תאי התמיכה במוח התגלו כשותפים פעילים בטרשת נפוצה

תאים במוח שנחשבו במשך שנים בעיקר למערכת התמיכה של תאי העצב מתגלים כשחקנים פעילים הרבה יותר במערכת החיסון. מחקר שפורסם (5.8.26) ב-Nature מצא כי קבוצה מסוימת של אסטרוציטים מסוגלת לתקשר ישירות עם תאי T, להציג להם אנטיגנים ולחזק תגובה אוטואימונית הדומה לזו שמתרחשת בטרשת נפוצה.

החוקרים זיהו אסטרוציטים המבטאים את החלבונים CD40 ו-MHC-II. כאשר תאי CD4 נצמדו אליהם באמצעות CD40L, האסטרוציטים הגבירו את יכולתם להציג אנטיגנים, ובמקביל התחזקה תגובה של תאי Th17 - תאים בעלי תפקיד מרכזי בדלקת אוטואימונית.

האסטרוציט הופך לשותף בהתקפה

בדרך כלל הצגת אנטיגן מזוהה עם תאים מקצועיים של מערכת החיסון, כמו תאים דנדריטיים. האסטרוציטים מוכרים יותר בזכות תפקידיהם בשמירה על סביבת תאי העצב, חילוף חומרים ומחסום הדם-מוח.

המחקר החדש מראה שבתנאי דלקת חלק מהם יכולים לקבל תפקיד נוסף. האסטרוציט מציג לתא T חומר שהמערכת החיסונית יכולה לזהות כמטרה, ובכך תורם להמשך ולהגברה של התגובה הדלקתית בתוך מערכת העצבים.

הראיה החזקה ביותר הגיעה ממודל עכברי של דלקת מוח אוטואימונית: כאשר החוקרים השביתו CD40 או MHC-II דווקא באסטרוציטים, חומרת המחלה פחתה. בכך הם הראו שלא מדובר רק בסמן שמופיע לצד המחלה, אלא במנגנון שתורם בפועל להתפתחותה.

טיפות שומן שמפעילות את הדלקת

החוקרים פיענחו גם כיצד האסטרוציטים עוברים למצב הדלקתי הזה. הפעלת CD40 גרמה להצטברות טיפות שומן המכילות PLIN4.

הטיפות לא שימשו רק כמחסן שומן. הן סיפקו אצטיל-CoA, שהגביר שינוי כימי בחלבון p65 וחיזק את מסלול NF-κB - אחד המסלולים המרכזיים בבקרת דלקת. התוצאה הייתה הגברה נוספת של הצגת אנטיגנים ושל הפעילות הדלקתית.

כאשר החוקרים הפריעו למסלול הזה, פחתה יכולת האסטרוציטים לתמוך בתגובה החיסונית. כך נוצר חיבור ישיר בין חילוף החומרים של התא לבין האופן שבו הוא משתתף בהתקפה האוטואימונית.

נמצאו גם במוחות של חולי טרשת נפוצה

החוקרים בדקו אם מדובר בתופעה שקיימת רק בעכברים. באמצעות ריצוף של גרעינים בודדים וצביעה של רקמות הם זיהו בדגימות של חולי טרשת נפוצה אסטרוציטים שהביעו CD40 ו-MHC-II והכילו טיפות שומן.

זהו חיזוק חשוב לרלוונטיות האנושית של המחקר, אך הוא עדיין אינו מוכיח שאותם תאים גורמים למחלה אצל בני אדם או שחסימתם תשפר את מצב החולים.

תמונה מורכבת יותר של טרשת נפוצה

טרשת נפוצה נתפסת כמחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את מערכת העצבים ואת המיאלין העוטף את סיבי העצב. המחקר החדש מוסיף שכבה נוספת: ברגע שתאי החיסון מגיעים למוח, תאים מקומיים עשויים לסייע להם להמשיך את התגובה.

במילים אחרות, האסטרוציטים אינם בהכרח רק רקמה שנפגעת מן הדלקת. בחלק מן המצבים הם עצמם יכולים להפוך לשותפים שמתחזקים אותה.

לגישה הזאת עשויה להיות משמעות גם בישראל, שבה מטופלים רבים בטרשת נפוצה בתרופות המכוונות לרכיבים שונים של מערכת החיסון. בעתיד ייתכן שניתן יהיה לכוון טיפול גם לתהליכים המתרחשים בתוך המוח עצמו.

עדיין רחוק מטיפול חדש

אין מן המחקר בסיס לחסימה כללית של CD40, MHC-II או פעילות האסטרוציטים. אלה מערכות בעלות תפקידים חיוניים, והאסטרוציטים עצמם נחוצים לתפקוד תקין של המוח.

מרבית הראיות הסיבתיות התקבלו במודל עכברי, ואילו בבני אדם הודגמה בעיקר נוכחותם של התאים בעלי המאפיינים שנמצאו במחקר.

החידוש המרכזי הוא לכן מנגנוני: המחקר מזהה תת-אוכלוסייה של אסטרוציטים שמחברת בין תאי T, הצגת אנטיגן וחילוף חומרים של שומן - ומראה כיצד שלושת המרכיבים האלה יכולים להזין זה את זה ולהעצים אוטואימוניות במערכת העצבים.