רוכבי גלגינוע (קורקינט חשמלי) שנפצעו פציעה בינונית עד קשה הציגו דפוס פציעות שונה ומדאיג מזה של רוכבי אופנועים ואופניים, ובמיוחד שיעור גבוה של פגיעות בראש, במוח ובאיברים פנימיים. כך עולה ממחקר שפורסם (6.8.26) ב-Scientific Reports והתבסס על נתוני טראומה ותאונות באנגליה ובוויילס.
בחלק המרכזי של המחקר נותחו 15,247 נפגעים שנכללו במאגר הטראומה הארצי בשנים 2020-2022: 580 רוכבי גלגינוע חשמלי, 7,027 רוכבי אופנועים ו-7,640 רוכבי אופניים. בקרב רוכבי הגלגינוע המבוגרים נמצא סיכון יחסי גבוה פי 3.45 לפגיעה מוחית טראומטית לעומת רוכבי אופנועים ופי 1.74 לעומת רוכבי אופניים.
יותר פגיעות פנימיות - פחות שברים
גם סוגי הפציעות האחרים נבדלו במידה ניכרת. בהשוואה לרוכבי אופנועים, רוכבי הגלגינוע הציגו סיכון יחסי גבוה פי 1.46 לפגיעה באיברים פנימיים ופי 3.24 לפגיעה בכלי דם. לעומת רוכבי אופניים היו הסיכונים גבוהים פי 1.4 ופי 1.7 בהתאמה. מנגד, שברים היו שכיחים פחות בקרב רוכבי הגלגינוע.
החוקרים סבורים שהבדלים אלה עשויים לנבוע מאופי הנפילה. הרוכב עומד על משטח קטן ומרכז הכובד שלו גבוה יחסית, בעוד הגלגלים הקטנים רגישים יותר למהמורות ולמכשולים. עצירה פתאומית עלולה להשליך את הגוף קדימה מעל ההגה ולהגדיל את הסיכון לפגיעה ישירה בראש ובפלג הגוף העליון.
רק 5.9% תועדו עם קסדה
אחד הנתונים הבולטים ביותר היה שיעור חבישת הקסדה. קסדה תועדה אצל 5.9% בלבד מרוכבי הגלגינוע, לעומת 75.7% מרוכבי האופנועים ו-45% מרוכבי האופניים. החוקרים מציינים כי הפער הגדול הזה עשוי להסביר לפחות חלק מהשיעור הגבוה של פגיעות הראש, ולכן אי-אפשר לייחס את כולו למבנה הגלגינוע עצמו.
בחלק נוסף של המחקר נותחו 23,193 דיווחים על תאונות ואירועי כמעט-תאונה של גלגינועים שיתופיים ב-18 ערים בשנים 2020-2024. המאגר התבסס על יותר מ-33 מיליון נסיעות, לאורך כ-77.8 מיליון ק"מ. נשים דיווחו על תאונות בתדירות גבוהה יותר מגברים, והסיכון שלהן לפציעה חמורה היה גבוה פי 2.1. החוקרים מעלים כאפשרות הבדלים בממדי גוף, בתכנון הכלי ובדפוסי הרכיבה, אך המחקר אינו מאפשר לקבוע מה הסיבה לכך.
הרלוונטיות לישראל גבוהה. גלגינועים חשמליים הפכו לכלי תחבורה נפוץ מאוד בערים, ובמקביל מתקיים ויכוח מתמשך על חבישת קסדה, הגבלת מהירות, שבילי רכיבה, איכות התשתיות והאכיפה.
הממצא החשוב אינו שהגלגינוע בהכרח גורם ליותר תאונות מכל כלי אחר, אלא שכאשר מתרחשת פציעה קשה מספיק כדי להגיע למערך הטראומה, דפוס הפגיעה אצל רוכבי גלגינוע נוטה יותר לכיוון הראש, המוח והאיברים הפנימיים. החוקרים ממליצים לבחון לא רק חובת קסדה ואכיפתה, אלא גם שינויים הנדסיים בגלגינועים עצמם - שיפור הבלימה, תכנון ההגה והגלגלים והפחתת הסיכון להשלכת הרוכב קדימה.
פי 3.45 אינו פי 3.45 יותר מסוכן לנסוע
זו ההסתייגות החשובה ביותר. הנתון של פי 3.45 אינו משווה את הסיכוי להיפצע בכל נסיעה בגלגינוע לעומת נסיעה באופנוע. הוא נמדד רק בקרב אנשים שכבר נפצעו פציעה בינונית עד קשה והגיעו למערך הטראומה, ולכן הוא מתאר את סוג הפציעה בקרב הנפגעים ולא את הסיכון הכולל של כלי התחבורה.
נוסף על כך, שיעורי חבישת הקסדה שונים מאוד בין הקבוצות, ושני מאגרי המידע נותחו בנפרד. לא ניתן היה לחבר בין דיווח על תאונה מסוימת לבין הרשומה הרפואית בבית החולים, ומאגר הגלגינועים השיתופיים אינו מייצג בהכרח את כלל הרוכבים בכלים פרטיים.
המסקנה המדויקת היא אפוא שבקרב נפגעים שכבר הגיעו לטיפול טראומה, פגיעות מוח, כלי דם ואיברים פנימיים היו שכיחות יותר אצל רוכבי גלגינוע חשמלי, בעוד שברים היו שכיחים פחות. המחקר מחזק במיוחד את החשיבות של קסדה ושל תכנון כלי ותשתית שמפחיתים את הסיכון לנפילה קדימה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה