מהקרב בסולטאן יעקוב להר הזיתים: יהודה כ"ץ הובא לקבר ישראל

רס"ל יהודה יקותיאל כ"ץ, הנעדר האחרון מקרב סולטאן יעקוב, הובא למנוחות (יום ו', 21.8.26) בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים - יותר מ-44 שנים לאחר שנפל במלחמת לבנון הראשונה. שרידיו הושבו השבוע לישראל לאחר מאמץ מודיעיני ומבצעי ממושך וזוהו על סמך מכלול ממצאים רפואיים ומדעיים, אף שלא ניתן היה להפיק מהם דנ"א.

מסע ההלוויה יצא בשעה 8:30 מישיבת כרם ביבנה, שבה למד כ"ץ במסגרת ישיבת ההסדר וממנה יצא לשירותו בצה"ל. בבית המדרש התכנסו בני משפחתו, חבריו, רבני הישיבה, בוגרים ותלמידים, ולאחר ההספדים יצא מסע הלוויה לירושלים.

"לקח לנו 14 שעות להשתכנע"

את ההספד האישי והכואב ביותר נשא אחיו אבי כ"ץ, שתיאר את הפער בין הגדרת יהודה כנעדר במשך יותר מארבעה עשורים לבין הרגע שבו נאלצה המשפחה לקבל לראשונה כי לא ישוב בחיים.

אבי סיפר כי כאשר הגיעו אנשי הצבא ב-1982 והודיעו שיהודה נעדר, תגובתו הראשונה של אביהם יוסף, ניצול השואה, הייתה: "אושוויץ לא נגמר". השבוע, כאשר הגיעו נציגי צה"ל פעם נוספת לבית המשפחה עם תוצאות הבדיקות, לא מיהרו בני המשפחה לקבל את מסקנותיהם.

"כשהגיעו השבוע להודיע לנו על הזיהוי, לקח לנו 14 שעות של מאבק להשתכנע שזה סופי", אמר אבי. "אחי, היום אנחנו קוברים אותך אבל זה לא הסיפור הפרטי שלנו, זה הסיפור של עם ישראל".

המשפט הזה מקבל משמעות מיוחדת לנוכח המאבק שניהלה משפחת כ"ץ במשך שנים נגד האפשרות שיהודה יוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. בשנת 2004 ביקשה הרבנות הצבאית לקבוע כי שלושת נעדרי הקרב - כ"ץ, זכריה באומל וצבי פלדמן - נהרגו בקרב. משפחת כ"ץ התנגדה בתוקף וטענה כי אין תשתית מספקת לקביעה שיהודה מת.

המאבק הגיע גם לבית המשפט. בשנת 2009 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי המדינה וצה"ל שגו בכך שלא העניקו למשפחה זכות עיון וטיעון לפני ההחלטה לשנות את מעמדו של כ"ץ. בית המשפט לא קיבל את הטענה שהמדינה פעלה בזלזול, אך פסק לבני המשפחה פיצוי והוצאות משפט בשל הפגיעה בזכויותיהם.

[צילום: לירון מולדובן/פלאש 90] (לירון מולדובן/פלאש 90)

משפחה שסירבה להתייאש

במשך השנים המשיכה המשפחה להיאחז באפשרות שיהודה נשאר בחיים. אחותו, פרחייה היימן, שבה ואמרה לאורך השנים כי קיימות מבחינת המשפחה אינדיקציות המצדיקות את המשך החיפושים וכי אין בידיה הוכחה מספקת למותו.

בראיון לערוץ 7 בשנת 2012 תיארה את חיי המשפחה במילים: "אנחנו כל הזמן מרחפים בין שמיים וארץ". היא הדגישה אז כי מבחינתם העובדה שלא ידעו מה עלה בגורלו הפכה כל יום בשנה למעין יום זיכרון.

גם בשנת 2016, לאחר החזרת הטנק מסולטאן יעקוב מרוסיה, עמדה על כך שהמשפחה אינה מאבדת תקווה. לדבריה אז, "האפשרות שהוא חי, היא לא פחות סבירה מהאפשרות שהוא חלל", והיא התחייבה כי בני המשפחה ימשיכו לפעול "עד הנשימה האחרונה".

המאבק לא היה סמלי בלבד. בשנת 2018, לאחר דיווח כי צה"ל חדל לכאורה לחפש אחר נעדרי הקרב, דרשה היימן הבהרות מראש אגף כוח האדם. צה"ל הבהיר למשפחות כי המאמצים לאיתורם נמשכים.

אבי ביטא היום מעל הקבר את משמעותן של כל השנים הללו: "ב-44 שנות היעדרותך, השפעתך לא פחתה. הילדים שלי ושל אחותי גדלו איתך, התפללו וקיוו, חלמו חלומות עליך ועל היום שתחזור אלינו".

לדבריו, הוריהם שרה ויוסף נסעו במשך 12 שנים, כמעט מדי לילה, מרמת גן לכותל המערבי בירושלים כדי להתפלל לשובו. "בקיץ ובחורף, בגשם ושלג", אמר. "לא התייאשנו ולא ויתרנו עליך לרגע".

ההורים מתו בלי לדעת

שרה כ"ץ מתה בשנת 2011 בגיל 87, מבלי לדעת מה עלה בגורל בנה. היא הייתה ניצולת שואה שעברה את מחנות ההשמדה, עלתה לישראל והקימה בה משפחה. בני משפחתה סיפרו לאחר מותה על אמונתה ועל כך שלא חדלה לקוות להשבת יהודה.

