דבש מנוקה בלם חיידקים עמידים - והסוכר לא הסביר את הכל

דבש מנוקה הוא דבש שמייצרות דבורים מצוף פרחיו של שיח המַנוּקַה, הגדל בעיקר בניו-זילנד ובחלקים מאוסטרליה. כלומר, "מנוקה" אינו תיאור של דבש שעבר ניקוי, אלא שמו של הצמח שממנו נאסף הצוף. הדבש זכה בשנים האחרונות לעניין רפואי בשל פעילותו נגד חיידקים, ודבש מנוקה בדרגה רפואית כבר משמש בתכשירים מסוימים לטיפול בפצעים.

מחקר חדש שפורסם (11.8.26) בכתב העת Microbiology מצא כי הפעילות האנטי-חיידקית שלו אינה מוסברת רק בריכוז הסוכר הגבוה ובמתילגליוקסל - MGO - חומר הנחשב לאחד המרכיבים המרכזיים שאחראים לפעילות הייחודית של דבש מנוקה.

החוקרים מאוניברסיטת אסטון בבריטניה, בשיתוף חוקרים מ-Comvita ומאוניברסיטת אוקלנד, בדקו חמש דרגות שונות של דבש מנוקה מול ארבעה חיידקים בעלי חשיבות רפואית: MSSA, MRSA, קלבסיאלה ופסאודומונס.

ככל שהדירוג עלה - נדרש פחות דבש

הדבש נבדק לפי דירוג UMF - ראשי תיבות של Unique Manuka Factor. זהו דירוג המשמש לאימות דבש מנוקה ולהערכת מאפיינים כימיים מסוימים שלו. במחקר נבדקו דרגות 5+, 10+, 12+, 15+ ו-20+.

ככל שדרגת ה-UMF הייתה גבוהה יותר, נדרש בדרך כלל ריכוז נמוך יותר של דבש כדי לעצור את צמיחת החיידקים. החיידקים MSSA ו-MRSA היו הרגישים יותר, ואילו קלבסיאלה ופסאודומונס - שני חיידקים גרם-שליליים שעלולים להיות קשים לטיפול - דרשו ריכוזים גבוהים יותר.

חשוב עם זאת שלא לפרש את UMF כ"ציון רפואי" המבטיח יעילות טיפולית. הדירוג מתאר מאפיינים מסוימים של הדבש ואינו מעיד לבדו כיצד יפעל אצל חולה.

הסוכר וה-MGO לא הספיקו

כדי לברר מה גורם להשפעה, החוקרים הכינו תמיסות מלאכותיות שהכילו את אותם סוגי סוכר ובאותם ריכוזים שנמצאו בדבש. התמיסות אכן עיכבו במידה מסוימת את צמיחת החיידקים - אך הפעילות שלהן הייתה חלשה יותר מזו של הדבש השלם.

לאחר מכן נבדקו גם תמיסות שהכילו MGO בריכוזים זהים לאלה שנמדדו בדגימות הדבש. גם במקרה הזה לא הצליח החומר לבדו לשחזר את מלוא ההשפעה האנטי-חיידקית.

הפער היה בולט במיוחד מול קלבסיאלה ופסאודומונס, שהיו עמידים יחסית לפעילות MGO לבדו. החוקרים מסיקים מכך שבדבש פועלים כנראה מרכיבים נוספים - או שילוב של כמה חומרים - שמחזקים זה את השפעתו של זה.

החוקרים מחפשים את המרכיבים החסרים

דבש הוא תערובת מורכבת מאוד. לצד הסוכרים ו-MGO הוא מכיל בין היתר תרכובות פנוליות, חומצות אורגניות, חלבונים וחומרים נוספים שמקורם בצמח ובדבורים.

המחקר אינו קובע עדיין איזה מהם אחראי לפעילות הנוספת. זהו למעשה השלב הבא שהחוקרים מבקשים לבצע - לבודד את המרכיבים ולבדוק אם אחד מהם, או שילוב ביניהם, מסוגל להסביר מדוע הדבש השלם יעיל יותר מתמיסה מלאכותית שמחקה רק חלק מהרכבו.

אם יזוהו חומרים כאלה, ייתכן שבעתיד יהיה אפשר להשתמש בהם לפיתוח תכשירים אנטי-חיידקיים מדויקים יותר, בלי להסתמך בהכרח על הדבש עצמו.

מדוע זה מעניין גם בישראל

העניין המרכזי נוגע לעמידות לאנטיביוטיקה. MRSA, קלבסיאלה ופסאודומונס הם חיידקים שעלולים לגרום לזיהומים קשים, ובחלק מהמקרים לפתח עמידות למספר תרופות.

ישראל מתמודדת, כמו מדינות רבות אחרות, עם זיהומים עמידים בבתי חולים ובקהילה. לכן כל זיהוי של מנגנון אנטי-חיידקי חדש מעורר עניין, במיוחד אם אפשר יהיה בעתיד לבודד ממנו חומרים שניתנים לפיתוח תרופתי.

גם העובדה שדבש רפואי כבר נמצא בשימוש לטיפול בפצעים הופכת את המחקר לרלוונטי יותר ממחקר שעוסק בחומר טבעי שמעולם לא נוסה ברפואה. עם זאת, השימוש הקיים בדבש רפואי בפצעים אינו אומר שאפשר להסיק ממנו דבר על טיפול בזיהומי ריאות.

לא לשתות דבש במקום אנטיביוטיקה

ההסתייגות כאן חשובה במיוחד: המחקר נערך במעבדה בלבד. החיידקים נחשפו ישירות לדבש בתנאים מבוקרים, ולא נבדקו בני אדם.

לא נבדקה בליעה של דבש, לא נבדקה שאיפה שלו ולא הוכח שהוא מסוגל לטפל בדלקת ריאות או בזיהום אחר בדרכי הנשימה. הריכוזים שעוצרים חיידקים בצלחת מעבדה אינם בהכרח ריכוזים שניתן להגיע אליהם ברקמת ריאה בגוף.

לכן אין במחקר שום בסיס להחליף אנטיביוטיקה בדבש מנוקה במקרה של זיהום חיידקי.

גם לקשר המסחרי יש משמעות

המחקר נערך בשיתוף Comvita, חברה ניו-זילנדית המייצרת ומשווקת דבש מנוקה. שניים מארבעת מחברי המאמר הם עובדי החברה, והיא הייתה מעורבת גם בתמיכה במחקר.

הדבר אינו פוסל את הממצאים, שעברו ביקורת עמיתים, אבל הוא מחזק את הצורך בשחזור בלתי תלוי של התוצאות בידי קבוצות שאין להן קשר מסחרי למוצר.

החידוש המרכזי הוא אפוא לא שדבש מנוקה "מרפא זיהומים", אלא שהפעילות שנמצאה במעבדה הייתה חזקה יותר מכפי שאפשר להסביר באמצעות הסוכר וה-MGO לבדם. אם החוקרים יצליחו לזהות מה עוד פועל בתוך הדבש, ייתכן שהממצא יוביל בעתיד לחומרים חדשים במאבק בחיידקים עמידים.