בן-גביר נגד עמית סגל: "יריית הפתיחה לקמפיין שישאיר אותי בחוץ"

השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר פתח (21.8.26) חזית חריגה נגד הפרשן הפוליטי עמית סגל, בעקבות טור שפרסם סגל בישראל היום תחת הכותרת "ממשלה נוספת עם בן-גביר בתפקיד בכיר תהיה אסון לישראל". בן-גביר טען כי מאחורי הביקורת עומדים לא רק חילוקי דעות על תפקודו, אלא יחס מתנשא כלפיו וניסיון פוליטי להכשיר את הקרקע לממשלה עתידית שבה יישאר מחוץ לקואליציה.

הטור של סגל מציג את בן-גביר כמי שפעילותו הפוליטית בארבע השנים האחרונות הניבה, לשיטתו, רווח פוליטי פנימי במחיר של נזק אסטרטגי לישראל כלפי חוץ. בן-גביר השיב ברשומה ארוכה במיוחד ואישית מאוד: "קראתי את הטור של עמית סגל, וזה פגע בי כמו אגרוף בבטן".

לדבריו, הפגיעה אינה נובעת רק מהביקורת על הישגיו: "הכאב הזה הוא על התחושה שאני חווה שנים". מכאן עבר בן-גביר לטענה חריגה כלפי חלקים בציונות הדתית, שלדבריו רואים עצמם כאליטה ומתייחסים אליו מלמעלה בשל היותו חוזר בתשובה ומזרחי. הוא האשים את סגל ב"יהירות", "זלזול" ו"אדנות", וטען כי הפרשן "פגע בי בדיוק בנקודה הכואבת הזו".

בן-גביר מציג את מאזן הקדנציה

בן-גביר הקדיש חלק ניכר מתשובתו למניית מה שהוא רואה כהישגיו במשרד לביטחון לאומי. הוא הצביע בראש ובראשונה על החמרת תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים, וטען לקשר בין המדיניות הזאת לבין ירידה של יותר מ-75% בפיגועים. את הטענה הסיבתית הזאת יש לסייג: גם אם חלה ירידה במספר הפיגועים בתקופות מסוימות, אין די בנתון כזה כשלעצמו כדי להוכיח שהיא נגרמה מהשינוי בתנאי הכליאה.

עוד התגאה השר במהפכת רישוי כלי הירייה. לדבריו חולקו כ-300 אלף כלי נשק, והוא טען כי חימוש האזרחים מאפשר תגובה מהירה לפיגועים. במסירת נתונים קודמת בכנסת אמר בן-גביר כי מספר האזרחים החמושים הגיע ל-337 אלף, לעומת 8,000 רישיונות שניתנו בשנה וחצי שקדמו לכניסתו למשרד.

בן-גביר הזכיר גם הקמה של יותר מאלף כיתות כוננות משטרתיות ובהן יותר מ-14 אלף מתנדבים, והגדיר את המערך "אוגדה נוספת שמגינה על מדינת ישראל". בדיון בכנסת במאי השנה נמסר כי מספר כיתות הכוננות גדל מכ-70 ליותר מאלף בתוך פחות משנתיים, ובדיון קודם דיווח בן-גביר על 1,031 כיתות.

הוא הוסיף לרשימה את הגברת אכיפת הבנייה הבלתי חוקית בנגב, גיוסם של יותר מ-4,000 שוטרים, העלאת שכר השוטרים, הקמת המשמר הלאומי והגדלת צי ניידות המשטרה. בנושא גניבות הרכב טען לירידה של כ-25% השנה, לאחר ירידה של 19% בשנה הקודמת, והציג זאת כמגמה מתמשכת.

בן-גביר טען גם לשיפור במאבק בפשיעה בחברה הערבית, בעיקר במחוז הדרומי, ולהרחבה ניכרת של האכיפה נגד גביית דמי חסות - לרבות הקמת יחידות ייעודיות, מעצרים, תפיסות רכוש והגשת כתבי אישום. לצד זאת האשים את היועצת המשפטית לממשלה בכך שהיא מונעת מהמשטרה כלים טכנולוגיים הנחוצים למאבק בפשיעה.

מנשק לחרדים ועד הר-הבית

תחום נוסף שהציג כהישג הוא גיוס חרדים למשטרה ולמשמר הגבול. בן-גביר טען כי 1,400 חרדים התגייסו למשטרה וכי בתקופתו נפתחו יחידות חרדיות במשמר הגבול. הוא הזכיר גם את האכיפה נגד פוליגמיה ואת הטלת הקנסות על מסגדים היוצרים מפגעי רעש.

בן-גביר הקדיש מקום מיוחד למדיניותו בהר-הבית, שאותה הגדיר "מהפך". הוא פנה לסגל ואמר לו לשאול את אחיו ארנון על הנעשה בהר, והוסיף: "השולט בהר שולט בארץ". לדבריו, הוא פעל נגד מה שהוא רואה כאפליה של יהודים במקום.