אביו יוסף מת בשנת 2014 וגם הוא לא זכה לקבל תשובה סופית. כך חלפו השנים, והדור שהמתין ליהודה מאז 1982 הלך ונעלם לפני שהחידה נפתרה.

בישיבת כרם ביבנה נשמר זכרו בכל השנים. שמו נותר על הארונית ששימשה אותו בישיבה ותלמידים המשיכו להתפלל מדי יום להשבתו. העובדה הזאת הפכה את פתיחת מסע ההלוויה דווקא בבית המדרש שבו למד לסגירת מעגל נוספת: המקום שממנו יצא לשירות היה גם המקום שממנו יצא, 44 שנים אחר כך, בדרכו האחרונה.

[צילום: חיים גולדברג/פלאש 90] (חיים גולדברג/פלאש 90)

"לא הקלה ולא שמחה"

אבי סיפר כי ההודעה השבוע לא הביאה למשפחה את תחושת ההקלה שמקובל לייחס ל"סגירת מעגל". לדבריו, התחושה הייתה הפוכה לחלוטין: "כשהודיעו על הימצאותך זו תחושה לא של הקלה ולא של שמחה - אלא כאב ועצב עמוק, כמו מישהו שסכין ננעצה עמוק בליבו".

"מבחינתנו יהודה נהרג השבוע, ולא לפני 44 שנה", אמר. "במעמד זה אני מבקש ממך סליחה על כל אותם רגעים שבהם התייאשתי".

הדברים ממחישים את המצב החריג שבו חיה המשפחה. במשך עשרות שנים היא לא קיימה למעשה את תהליך האבל הסופי משום שלא קיבלה את מותו של יהודה כעובדה מוכחת. רק השבוע, לאחר הצגת מכלול הממצאים, נאלצה המשפחה לעבור באחת מתקווה ממושכת לאבל.

400 קילוגרמים שנבדקו בשבוע האחרון

הזיהוי עצמו היה חריג במורכבותו. גורם ביטחוני המעורה בבדיקות מסר כי לא ניתן היה להפיק דנ"א מן השרידים, אולם מכלול הממצאים הרפואיים והמדעיים שנאספו סיפק הוכחה חד-משמעית כי מדובר ביהודה כ"ץ.

במשך השנים אספו גורמי הביטחון מאות קילוגרמים של חומרים הקשורים לטנק שבו לחם. החומרים הועברו למתקן של הרבנות הצבאית ועברו סינון קפדני, שגורמים המעורבים בתהליך השוו לחפירה ארכיאולוגית.

רק בשבוע שעבר נבדקו כ-400 קילוגרמים נוספים ובהם תרמילים, חלקי מתכת וחומרים אחרים. בין הממצאים התגלתה הראיה שהובילה לפריצת הדרך הסופית.

הממצאים נבדקו בידי מומחים של הרבנות הצבאית, חיל הרפואה ומשטרת ישראל והושוו לתצלומים ולתיעוד הרפואי של כ"ץ. במסגרת הבדיקה אותר גם רופא השיניים שטיפל בו לפני המלחמה, והוא אישר התאמה בין הממצאים לבין תצלומי השיניים שלו.

רק לאחר שהושלמו הבדיקות וגובש דוח מסכם נמסרה ההודעה למשפחה. גורמים שהשתתפו בחיפושים הגדירו את הגילוי "מציאת מחט בערימת שחת".

החברים המשיכו לחפש

גם חבריו של כ"ץ לא חדלו במשך השנים לעסוק בגורלו. אבי רט, שהיה בגדוד שלחם בסולטאן יעקוב, סיפר בשנה שעברה כי הוא וחברים נוספים פעלו במשך יותר מארבעה עשורים להשגת מידע, העלו את סוגיית הנעדרים בהרצאות בארץ ובעולם ושמרו קשר קבוע עם המשפחות.

"43 שנים זה לא יומיים ולא שבועיים, זה כמעט שני דורות", אמר רט. לדבריו, החברים הקפידו להגיע לשמחות ולשעות הצער של המשפחות ולהתקשר בחגים ובשבתות כדי שיידעו כי יקיריהן לא נשכחו.

הנעדר האחרון מסולטאן יעקוב

כ"ץ שירת כתותחן טנק בחיל השריון במסגרת ההסדר. הוא נשלח לקרב סולטאן יעקוב ב-11 ביוני 1982, ימים ספורים לפני שהיה אמור להשתחרר משירותו.

הקרב בבקאע בלבנון הפך לאחד האירועים הקשים והמוכרים של מלחמת לבנון הראשונה. בסיומו נותרו כמה חיילים נעדרים. שלושת השמות שנותרו במשך עשרות שנים מזוהים יותר מכל עם הפרשה היו זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כ"ץ.

באומל הושב לישראל בשנת 2019. פלדמן הושב בשנת 2025. השבוע, עם זיהוי שרידיו של כ"ץ, הושלם סופית המאמץ להשבת נעדרי הקרב.

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, אמר לבני המשפחה לאחר הזיהוי: "היום נסגר מעגל. אחרי 44 שנים נגמר קרב סולטאן יעקוב. כל נעדרי הקרב הוחזרו לישראל".

עבור משפחת כ"ץ, עם זאת, אין מדובר רק בסיומה של פרשה היסטורית. אחרי 44 שנים שבהן נשאר יהודה מבחינתם אדם שעוד עשוי לשוב, יום הקבורה בהר הזיתים הוא גם היום שבו החלה המשפחה להתאבל עליו באמת.