בית המשפט העליון אישר 50 חודשי מאסר לסב שפגע מינית בנכדתו

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של סב בן 75 שהורשע בפגיעה בנכדתו כשהייתה בת שבע, והותיר את עונשו על 50 חודשי מאסר (עפה"ג 50210-11-25). השופטים קבעו כי עדותה של קרובת משפחה שנפגעה ממנו בעבר משמשת ראיית סיוע תקפה.

פסק הדין ניתן בערעור שהוגש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתם הורשע הנאשם בביצוע מעשים חמורים בקטינה בשנת 2018. הפרשה נחשפה רק מספר שנים לאחר מכן, בחודש מאי 2023, כאשר קרובת משפחה אחרת אובחנה במחלה קשה והחליטה לפנות למשטרה כדי להתלונן על פגיעות דומות שחוותה מהסב בילדותה. אותה קרובת משפחה יצרה קשר עם אימה של הקטינה וסיפרה לה על כך, מה שהוביל לפתיחת חקירה פלילית מקיפה וסמויה בטרם עורבו גורמי הרווחה.

גרסת הקורבן וחקירתה

בעקבות המידע החדש, הגיעה חוקרת ילדים לבית הספר של הקטינה ותשאלה אותה במפתיע. הנכדה מסרה עדות מפורטת שבה תיארה כיצד תקף אותה סבה בזמן שנשאר להשגיח עליה ועל אחיותיה בביתן. היא סיפרה כיצד ישב על כיסא ליד מיטתה בחושך, האירה בפנס על תקרת החדר, ואילו הוא החל לגעת בגופה מתחת לבגדיה במשך כשתי דקות. בסיום המעשים תיארה הקטינה כיצד הבחינה בו יוצא מהחדר ושוטף את ידיו. חוקרת הילדים מצאה את עדותה אמינה לחלוטין, אך אסרה על העדתה בבית המשפט בשל התנגדות ההורים.

בשל איסור ההעדה של הקטינה, נדרשה התביעה להציג ראיית סיוע חיצונית כפי שמחייב החוק. הערכאה הדיונית קבעה כי עדותה של קרובת המשפחה הנוספת, שהעידה על פגיעה זהה בילדותה, מהווה עדות שיטה קבילה המספקת את דרישת הסיוע. הנאשם מצידו כפר באישומים, הודה רק כי ישב ליד מיטת הקטינה וניסה להרדימה, וטען כי מדובר בעלילת שווא שנרקמה נגדו על-ידי בני משפחתו מתוך מניעים נסתרים. השופטים ציינו כי גרסתו הייתה רצופה בסתירות קשות וניכר כי הוא מנסה להתחמק מאחריות פלילית למעשיו החמורים.

טענות הנאשם בערעור

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון תקף סנגורו של הנאשם את קבילותה ומשקלה של עדות קרובת המשפחה. נטען כי קווי הדמיון בין שני המקרים הם גנריים ונפוצים בעבירות מסוג זה, ולכן אינם יכולים להוות עדות שיטה ייחודית שתשמש ראיית סיוע. הסנגור טען כי חלפו כארבעה עשורים בין המקרים, וכי פעולת שטיפת הידיים אינה פעולה פלילית המסבכת את הנאשם אלא התנהגות שגרתית.

נציגי הפרקליטות טענו כי אין להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית המשפט המחוזי לאחר הליך ארוך. הם הדגישו את הדמיון המובהק בדפוסי הפעולה של הנאשם, שניצל הזדמנויות לפגוע בבנות משפחה קטינות בסביבה מוכרת, תוך מגע הדרגתי שהתחיל בחיבה והסתיים בפגיעה חמורה באיבריהן. התביעה טענה כי ההוכחות עומדות בכל רף משפטי מחמיר וביקשה לדחות את הערעור על הסף.

קביעות בית המשפט העליון

השופט דוד מינץ קבע בפסק דינו כי אין כל הצדקה להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית, אשר בחנה את חומרי החקירה והתרשמה באופן ישיר מהעדים השונים. הוא הדגיש כי עדותה של הקטינה בפני חוקרת הילדים הייתה כה משכנעת ואותנטית, עד שבלתי אפשרי היה להגיע למסקנה שונה מזו של בית המשפט המחוזי. השופט ציין כי עדות הנכדה כללה פרטים ייחודיים שחיזקו את אמינותה הכללית.

השופט הוסיף כי התנהלותו של הנאשם במהלך המשפט חיזקה את התשתית הראייתית נגדו. גרסתו נמצאה בלתי עקבית ורוויה בסתירות משמעותיות. הנאשם שינה מספר פעמים את הסבריו לגבי הסיבה לניתוק הקשר עם בנו, אביה של הנכדה, ובחר לנהל מאבק משפטי מלא במקום לקחת אחריות על מעשיו. התנהגותו זו, שכללה ניסיון לסגור את הפרשה באופן פנימי מבלי לנקות את שמו, נתפסה כהתנהלות מחשידה שאינה עולה בקנה אחד עם טענת חפות.

באשר לשאלת ראיית הסיוע, קבע בית המשפט כי עדותה של קרובת המשפחה ממלאת את כל התנאים הנדרשים בחוק. השופט הסביר כי במקרים של עבירות כלפי קטינים במשפחה, עדות אמינה של נפגעת נוספת יכולה לשמש כראיית סיוע גם אם לא קיימת רמת דמיון גבוהה במיוחד. בית המשפט מנה שורה של נקודות דמיון מובהקות, ובהן בחירת קורבנות צעירות מאוד מקרב המשפחה, ביצוע המעשים אגב פעילות שגרתית בבית, ומגע הדרגתי וזהיר.

דפוס הפעולה וגזר הדין

השופט מינץ הדגיש במיוחד את דפוס שטיפת הידיים בסיום המעשים, המהווה התנהגות זהה וחריגה בשני המקרים המצביעה בבירור על זהות המבצע ואמיתות העדויות. בערעור על חומרת העונש, טען הנאשם כי יש להתחשב בגילו המבוגר ובמצבו הרפואי. בית המשפט דחה טענות אלו וקבע כי הענישה משקפת את העונש המזערי הקבוע בחוק ואת נזקן של הפגיעות, ללא עילה לחריגה לקולא.

השופטים שקלו את מכלול נסיבותיו האישיות של המערער כפי שהוצגו על-ידי עורך דינו. הסנגור ביקש מבית המשפט למקם את העונש ברף התחתון ביותר, תוך ציון העובדה שהסב שוהה במעצר תקופה ממושכת וכי מדובר במאסר ראשון בחייו. התביעה מנגד הגישה תסקיר המפרט את הנזק הנפשי החמור שנגרם לנכדה ולכל התא המשפחתי, שחווה טלטלה עזה שערערה את תחושת הביטחון הבסיסית. הקטינה סובלת מתסמינים רגשיים קשים ונדרשת להמשך טיפול ארוך טווח. הנשיא יצחק עמית, שהסכים עם פסק הדין יחד עם השופט יחיאל כשר, ציין כי השלכותיה המטלטלות של פגיעה כזו נותרות בגוף ובנפש הקורבן לאורך עשרות שנים, והדבר מחייב ענישה מרתיעה של 50 חודשים בכלא ותשלום פיצויים בסך 40,000 שקלים.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית המשפט העליון
סוג הליך: ערעור פלילי (עפה"ג 50210-11-25)
שופטים: הנשיא יצחק עמית, השופט דוד מינץ, השופט יחיאל כשר