סוריה בוחנת הצטרפות לברית ההגנה של סעודיה, טורקיה ופקיסטן

סוריה בוחנת להצטרף להסכם ההגנה האזורי החדש שעליו חתמו סעודיה, טורקיה ופקיסטן - מהלך שעשוי להעניק לדמשק מעטפת ביטחונית חדשה ולשנות את מאזן הכוחות האזורי, דווקא בשעה שהמתיחות בינה לבין ישראל גוברת.

שר החוץ הסורי אסעד א-שיבאני הודיע (21.8.26) במהלך ביקורו בפקיסטן כי דמשק בוחנת את האפשרות להצטרף ל"הסכם מכה להגנה משותפת". לדבריו, טרם התקבלה החלטה סופית וסוריה תודיע על עמדתה לאחר השלמת הבחינה.

ההסכם נחתם בתחילת אוגוסט בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן ונועד ליצור מסגרת חדשה לשיתוף פעולה ביטחוני ולהרתעה משותפת. אחד מעקרונותיו המרכזיים הוא שהתקפה מזוינת על אחת המדינות החברות תיחשב לפגיעה בכלל החברות. הברית משלבת את העוצמה הכלכלית והמדינית של סעודיה, את היכולת הצבאית הטורקית ואת פקיסטן - המחזיקה בנשק גרעיני.

ימים אחרי התקיפה הישראלית

עיתוי ההצהרה הסורית בולט במיוחד. ישראל תקפה (18.8.26) את בסיס אבו א-דוהור בצפון-מערב סוריה, לאחר שהביעה חשש מהתרחבות הנוכחות הצבאית הטורקית במדינה ומהאפשרות שטורקיה תבסס כוחות במקום.

ארבעה ימים קודם לכן שוחחו ראש המוסד רומן גופמן וא-שיבאני על החשש הישראלי מהתבססות טורקית בסוריה. לפי מקורות ששוחחו עם רויטרס, השיחה עסקה בין היתר בפריסת כוחות טורקיים, במכירת אמצעי לחימה ובהעברת כלי טיס בלתי מאוישים לצבא הסורי.

לאחר התקיפה החלה ארה"ב לפעול להקמת מנגנון למניעת חיכוך בין ישראל, טורקיה וסוריה, במטרה למנוע מצב שבו פעילות צבאית של אחד הצדדים תוביל לעימות ישיר עם האחר.

דווקא על-רקע זה מבהירה דמשק כי אינה נסוגה מהקשר עם אנקרה. א-שיבאני תיאר את טורקיה כ"שותפה מרכזית" בשיקום סוריה והדגיש כי ישראל אינה יכולה להכתיב לסוריה אילו בריתות או שותפויות לקיים.

משמעות אפשרית מול ישראל

אם סוריה אכן תצטרף להסכם, תתעורר שאלה ביטחונית מרכזית: האם תקיפה ישראלית בשטח סוריה עלולה להפעיל את מנגנון ההגנה ההדדית של הברית.

על-פי העיקרון שעליו מבוסס ההסכם, תקיפה על חברה אחת נתפסת כפגיעה בכלל החברות. אולם לא ברור בשלב זה מהן החובות המבצעיות המדויקות הנגזרות מכך, האם קיימת התחייבות אוטומטית לסיוע צבאי או שכל מדינה תשמור לעצמה שיקול דעת לגבי אופי התגובה.

גם אם ההסכם לא יחייב את טורקיה, סעודיה ופקיסטן לצאת למלחמה בעקבות כל תקיפה בסוריה, עצם הצטרפותה של דמשק עשויה להעלות את המחיר המדיני של פעולה צבאית ישראלית בשטחה ולחייב התחשבות רחבה יותר במדינות החברות בברית.

מנגד, אין עדיין החלטה סורית להצטרף, ולכן אין בסיס להציג את דמשק כחברה חדשה בברית. א-שיבאני עצמו הדגיש כי הנושא נמצא בבחינה בלבד.

ברית חדשה במזרח התיכון

הסכם מכה הוא חלק מתהליך רחב יותר של שינוי מערך הבריתות באזור. המלחמה המתמשכת והספקות בנוגע להיקף המחויבות האמריקנית לביטחון בעלות בריתה דוחפים מדינות לפתח מסגרות אזוריות עצמאיות יותר.

סעודיה מביאה למסגרת משאבים כלכליים והשפעה בעולם הערבי והמוסלמי; טורקיה מחזיקה באחד הצבאות החזקים באזור והיא חברה בנאט"ו; פקיסטן מוסיפה לברית ממד אסטרטגי חריג בשל מעמדה כמעצמה גרעינית.

הצטרפות סורית, אם תתרחש, תהפוך את הברית ממסגרת בין שלוש מעצמות אזוריות גם למסגרת הנוגעת ישירות לגבולה הצפוני של ישראל.

מבחינת דמשק, לברית עשוי להיות יתרון נוסף. השלטון החדש מנסה לבנות מחדש את הצבא הסורי, להשיב את שליטת המדינה בשטחים שאבדו במהלך מלחמת האזרחים וליצור רשת קשרים שתפחית את פגיעותו מול איומים חיצוניים. קשר ביטחוני ממוסד עם טורקיה, סעודיה ופקיסטן עשוי לספק לו תמיכה מדינית, צבאית וכלכלית רחבה בהרבה מזו העומדת לרשותו כיום.

מבחינת ישראל, זו עדיין אינה ברית המחייבת שינוי מיידי במדיניות, אך ההתפתחות מחייבת מעקב. אם דמשק תצטרף, כללי המשחק מול סוריה עשויים להפוך ממערכת יחסים דו-צדדית עוינת לסוגיה הנוגעת גם לאנקרה, ריאד ואיסלמבאד.