מחקר ב-11,500 שכונות: יותר מהגרים ללא מעמד לא גרמו ליותר פשיעה

אחת הטענות המרכזיות בוויכוח האמריקני על הגירה היא שגידול במספר המהגרים ללא מעמד חוקי מעלה את הפשיעה בשכונה. מחקר רחב שפורסם ב-Journal of Urban Affairs בחן את הטענה ברמת השכונה ומצא תמונה שונה: בשכונות שבהן גדל יותר חלקם של התושבים ללא מעמד לא נרשמה עלייה מובהקת בפשיעה האלימה הכוללת, ובפשיעת הרכוש נרשמה ירידה גדולה יותר.

החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, סטנפורד ואוניברסיטת אקרון עקבו אחר כ-11,500 שכונות בערים שונות בארה"ב, שבהן התגוררו יחד כ-46 מיליון בני אדם, והשוו את השינויים בין 2010 ל-2018. זהו, לדברי החוקרים, הניתוח הארצי הרחב הראשון שבחן את הסוגיה ברמת השכונה ולא רק ברמת מדינות, ערים או מטרופולינים.

איך יודעים מי נמצא ללא מעמד

מכיוון שאין בארה"ב מרשם מלא של תושבים ללא מעמד חוקי, החוקרים השתמשו בנתוני מפקד אוכלוסין מפורטים ומוגבלים לגישה מתוך מרכז מחקר פדרלי. באמצעות שיטת השלמה סטטיסטית, הדומה לשיטות שבהן נעשה שימוש באומדנים של המשרד לביטחון המולדת, הם העריכו את שיעור התושבים ללא מעמד בכל שכונה. בניתוח הובאו בחשבון גם שינויים באוכלוסיית ילידי החוץ בעלי מעמד חוקי וגורמים חברתיים ודמוגרפיים נוספים שעלולים להשפיע על רמת הפשיעה.

המטרה לא הייתה לשאול אם אדם מסוים ביצע עבירה, אלא מה קרה לשיעורי הפשיעה בשכונה כאשר הרכב האוכלוסייה השתנה. ככל ששיעור התושבים ללא מעמד גדל יותר, כך נרשמה בממוצע ירידה גדולה יותר בפשיעת רכוש. בפשיעה האלימה הכוללת לא נמצא שינוי מובהק.

פחות תקיפות חמורות - יותר מעשי שוד

כאשר החוקרים פירקו את הפשיעה האלימה לסוגי עבירות, התמונה נעשתה מורכבת יותר. עלייה בשיעור המהגרים ללא מעמד לוותה בירידה מובהקת בתקיפות חמורות, אך במקביל נמצאה עלייה במעשי שוד.

החוקרים מזהירים שלא ניתן להסיק מכך שהמהגרים הם שביצעו את מעשי השוד. הנתונים אינם כוללים את מעמד ההגירה של החשוד או של הקורבן. הם מעלים הסבר חלופי שלפיו אוכלוסייה ללא מעמד עלולה להיות מטרה נוחה יותר לשוד: חלק מהאנשים משתמשים יותר במזומן או חוששים לפנות למשטרה בשל מעמדם. אלא שהמחקר לא בדק ישירות מי נשדד, ולכן מדובר בהשערה בלבד.

מה המחקר כן אומר - ומה לא

יתרונו של המחקר הוא שהוא בוחן כיצד השתנתה אותה שכונה לאורך זמן. כך מצטמצמת הבעיה שבה פשוט משווים שכונות שונות מאוד זו מזו ומייחסים למהגרים הבדלים שמקורם בעוני, במבנה האוכלוסייה או בתנאים עירוניים אחרים.

אבל גם כאן אין הוכחת סיבה ותוצאה. ייתכן שגורמים שלא נמדדו השפיעו במקביל הן על ההגירה והן על הפשיעה. בנוסף, מספר המהגרים ללא מעמד הוא אומדן סטטיסטי ולא ספירה ישירה, ונתוני המשטרה מושפעים מנכונות הציבור לדווח על עבירות - נקודה חשובה במיוחד באוכלוסייה החוששת ממגע עם הרשויות.

המחקר נוגע לוויכוח ציבורי שקיים גם בישראל סביב זרים, מבקשי מקלט, עובדים ללא היתר ופשיעה. עם זאת, אין בסיס להעתיק את התוצאה האמריקנית ישירות לישראל: מערכות ההגירה, הרווחה, האכיפה, הרכב האוכלוסייה ומבנה הערים שונים מאוד.

המשמעות העיקרית היא מתודולוגית: מחקר רחב של מיליוני תושבים אינו תומך בהנחה הפשוטה שלפיה עצם הגידול באוכלוסייה ללא מעמד מוביל בהכרח ליותר פשיעה בשכונה. במקרה של פשיעה אלימה לא נמצאה עלייה כוללת, ובפשיעת רכוש אף נרשמה מגמה הפוכה.

הנתונים מסתיימים ב-2018

גם מגבלת הזמן חשובה. המחקר בוחן את השנים 2010-2018, ולכן אינו מספק תשובה ישירה לגבי השינויים הגדולים בדפוסי ההגירה בארה"ב בשנים האחרונות. הוא כן מספק בדיקה מפורטת במיוחד של תקופה ארוכה שבה ניתן היה לעקוב אחר אלפי שכונות באותה שיטה.

לכן הניסוח המדויק אינו ש"מהגרים ללא מעמד מפחיתים פשיעה", אלא שבשכונות שבהן שיעורם גדל לא נמצאה עלייה בפשיעה האלימה הכוללת, ובפשיעת הרכוש נרשמה ירידה גדולה יותר - לאחר התאמות למגוון שינויים באוכלוסייה ובשכונה.