אלא שהתגובה של בן-גביר אינה מסתפקת בהגנה על תפקוד משרדו. הוא מבקש לייחס לעצמו גם השפעה ישירה על הכרעות ביטחוניות רחבות של הממשלה. לטענתו, איום שלו בפרישה סיכל הסכם הפסקת אש בלבנון לפני חיסול חסן נסראללה וסלל את הדרך להמשך המערכה, שבמסגרתה בוצעו בין היתר חיסול נסראללה ומבצע הביפרים. את הדברים הציג כהוכחה לכך שהשפעתו חרגה בהרבה מגבולות המשרד לביטחון לאומי.

הוא אף חזר על טענתו כי עוצמה יהודית הייתה המפלגה היחידה בממשלה שהתריעה לפני 7 באוקטובר מפני מדיניות ההכלה מול חמאס. בן-גביר הזכיר את החרמת ישיבות הכנסת ואת קיום ישיבת הסיעה בשדרות במחאה על המדיניות מול הרצועה, וטען כי בזמן אמת זכה ללעג.

הוויכוח הופך לקרב על הממשלה הבאה

החלק הפוליטי החשוב ביותר בתגובה מגיע לקראת סופה. בן-גביר טוען כי הטור של סגל אינו אירוע עיתונאי מבודד אלא תחילתו של מהלך רחב לקראת הבחירות: "זו יריית הפתיחה לקמפיין שנועד להכשיר ממשלת אחדות בלי בן-גביר".

לפי בן-גביר, המטרה היא ליצור לגיטימציה ציבורית לממשלה רחבה שתכלול את גדי איזנקוט אך לא את עוצמה יהודית. החשד הזה משתלב בחשש שכבר הביע השבוע לאחר שהליכוד בחר בסיסמה "ממשלה לאומית רחבה". בן-גביר פירש אז את הניסוח כאיתות לכוונה להקים ממשלה עם איזנקוט ואמר כי לבוחרי הימין מגיעה ממשלת ימין. הדברים אף פורסמו בערוציו של סגל.

מכאן מקבלת ההתנגשות האישית משמעות פוליטית רחבה יותר. בן-גביר מבקש למסגר כבר עתה כל ניסיון לפסול אותו כשותף קואליציוני לא כביקורת עניינית על תפקודו, אלא כחלק ממאמץ להחליף אחרי הבחירות את ממשלת הימין בממשלה רחבה יותר. מבחינתו, סגל אינו רק פרשן שמתח ביקורת קשה - אלא מי שמסייע, במודע או שלא במודע, להעניק למהלך כזה הכשר מן הימין.

"עצוב לי רק שהסגלים הם כלי שרת בקמפיין הזה", כתב בן-גביר. "אתם לא מצילים את הימין, אתם פוגעים בימין, פוגעים במדינה, גם אם אתם בטוחים שאתם הכי חכמים".

מאחורי העלבון - מאבק על הלגיטימיות

למרות אורכה של הרשומה ורשימת ההישגים, הנקודה המעניינת בה אינה דווקא הוויכוח על מספר השוטרים, כלי הנשק או כיתות הכוננות. בן-גביר מזהה סכנה פוליטית עמוקה יותר מבחינתו: האפשרות שהימין עצמו, ולא יריביו משמאל, יעניק לגיטימציה להקמת ממשלה בלעדיו.

זו גם הסיבה לתגובה החריפה במיוחד כלפי סגל, פרשן המזוהה עם קהל גדול בימין ובציונות הדתית. ביקורת מצד מתנגדים פוליטיים מוכרת לבן-גביר ואינה מאיימת על מעמדו בקרב תומכיו. ביקורת הקובעת כי ממשלה שבה יכהן שוב בתפקיד בכיר תהיה "אסון לישראל", כשהיא מגיעה מתוך המחנה, עלולה להיות מבחינתו מסוכנת הרבה יותר.

מנגד, רשימת ההישגים הארוכה שמציג בן-גביר אינה פוטרת אותו מהוויכוח על התוצאה הכוללת של מדיניותו. חלק מהנתונים שהוא מציג ניתנים למדידה, אחרים שנויים במחלוקת, ובכמה מקרים הוא מייחס לצעדיו תוצאות ביטחוניות רחבות שקשה לבודד מגורמים אחרים. זה בדיוק המקום שבו הוויכוח בין השר לפרשן חורג מהשאלה מי "מפרגן" למי - והופך לוויכוח על מאזן הקדנציה ועל השאלה אם בן-גביר הוא נכס אלקטורלי וביטחוני לימין, כפי שהוא טוען, או נטל אסטרטגי, כפי שטוען סגל.