בלי כאב גרון: חשיפה לסטרפטוקוקוס יצרה נוגדנים מגינים לחצי שנה

לא כל מפגש עם סטרפטוקוקוס A מסתיים בכאב גרון ובחום. מחקר חדש שפורסם (12.8.26) ב-Nature Communications מצא כי אפילו חשיפה שאינה מלווה בתסמינים יכולה להשאיר אחריה זיכרון חיסוני ממושך ולייצר נוגדנים בעלי פעילות מגינה.

החוקרים השתמשו בדגימות מניסוי מבוקר קודם שבו מתנדבים נחשפו ישירות בגרון לזן M75 של Streptococcus pyogenes, החיידק המוכר כסטרפטוקוקוס מקבוצה A. בניתוח הנוכחי נכללו 18 משתתפים: 13 שפיתחו דלקת גרון וחמישה שלא פיתחו תסמינים. אצל שתי הקבוצות נמצאו לאחר החשיפה נוגדנים ותאי B של זיכרון המכוונים למאפיינים הייחודיים של זן M75, והתגובה נותרה ניתנת למדידה גם כעבור חצי שנה.

פי 6.5 יותר קשירה לחיידק

אצל חמשת המשתתפים שלא פיתחו דלקת גרון עלתה לאחר שישה חודשים יכולת נוגדני IgG להיקשר לזן M75 בערך פי 6.5 לעומת מצבם לפני החשיפה. לעומת זאת, כמעט שלא נרשמה התחזקות של הקשירה לזנים אחרים שנבדקו - ובהם M1, ‏M12, ‏M59 ו-M89. כלומר, לפחות חלק ניכר מהחסינות שנוצרה היה ממוקד בזן שאליו נחשפו.

החוקרים זיהו גם שינוי בהרכב הסוכרים המחוברים לאזור Fc של נוגדני IgG. שינויים כאלה יכולים להשפיע על הדרך שבה הנוגדן מגייס תאים אחרים של מערכת החיסון, ולכן הממצא מצביע על כך שלא רק כמות הנוגדנים השתנתה - גם איכות התגובה החיסונית השתפרה.

הנוגדנים הגנו גם בניסוי בעכברים

המבחן החשוב ביותר היה תפקודי. החוקרים טיהרו נוגדני IgG מדמם של המשתתפים לפני החשיפה ושישה חודשים אחריה, והשתמשו בהם במודל של עכברים מדוכאי חיסון. החיידקים נחשפו תחילה לנוגדנים ולאחר מכן הוחדרו לדרכי הנשימה של העכברים.

נוגדנים שנאספו חצי שנה לאחר החשיפה הפחיתו את חומרת המחלה ואת עומס החיידקים לעומת הנוגדנים שנלקחו לפני החשיפה. ההגנה הופיעה גם כאשר מקור הנוגדנים היה בחמשת המשתתפים שלא פיתחו דלקת גרון. בנוסף נמצאה יכולת מוגברת של הנוגדנים לסייע לתאי מערכת החיסון לזהות ולחסל את החיידק.

רמז לתעלומה של חסינות הילדות

סטרפטוקוקוס A נפוץ מאוד בילדות, אבל שכיחות דלקת הגרון יורדת בבגרות. ההסבר המקובל הוא שמערכת החיסון צוברת ניסיון בעקבות מפגשים חוזרים עם החיידק, אלא שרק חלק מהילדים מפתחים מחלה מורגשת בכל שנה.

במקביל, נשאות של סטרפטוקוקוס ללא תסמינים שכיחה יחסית בילדי בית ספר. המחקר מציע שהמפגשים השקטים האלה עשויים להיות חלק חשוב מהפאזל: גם ללא דלקת גרון, הגוף יכול ללמוד לזהות זן מסוים ולהחזיק בזיכרון החיסוני לפחות חודשים.

הבעיה היא שסטרפטוקוקוס A מגוון מאוד. מוכרים יותר מ-250 סוגים המבוססים על השונות בחלבון M, והמחקר מצא בעיקר חסינות לזן M75 עצמו ולא הגנה רחבה נגד זנים אחרים. זו גם אחת הסיבות שפיתוח חיסון אוניברסלי נגד החיידק מורכב כל כך.

דלקות גרון מסטרפטוקוקוס A שכיחות מאוד בילדים, והחיידק מסוגל במקרים נדירים לגרום גם לזיהומים פולשניים ולסיבוכים מאוחרים. המחקר עשוי לסייע להבין טוב יותר מה משמעותה של חשיפה ללא תסמינים ומדוע ילדים מסוימים מפתחים בהדרגה הגנה טבעית.

יש לכך גם משמעות לפיתוח חיסונים: אם חשיפה קצרה ושקטה מצליחה ליצור נוגדנים יעילים למשך חודשים, ניתן לנסות להבין איזה חלק של התגובה הזאת כדאי לחקות באמצעות חיסון.

חמישה משתתפים בלבד ללא תסמינים

החולשה המרכזית של המחקר היא גודל הקבוצה. רק חמישה משתתפים נשארו ללא דלקת גרון, ולכן גם שינוי גדול יחסית יכול להיות מלווה באי-ודאות סטטיסטית רחבה. בחלק מהמדדים נצפתה מגמה אך לא התקבלה מובהקות סטטיסטית.

יש גם לדייק במושג "הדבקה שקטה": המתנדבים נחשפו במכוון לחיידק, אך אצל אלה שנותרו ללא תסמינים לא נמצא M75 בתרביות או בבדיקות PCR של משטחי הגרון לאחר החשיפה. לכן נכון יותר לדבר על חשיפה תת-קלינית ולא לקבוע שבכל המקרים התבסס זיהום ממושך ללא תסמינים.

גם ההגנה עצמה נבדקה בהעברת נוגדנים לעכברים, ולא באמצעות חשיפה חוזרת של בני האדם. המחקר בחן זן אחד בלבד, ולכן עדיין אין הוכחה שמפגשים שקטים עם מגוון זנים אכן יוצרים את החסינות הרחבה יותר שנראית בבגרות.

הממצא המרכזי בכל זאת מסקרן: גם בלי דלקת גרון מורגשת, מפגש עם סטרפטוקוקוס A הצליח להשאיר זיכרון חיסוני ממוקד שנשמר לפחות חצי שנה ונוגדנים שהציגו פעילות מגינה בניסוי תפקודי.