הסיכון שבשמיים: דיילים במקום הראשון בתמותה מסרטן, טייסים בשני

מבין מאות מקצועות בארה"ב, דווקא דיילי האוויר והטייסים בלטו בשיעור מקרי המוות מסוגי סרטן שנקשרו במחקרים קודמים לחשיפה לקרינה מייננת. כך עולה ממחקר שפורסם (17.8.26) ב-JAMA Internal Medicine ובחן נתוני תמותה לאורך 25 שנה. החוקרים מבית הספר לרפואה של הרווארד, בריגהם אנד וימנ'ס ובית החולים הכללי של מסצ'וסטס ביקשו לבדוק אם החשיפה התעסוקתית החריגה של צוותי אוויר מתבטאת גם בתמותה מסרטן.

המחקר כלל כ-12.7 מיליון נפטרים בשנים 2024-2000, שסווגו ל-503 מקצועות. החוקרים התאמו את הניתוח לגיל בעת המוות, מין, גזע ומוצא, השכלה ומצב משפחתי, והשוו בין המקצועות את שיעור התמותה מקבוצת סרטנים שכללה בין היתר סרטן השד, גידולים במערכת העצבים המרכזית, לוקמיה, לימפומה, סרטן בלוטת התריס, סרטן הערמונית ומלנומה.

דיילים במקום הראשון, טייסים בשני

דיילי האוויר דורגו במקום הראשון וטייסים במקום השני בשיעור מקרי המוות מהסרטנים שהוגדרו במחקר כקשורים לקרינה. לפי הנתונים שפורסמו, 6.9% ממקרי המוות בקרב דיילים ו-6.7% בקרב טייסים השתייכו לקבוצה הזאת. לשם השוואה, עובדים בתחום הטכנולוגיה הגרעינית - מקצוע שבו החשיפה לקרינה מוכרת ומנוטרת - דורגו במקום ה-12.

לאחר ההתאמות הסטטיסטיות נמצא אצל צוותי האוויר עודף תמותה בכמה סוגי סרטן, ובהם סרטן השד, גידולים במערכת העצבים המרכזית, סרטן הערמונית ומלנומה. אצל טייסים נמצא גם עודף בתמותה מלוקמיה. החוקרים מציינים כי מחקרים קודמים כבר מצאו שכיחות מוגברת של חלק מסוגי הסרטן בקרב צוותי אוויר, אך מחקרי תמותה היו עד כה קטנים ומוגבלים יותר.

הקרינה בגובה הטיסה גבוהה יותר

בגובה שיוט של מטוסי נוסעים ההגנה שמעניקות האטמוספרה והשדה המגנטי של כדור-הארץ מפני קרינה קוסמית חלשה יותר מאשר על הקרקע. מסיבה זו אנשי צוות אוויר נמנים עם הקבוצות התעסוקתיות החשופות ביותר לקרינה מייננת בארה"ב. הערכות קודמות של NIOSH מציבות את מנת הקרינה השנתית לצוותי אוויר בטווח של כ-0.2 עד 5 מיליסיוורט, בהתאם למסלול, לגובה ולקווי הרוחב שבהם טסים.

אלא שהקרינה הקוסמית אינה החשוד היחיד. במאמר פרשנות שפורסם לצד המחקר הודגש כי צוותי אוויר חשופים גם לשיבוש כרוני של השעון הביולוגי בשל עבודת לילה ומעבר תכוף בין אזורי זמן, ואצל טייסים קיימת גם חשיפה לקרינת UVA החודרת דרך חלונות תא הטייס. לכן קשה לבודד את חלקה של הקרינה הקוסמית מכל יתר החשיפות.

הממצא רלוונטי גם לטייסים, לדיילים ולאנשי צוות אוויר בישראל, שחלקם צוברים במשך עשרות שנות עבודה אלפי שעות בגובה רב. הוא מעלה מחדש את השאלה אם יש מקום למעקב מסודר יותר אחר החשיפה המצטברת לקרינה, במיוחד אצל אנשי צוות המבצעים טיסות ארוכות או מסלולים בקווי רוחב גבוהים.

עם זאת, המחקר אינו אומר שטיסה רגילה מסוכנת לנוסע מבחינת סרטן. הוא עוסק בחשיפה תעסוקתית מצטברת במשך שנים, ולא בנוסעים שטסים כמה פעמים בשנה. ה-CDC עצמו מדגיש כי מנת הקרינה מטיסה בודדת קטנה יחסית ותלויה במשך הטיסה, בגובה ובמסלול.

לא הוכח שהקרינה גרמה לסרטן

זו ההסתייגות המרכזית. החוקרים עבדו עם תעודות פטירה ולא ידעו כמה שעות טס כל אדם, באילו מסלולים, באילו גבהים ומה הייתה מנת הקרינה המצטברת שלו. גם המקצוע הרשום בתעודת הפטירה אינו בהכרח משקף את מלוא הקריירה, ולא היה מידע מלא על עישון, חשיפה לשמש, תורשה או הרגלי חיים.

בנוסף, המחקר בדק תמותה מסרטן ולא את מספר האנשים שאובחנו בסרטן. לכן אין ממנו הוכחה שהחשיפה לקרינה קוסמית היא הסיבה לעודף שנמצא. גם מחברי מאמר הפרשנות מדגישים שהמחקר מחזק את החשש לבריאות צוותי האוויר, אך אינו מצליח להפריד בין קרינה קוסמית, הפרעות בקצב היממה, קרינת UVA וגורמים אחרים.

המסקנה המדויקת היא אפוא שדיילים וטייסים בלטו מעל כל יתר המקצועות שנבדקו בתמותה מקבוצת סרטנים המזוהה בספרות עם קרינה - אך המחקר אינו מוכיח שהקרינה במהלך הטיסה היא שגרמה לכך.