודה הזאת חשובה משום שטדלפיל, המוכר גם בשם המסחרי סיאליס, הופיע בעבר בדיווחי מקרה שבהם מטופלים פיתחו רטינופתיה נסיובית מרכזית בסמיכות לנטילת התרופה. המחקר החדש אינו מוכיח שהדיווחים האלה היו מקריים, אך הוא כן מראה שבמאגר גדול מאוד לא נמצא דפוס יציב של סיכון עודף לאורך זמן.
לא כל מחלת עיניים היא אותה מחלה
חשוב להפריד בין סוגי תופעות הלוואי העיניות. המחקר בחן רטינופתיה נסיובית מרכזית בלבד. הוא אינו שולל קשרים אפשריים בין מעכבי PDE5 לבין מחלות עיניים אחרות שנחקרו בנפרד, ולכן אין להסיק ממנו ש"תרופות לזקפה בטוחות לחלוטין לעיניים".
גם המנגנון האפשרי שעמד ברקע לחשש לא הוכרע במחקר. מעכבי PDE5 יכולים להשפיע על זרימת דם ועל מסלולים בכלי הדם, ולכן הועלו בעבר שאלות לגבי השפעתם על הרשתית והדמית. המחקר הנוכחי עונה בעיקר על השאלה האפידמיולוגית - האם נראית עלייה מתמשכת באבחנה המסוימת הזאת.

לממצא יש עניין ברור גם בישראל משום שסילדנפיל וטדלפיל נמצאות בשימוש רחב, הן לטיפול בהפרעות זקפה והן בהתוויות נוספות. דיווחים על פגיעה בעיניים עלולים ליצור חשש משמעותי אצל מטופלים, בעוד שהמחקר הגדול הנוכחי אינו מצביע על עלייה מתמשכת בסיכון למחלה שנבדקה.
עם זאת, אין בכך המלצה להתעלם מתסמינים. טשטוש ראייה, עיוות קווים, כתם מרכזי בשדה הראייה או שינוי חד בראייה מצדיקים בדיקת רופא עיניים, במיוחד אם הופיעו זמן קצר לאחר התחלת טיפול חדש.
מה דורש הסתייגות
זהו מחקר תצפיתי בדיעבד המבוסס על רישומים רפואיים, לא ניסוי אקראי. התאמה סטטיסטית בין הקבוצות מצמצמת חלק מההבדלים, אך אינה מבטלת גורמים שלא נמדדו. גם מרשם לתרופה אינו מלמד בדיוק כמה פעמים המטופל נטל אותה, באיזה מינון או במשך כמה זמן.
בנוסף, רטינופתיה נסיובית מרכזית אינה מחלה שכיחה מאוד, ולכן גם במדגם גדול חלק מהאומדנים מלווים ברווחי סמך רחבים. המחקר אינו יכול לשלול תופעת לוואי נדירה מאוד או סיכון קצר טווח אצל קבוצה רגישה במיוחד.
המסקנה המדויקת היא שבמחקר רחב מאוד לא נמצאה עלייה מובהקת ומתמשכת בסיכון לרטינופתיה נסיובית מרכזית בקרב משתמשי מעכבי PDE5, אך אין בכך כדי לשלול תגובות נדירות או סיכונים עיניים אחרים.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה