פחות סימני אלצהיימר במוח אצל משתמשות באסטרוגן בלבד

נשים שהשתמשו בטיפול הורמונלי המבוסס על אסטרוגן בלבד לאחר גיל המעבר הציגו פחות סימנים מוחיים האופייניים למחלת אלצהיימר. כך עולה ממחקר גדול של חוקרים מסטנפורד שפורסם (12.8.26) בכתב העת Neurology. החוקרים ניתחו מידע משני מאגרי מחקר ובהם 21,462 נשים, ואצל 2,959 מהן היו גם נתוני נתיחה לאחר המוות.

פחות עמילואיד וטאו במוח

בנתיחות נבדקו שלושה מאפיינים מרכזיים של אלצהיימר: משקעי עמילואיד בטא, סבכים של חלבון טאו ומשקעים נויריטיים. אצל 18% ממשתמשות האסטרוגן לא נמצאו כלל שלושת סימני המחלה, לעומת 10% בלבד בקרב נשים שלא השתמשו בטיפול. מנגד, כל שלושת הסמנים נמצאו אצל 40% ממשתמשות האסטרוגן לעומת 51% בקרב מי שלא השתמשו בו. לאחר התאמה לגיל, השכלה, מוצא, יתר לחץ דם ונשאות APOE4 - גורם סיכון גנטי מרכזי לאלצהיימר - השימוש באסטרוגן בלבד לווה בסיכוי נמוך ב-35% להימצאות פתולוגיה אופיינית לאלצהיימר במוח.

התמונה לא הסתכמה בנתיחות. בקרב משתמשות האסטרוגן נמצא גם סיכוי נמוך ב-39% לקבל אבחנה קלינית של דמנציה, ובדיקות של סמנים ביולוגיים בדם ובנוזל השדרה הצביעו על דפוסים טובים יותר של עמילואיד. הנשים הציגו גם תוצאות טובות יותר בחלק ממבחני הזיכרון והתפקוד. השילוב בין נתיחות מוח, סמנים ביולוגיים והערכה קוגניטיבית מחזק את העקביות של הממצא, גם אם אינו מוכיח סיבה ותוצאה.

למה דווקא אסטרוגן בלבד

הוויכוח סביב טיפול הורמונלי ואלצהיימר נמשך שנים, ומחקרים שונים הגיעו בעבר למסקנות סותרות. אחת הבעיות היא שבחלק מהעבודות לא נעשתה הבחנה מספקת בין טיפול באסטרוגן בלבד לבין טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטין.

המחקר החדש התמקד באסטרוגן בלבד, טיפול שניתן בעיקר לנשים שעברו כריתת רחם. אצל נשים בעלות רחם נהוג בדרך כלל להוסיף פרוגסטוגן כדי להגן על רירית הרחם מפני השפעת האסטרוגן. לגבי טיפול משולב, מספר הנתיחות במחקר היה קטן מדי כדי לאפשר מסקנה אמינה, ולכן אי-אפשר להחיל את התוצאות על כל סוגי הטיפול ההורמונלי.

המחקר נוגע בשתי סוגיות בעלות עניין ציבורי רחב - טיפול בתסמיני גיל המעבר ומניעת דמנציה. הוא עשוי לסייע בעתיד להבין טוב יותר את ההשפעות ארוכות הטווח של טיפול הורמונלי, בעיקר בנשים לאחר כריתת רחם, אבל בשלב זה אין בסיס להתחיל אסטרוגן רק כדי להפחית סיכון לאלצהיימר.

המשמעות המעשית היא בעיקר שלא נכון להתייחס לכל טיפול הורמונלי כמקשה אחת. סוג ההורמון, גיל תחילת הטיפול, מצב הרחם, משך השימוש והפרופיל הרפואי של האישה עשויים להיות חשובים מאוד כאשר מנסים להבין השפעות ארוכות טווח.

לא הוכחה שאסטרוגן מונע אלצהיימר

זהו מחקר תצפיתי. נשים שקיבלו אסטרוגן עשויות להיות שונות מנשים שלא קיבלו אותו בגורמים שלא נמדדו במלואם - מצב בריאותי, גישה לרפואה, כריתת רחם, אורח חיים או גורמים חברתיים. גם דפוסי הטיפול בעבר אינם בהכרח זהים לאלה המקובלים כיום, ולכן אי-אפשר להסיק ישירות מהנתונים על אישה שמתחילה היום טיפול סביב גיל המעבר.

נוסף על כך, ניסויים אקראיים וסקירות קודמות לא סיפקו עד כה הוכחה עקבית שטיפול הורמונלי מפחית דמנציה, ובחלק מהמחקרים נמצא אף סיכון מוגבר בסוגי טיפול ובגילים מסוימים. לכן המסר הנכון אינו שאסטרוגן "מגן מפני אלצהיימר", אלא שבמחקר גדול נשים שהשתמשו באסטרוגן בלבד הציגו פחות סימנים מוחיים וקליניים של המחלה - ממצא שמצדיק מחקר נוסף אך עדיין אינו משנה את ההמלצות למניעת דמנציה.