רגישות-יתר חושית בילדים בלטה בחרדה ובאוטיזם - לא בהפרעת קשב

ילד שמתקשה לשאת תווית בבגד, רעש של שואב אבק, ריח חזק או מרקם מסוים אינו בהכרח מציג סימן להפרעת קשב. מחקר חדש שפורסם (13.8.26) ב-Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry מצא כי כאשר מפרידים סטטיסטית בין מצבים שחופפים זה לזה, רגישות-יתר חושית מזוהה בעיקר עם חרדה ועם מאפיינים אוטיסטיים.

החוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס איחדו נתונים של 15,728 ילדים בני 6 עד 18 מחמישה מחקרים שונים. הקבוצות כללו הן ילדים מהאוכלוסייה הכללית והן ילדים שאובחנו באוטיזם. לפי החוקרים, רגישות-יתר חושית מופיעה אצל כ-15%-20% מהילדים ולכן אינה תופעה הייחודית לאוטיזם.

הקשר להפרעת קשב נעלם לאחר ההתאמות

בניתוחים פשוטים יותר רגישות חושית הופיעה לצד שורה של מצבים - חרדה, דיכאון, הפרעת קשב, הפרעות התנהגות ומאפיינים אוטיסטיים. אלא שהפרעות אלה חופפות לעיתים קרובות אצל אותו ילד, ולכן קשה לדעת איזה קשר הוא עצמאי ואיזה נובע מהחפיפה.

כאשר החוקרים הכניסו את כל התחומים למודל אחד, רוב הקשרים נעלמו. מה שנותר באופן עקבי היה חרדה ומאפיינים אוטיסטיים. הקשר להפרעת קשב כבר לא היה עצמאי. הדפוס חזר בכל קבוצות הגיל, גם במדגמי אוכלוסייה רגילים וגם בקבוצות שבהן היו יותר ילדים על הרצף האוטיסטי.

המשמעות אינה שילדים עם הפרעת קשב אינם יכולים להיות רגישים לרעש או למגע. רבים מהם אכן כאלה. הממצא אומר שכאשר מביאים בחשבון חרדה ומאפיינים אוטיסטיים המלווים לעיתים את הפרעת הקשב, הפרעת הקשב כשלעצמה אינה מסבירה את רגישות-היתר החושית.

גם במוח נמצא דפוס שחזר על עצמו

החוקרים בחנו גם סריקות תהודה מגנטית תפקודית במנוחה של 9,197 ילדים. רגישות-יתר חושית לוותה בקישוריות חלשה יותר בין הרשת הצינגולו-פריאטלית, הקשורה בין היתר לזיכרון ולהקשר, לבין הגרעין הזנבי - מבנה עמוק במוח המסייע לתרגם מידע חושי לפעולה.

לפי החוקרים, חיבור חלש יותר בין המערכות האלה עשוי להקשות על המוח לשלב את הגירוי עם ההקשר שלו. כך, למשל, רעש שאינו מסוכן עלול לעורר תגובת הגנה חזקה משום שהוא אינו "מסונן" מספיק דרך ההבנה שמדובר במצב רגיל ובטוח.

חשוב שגם ילדים עם רגישות חושית קלה יחסית הציגו הבדלים בקישוריות, והממצא שוחזר במדגם נוסף. עם זאת, מדובר בהבדלים סטטיסטיים ברמת קבוצה ולא ב"סריקת מוח" שיכולה לאבחן ילד מסוים.

לממצא יש משמעות מעשית גם בישראל, משום שרגישות חושית מופיעה לא מעט בהערכות של ילדים עם קשיי קשב, חרדה או חשד לאוטיזם. המחקר מזהיר מפני קיצור דרך שבו תגובה חזקה לרעש או למגע מיוחסת אוטומטית להפרעת קשב.

החוקרים מדגישים כי מצוקה חושית היא תופעה ממשית ולא סתם "התנהגות קשה". ילד שמתקשה לשבת בכיתה בגלל זמזום מזגן, ללבוש בגד מסוים או להיכנס למקום רועש עשוי להזדקק להתאמות סביבתיות ולהערכה רחבה יותר של חרדה או מאפיינים אוטיסטיים. הם מציינים גם שטיפולים והתאמות, ובהם ריפוי בעיסוק במקרים המתאימים, עשויים לסייע לילדים להתמודד עם הסביבה החושית.

לא כלי חדש לאבחון אוטיזם

המחקר אינו אומר שילד שרגיש לרעש הוא אוטיסט, וגם לא שילד שאינו רגיש אינו יכול לסבול מהפרעת קשב. מדובר בקשרים בין תסמינים באוכלוסיות גדולות, ולא במבחן אבחוני.

חלק ניכר מהמידע ההתנהגותי הגיע משאלוני הורים ומטפלים, ובחלק מהמאגרות הרגישות החושית הוערכה באמצעות פריט מתוך סולם רחב יותר ולא באמצעות אבחון חושי מלא. גם ממצאי ה-fMRI הם מתאמיים: לא הוכח שהקישוריות החלשה גורמת לרגישות, וייתכן שהיא תוצאה או חלק ממנגנון מורכב יותר.

החוקרים עצמם עוברים כעת לבדוק ילדים צעירים יותר ואף תינוקות, כדי להבין מתי הדפוס החושי מתחיל להופיע ואילו מעגלים מוחיים מעורבים בו מלכתחילה.

החידוש המרכזי הוא אפוא ההפרדה: רגישות-יתר חושית אומנם שכיחה במגוון מצבים, אבל לאחר שמנטרלים את החפיפה ביניהם היא בולטת במיוחד לצד חרדה ומאפיינים אוטיסטיים - ולא לצד הפרעת קשב כשלעצמה.