זעם בחמש מדינות במפרץ: טראמפ נכשל בניהול המערכה מול אירן

הזעם במזרח התיכון מגיע לנקודת רתיחה חסרת תקדים מאז המתקפה האמריקנית-ישראלית באירן בחודש פברואר. חמש מבעלות בריתה המרכזיות של וושינגטון במפרץ הפרסי מתקוממות כעת נגד הנשיא דונלד טראמפ, שלטענתן נכשל לחלוטין בניהול המערכה, מסכן את ביטחונן, ומציג מדיניות הפכפכה ומסוכנת.

התסכול כלפי וושינגטון הולך וגובר באזור המפרץ הפרסי, שם מתחזק החשש בקרב בנות בריתה של ארה"ב כי הנשיא אינו מסוגל לנהל את הדיפלומטיה הנדרשת להבטחת השלום עם אירן, כך מוסרים בכירים מערביים וערבים. טראמפ השמיע בשבועות האחרונים איומים חוזרים ונשנים נגד אירן, אך חזר בו בטענה להתקדמות בשיחות. לאור חודשים של עימותים והמשך התקיפות באמצעות טילים ומל"טים על-ידי אירן ושלוחותיה, הממשלות של סעודיה, איחוד האמירויות, קטר, כווית ובחרין מאוחדות כעת בכעסן כלפי הממשל.

שלושה גורמים רשמיים ודיפלומט אמריקני לשעבר אמרו לעיתון וושינגטון פוסט כי חלק מהמדינות החלו לדון בתועלת שבהמשך אירוח מתקנים צבאיים אמריקניים גדולים בשטחן. "טראמפ התחיל את המלחמה הזו", אמר בכיר במפרץ, "ואנחנו משלמים את המחיר". בדומה לאחרים, הוא דיבר בעילום שם כדי לדון בנושא הרגיש. אותו בכיר ציין כי הכעס על ארה"ב נמצא בשיאו מאז שארה"ב וישראל תקפו באירן בחודש פברואר.

ברית הגנה עוקפת ארה"ב

מדינות המפרץ עדיין מסתמכות על וושינגטון כשותפה ביטחונית קרובה וספקית נשק מרכזית, בעוד קטר ובחרין מארחות בסיסים אמריקניים גדולים. עם זאת, התסכול דוחף כמה מהמדינות לבחון הסדרים חדשים וחלופות אחרות. אנליסטים מעריכים כי דינמיקה זו לא צפויה לשנות משמעותית את הסדר באזור בטווח הקצר, אך מדינות מסוימות כבר החלו לבחון את האפשרויות העומדות בפניהן.

הסכם ההגנה ההדדי שנחתם בשבוע שעבר בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן היה "איתות לארה"ב", אמר בכיר אירופי. ההסכם מלמד כי שלוש המדינות הסוניות החזקות "מנסות לגוון את השותפויות הביטחוניות שלהן", הסביר הבכיר, שנמצא בקשר רציף עם מנהיגי המפרץ. "לתפיסתן, ארה"ב אינה מספיקה". מנגד, גורם רשמי בבית הלבן טען כי לטראמפ "יש מערכות יחסים יוצאות דופן עם כל שותפותינו במפרץ".

"ארה"ב עומדת בקשר רציף עם כל בנות בריתנו באזור עוד מלפני 'מבצע זעם אדיר'", אמר הגורם בבית הלבן, שדיבר בעילום שם. "אירן מבודדת היום יותר מאי פעם כתוצאה מפעולותיה הרצחניות". נציגי הממשלות בריאד, אבו דאבי, דוחה, כווית סיטי ומנאמה לא הגיבו לבקשות התגובה. פיראס מקסד, מנהל תחום מזרח תיכון וצפון אפריקה בקבוצת אירואסיה, הדגיש כי "היה תסכול מהרגע הראשון".

פגיעה בתשתיות ובייצוא הנפט

לדברי מקסד, בנות בריתה של וושינגטון במפרץ חשות כי הן "הסתבכו שלא לצורך" במלחמה שטראמפ מתקשה כעת לסיים. הוא הוסיף כי מדיניותו של הנשיא מתוארת באזור לעיתים קרובות כ"תזזיתית" ו"בלתי צפויה". אנה ג'ייקובס, עמיתת מחקר במכון למדינות המפרץ הערביות בוושינגטון, ציינה כי ניכר "אמון מופחת" בארה"ב מאז פרוץ המלחמה, והוסיפה כי הפעילות האמריקנית באזור גורמת לבעלות הברית להרגיש פחות בטוחות.

דיפלומט מערבי באזור אמר כי שינויים אלו אינם מהווים תפנית משמעותית ביחס לארה"ב, שכן הכוחות האמריקניים התקבלו כ"רע הכרחי" ולא בהתלהבות. סעודיה נתונה ללחץ כבד במיוחד בשבועות האחרונים. מעבר למתקפות של אירן ושלוחותיה בעירק, הממלכה הותקפה גם על-ידי החות'ים הנתמכים בידי טהרן ופועלים מתימן. הכוחות החות'ים פגעו שוב ושוב בתשתיות האנרגיה הסעודיות.

כמו-כן, החות'ים מנסים לסגור את מצר באב אל-מנדב בפתח ים סוף. מאז שאירן סגרה את מצר הורמוז בימים הראשונים של המלחמה, סעודיה תלויה לחלוטין בנמלי ים סוף שלה לצורך ייצוא הנפט. היחס של מנהיגי המפרץ למלחמה השתנה עם הזמן. בעוד עומאן התנגדה לעימות מלכתחילה, סעודיה, איחוד האמירויות ובחרין תמכו בו בנקודות זמן מסוימות.

הסכם מחודש יוני חסר משמעות

הכוחות של איחוד האמירויות ביצעו בחודשים האחרונים תקיפות רבות בשטח אירן, והכוחות הסעודיים השיבו אש לעבר הקבוצות הנתמכות על-ידי טהרן בעירק. "בתחילת המלחמה, הם היו - אני לא רוצה להגיד תומכים - אבל בכנות, הם לא היו לגמרי נגד המלחמה", אמר הבכיר האירופי. התפיסה באבו דאבי ובריאד הייתה כי ניצחון מהיר ומוחלט עשוי להביא תועלת.

גישה זו החלה להשתנות לקראת סבב השיחות הראשון בין אירן לארה"ב באפריל, כאשר התברר כי המשטר האירני לא ייפול וכי הוא אינו מתכוון לפתוח מחדש את מצר הורמוז. בחודשים שחלפו מאז, חוסר העקביות של טראמפ עורר בהלה רבה במפרץ. "עוד לפני כל ההלוך ושוב מול טראמפ, לא הייתה אסטרטגיה ברורה", אמר באדר א-סייף, מרצה באוניברסיטת כווית ועמית במכון למדינות המפרץ.

א-סייף התייחס למסמך ההבנות שנחתם בין ארה"ב לאירן בחודש יוני האחרון והגדיר אותו ככישלון. "מזכר ההבנות היה בדיחה", אמר. לטענתו, ההסכם כלל לא התייחס לדאגות העליונות של מדינות המפרץ, ובכללן ארסנל הטילים הבליסטיים של אירן או התמיכה של טהרן בכוחות הפרוקסי הפועלים ברחבי האזור.