פער מסוכן מתגלה בין רמת הדיוק של רופאים לבין הביטחון העצמי שלהם בזמן אבחון צילומים רפואיים. במקרים המורכבים ביותר, שיעור ההצלחה קורס ל-37% בלבד בעוד תחושת הביטחון נותרת גבוהה סביב 80%, מה שעלול להוביל להחלטות שגויות.
הממצאים המדאיגים התפרסמו בכתב העת Radiology (רדיולוגי) ונחשפו לציבור ברשת החברתית X על-ידי ד"ר Poetic Oncology. המחקר נערך בשיתוף פעולה בין הקריה הרפואית רמב"ם, אוניברסיטת חיפה והטכניון, והובל על-ידי ד"ר אייל ברקוביץ' ופרופסור רקפת אקרמן.
בבחינה השתתפו 28 רדיולוגים מומחים ומתמחים, לצד 50 רופאים מתחומי המשפחה, האורתופדיה והילדים. המשתתפים נדרשו לפענח 48 צילומי רנטגן של עצמות ברמות קושי שונות, ולקבוע אם קיים בהם נגע. האבחנה הנכונה אומתה מראש באמצעות הדמיות מתקדמות.
אפקט הקל-קשה והיעדר למידה מניסיון
הרופאים דירגו לאחר כל צילום את רמת הביטחון שלהם מ-50% ועד 100%, והמליצו על הצעד הבא. הממצא המרכזי שמתארת ד"ר Poetic Oncology נוגע לתופעת אפקט הקל-קשה, לפיה הביטחון מכויל היטב במקרים הקלים עם 93% ביטחון מול 98% הצלחה בפועל. לעומת זאת, במקרים הקשים נפער פער של 43% בין תחושת הביטחון לבין הדיוק בשטח.
הרדיולוגים רשמו שיעור הצלחה של 73.59% לעומת 64.71% בקרב הרופאים האחרים, והפגינו יכולת טובה יותר להבחין בין אבחנות נכונות לשגויות. השוואה פנימית הוכיחה כי אין הבדל מובהק בין מתמחים למומחים ברמת ביטחון-היתר, נתון המעיד כי ההטיה המסוכנת אינה נעלמת עם צבירת הניסיון לאורך השנים.
סכנת ההתלבטות והחמצת אבחנות
ניתוח זמני ההחלטה העלה כי ההחלטות המהירות היו מוצלחות ב-92% מהמקרים, בעוד ההחלטות האיטיות הצליחו ב-63% בלבד. ככל שהרופא התלבט זמן רב יותר על צילום מסוים, כך גדל הסיכוי שטעה לחלוטין ללא כל ירידה מקבילה בביטחון העצמי שלו. תופעה זו מוסברת באמצעות מודל הקריטריון הפוחת.
רופאים שסברו כי אין נגע מיהרו להגיש את האבחנה בביטחון-יתר גבוה ובדיוק נמוך משמעותית. המקרה המדאיג ביותר שנצפה במהלך המחקר היה של רופאים שאינם רדיולוגים, אשר החמיצו נגע ולא הורידו את רמת הביטחון באבחנה השגויה גם כאשר החליטו לבקש בדיקת דימות נוספת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה