דלל ראשון, אופיר כץ שני: מדריך לבוחר במקדימות הליכוד

תזכורת מהאופוזיציה

חשוב לבחון את הדברים בפרספקטיבה היסטורית. לצורך כך ניתן להעזר במדד הנוכחות בוועדות כאשר הליכוד היה באופוזיציה, בתקופת ממשלת בנט-לפיד. מבין המתמודדים שאינם משוריינים, בתחתית הרשימה היו מירי רגב, גילה גמליאל, דודי אמסלם, מאי גולן, מיקי זוהר ואלי כהן.

מנגד, בלטו בחריצותם שלמה קרעי, אופיר כץ, קטי שטרית, יואב קיש ואמיר אוחנה.

בטרם יגיעו לקלפי מתפקדי הליכוד, אלה שאינם כבולים לקבלני הקולות, חשוב להכיר מי מבין חברי הכנסת המכהנים היה פעיל פרלמנטרית ומי פחות. מדריך זה מבקש לשים זרקור על אלה שלא מסתפקים בדיבורים ובהופעות תקשורתיות, אלא גם נותנים עבודה למען ציבור הבוחרים.

לקראת הבחירות המקדימות בליכוד, חישוב מחודש של נתוני הפעילות הפרלמנטרית משנה את תמונת הצמרת ומעניק יתרון ברור לחברי הכנסת שהרבו לעבוד בוועדות. לפי הדירוג החדש, חבר הכנסת אלי דלל ניצב במקום הראשון, לפני יו"ר הקואליציה אופיר כץ וחבר הכנסת חנוך דב מילביצקי.

החישוב מבוסס על ארבעת הציונים המופיעים בטבלה המצורפת, אך המשקל שניתן לכל אחד מהם שונה: עבודת הוועדות מקבלת 45% מן הציון הכולל, הנוכחות במשכן 25%, ההשתתפות בהצבעות 20% והגשת השאלות 10%. בכך הופכות הוועדות למדד המרכזי, במקום הנוכחות שקיבלה את המשקל הגבוה ביותר בחישוב המקורי.

כך חושב הציון

עבודת ועדות - 45% | נוכחות - 25% | הצבעות - 20% | שאלות - 10%

הבחירה במשקל זה אינה ניטרלית. היא משקפת עמדה ערכית שלפיה הוועדות הן הזירה המרכזית שבה חברי הכנסת בוחנים הצעות חוק, מפקחים על עבודת הממשלה, מזמנים גורמי מקצוע ומשפיעים על נוסחם הסופי של החוקים. לכן מציג News1 את הנוסחה באופן בולט, על בסיס נתוני אתר "זמן כנסת", ולא מתאר את התוצאה כציון רשמי או מוחלט.

דלל מוביל בזכות עבודת הוועדות

אלי דלל קיבל את הציון הגבוה ביותר בעבודת הוועדות - 73 - ולצדו ציון של 75 בהצבעות. אף שציון הנוכחות שלו עומד על 49 בלבד, המשקל המוגדל שניתן לוועדות מעלה את ציונו המשוקלל ל-60.3 ומציב אותו בראש הרשימה.

אופיר כץ, המשמש הן כיו"ר ועדת הכנסת והן בתפקיד המתיש של יו"ר הקואליציה, מדורג שני עם 59 נקודות. הוא מציג את ציון ההצבעות המרבי - 100 - וכן ציון נוכחות גבוה של 82, אך ציון הוועדות שלו, 41, מונע ממנו לשמור על המקום הראשון. חנוך מילביצקי, יו"ר ועדת הכספים המקיימת דיונים רבים, מדורג שלישי עם 54.9 נקודות, בזכות נתונים מאוזנים יחסית: 54 בוועדות, 58 בנוכחות ו-80 בהצבעות.

עמית הלוי, שקיבל את הציון הגבוה ביותר בתחום השאלות - 20 - מדורג רביעי עם 54 נקודות. טלי גוטליב מדורגת חמישית עם 51.8, ודוד ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה, עולה למקום השישי עם 51.1 נקודות, בעיקר בזכות ציון ועדות גבוה של 64.

הנוכחות הגבוהה לא הספיקה לאוחנה

אחד השינויים הבולטים בדירוג נוגע ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה. אוחנה קיבל ציון נוכחות גבוה של 80, אך ציון 0 בעבודת הוועדות, זאת לנוכח היותו נושא בתפקיד יושב-ראש הכנסת. מאחר שהוועדות מקבלות כמעט מחצית מן הציון, הוא מדורג במקום ה-19 עם 31.4 נקודות בלבד, אולם ציון זה למעשה אינו משקף את הדירוג האמיתי, והוא ראוי להערכה גבוהה יותר.

מן העבר השני, דוד ביטן נהנה במידה ניכרת משינוי המשקל. ציון הוועדות שלו, 64, הוא השני בגובהו בין חברי הכנסת שנבדקו ומעלה אותו למקום השישי, אף שציוני הנוכחות וההצבעות שלו נמוכים משל כמה מחבריו.

השרים דורגו בנפרד

שבעת השרים המתמודדים דורגו בטבלה נפרדת, משום שעבודתם שונה מעבודתם של חברי כנסת שאינם מכהנים בממשלה. השרים נדרשים להקדיש חלק ניכר מזמנם לניהול משרדיהם, ולכן השוואתם הישירה לחברי הכנסת באמצעות מדד המעניק 45% לעבודת הוועדות עלולה ליצור תמונה מטעה.

שר התקשורת שלמה קרעי מוביל בדירוג השרים עם 22.6 נקודות, מעט לפני שר המשפטים יריב לוין שקיבל 22.1. קרעי הוא השר היחיד בקבוצה שקיבל ציון שאינו אפס בעבודת הוועדות - 2 נקודות - בעיקר בשל השתתפותו בוועדה המיוחדת להכנת חוק התקשורת, ואילו לוין מוביל בקרב השרים בציון ההצבעות עם 69.

אלי כהן, יואב קיש, דודי אמסלם, מירי רגב, עמיחי שיקלי, עידית סילמן ומיקי זוהר אינם חברי כנסת בשל החוק הנורווגי, ולכן לא נכון יהיה לדרג אותם בכלים פרלמנטריים [ראו תיבה משמאל].

מה הדירוג אינו מספר

הנתונים מספקים תמונה כמותית של הפעילות במשכן, אך הם אינם מודדים את איכות ההצבעות, תוכנן של השאלות, השפעתו של חבר הכנסת על החלטות הממשלה או חשיבות הדיונים שבהם השתתף. הם גם אינם משקללים יוזמות חקיקה, פעילות בשטח, טיפול בפניות ציבור, ניהול סיעה, תפקידים ממלכתיים או הישגים במסגרת משרד ממשלתי.

לכן נכון לראות בדירוג כלי עזר למתפקדי הליכוד ולא תחליף לבחינה פוליטית וערכית רחבה. הוא מלמד מי בלט במדדים שנבחרו, ובעיקר בעבודת הוועדות, אך אינו קובע לבדו מי היה חבר הכנסת או השר המשפיע ביותר.