בית המשפט העליון: הביטוי מושחת מהווה לשון הרע כשהוא מכוון למעשים פליליים

בית המשפט העליון קבע כי כינוי נבחר ציבור במילה "מושחת" אינו חוסה תחת הגנת חופש הביטוי ומהווה לשון הרע. השופטים פסקו כי מדובר בקביעה עובדתית שקרית ולא בהבעת דעה, וחייבו את המפרסם בתשלום פיצויים מקיפים.

ההכרעה החלוטה ניתנה במסגרת הליך רע"א 65005-03-26 שנידון בפני השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ. חבר הכנסת ניסים ואטורי הגיש תביעת דיבה נגד מרדכי הררי בעקבות תגובה שפרסם האחרון ברשת החברתית בתאריך 24.07.23. התגובה כללה גידופים חריפים, בהם נכתב כי התובע הוא מושחת וחסר השכלה המתגאה באפסותו. בעקבות הפרסום הפוגעני, תבע ואטורי פיצויים בגין הפגיעה הישירה בשמו הטוב.

האירוע שהוביל לתביעה התרחש לאחר שהתובע פרסם תמונה יחד עם שר המשפטים מיד לאחר אישור חוק עילת הסבירות בכנסת. הנתבע הגיב על פרסום זה במילים קשות, וטען במשפט כי מדובר במסקנה סובייקטיבית הנובעת משאט נפש מפעילות התובע בזירה הציבורית. בית משפט השלום שבחן את העדויות מקרוב קבע כי מדובר בכוונת זדון להכפיש את התובע ולהציגו כפושע בעיני הציבור, ולכן התגובה חרגה מגבולות הביקורת הלגיטימית המותרת.

גבולות חופש הביטוי

בית משפט השלום קיבל את התביעה המקורית וקבע כי הביטוי "מושחת" מהווה ניסיון להציג את התובע כעבריין פלילי. השופט פסק כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות דבריו, לא נהנה מהגנת תום הלב, וסירב להתנצל על מעשיו. לפיכך נגזר עליו לשלם פיצוי בסך 10,000 שקלים בתוספת 7,000 שקלים עבור הוצאות משפט. בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו מאוחר יותר ודחה את התביעה לחלוטין על סמך כתבי הטענות בלבד, בטענה שמדובר בהבעת דעה.

השופט שטיין, שכתב את חוות הדעת המרכזית בבית המשפט העליון, קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה שגויה מיסודה. הוא הבהיר כי קיימת הבחנה ברורה בדיני לשון הרע בין הבעת דעה סובייקטיבית לבין קביעת עובדות. מילים מסוימות נמצאות בדיוק על התפר שבין דעה לעובדה, והביטוי "מושחת" נופל להגדרה המורכבת הזו. השופט שטיין הדגיש כי הבעת דעה ככלל אינה יכולה להוות לשון הרע, משום שהיא אינה מתארת את המציאות העובדתית כהווייתה.

פסק הדין מבהיר כי במקרה הנוכחי השימוש במילה "מושחת" התיימר לתאר את פועלו של חבר הכנסת ואף לייחס לו מעשים פליליים חמורים במציאות. השופט שטיין מתח ביקורת על ערכאת הערעור הקודמת, וציין כי היא הניחה מראש שהתבטאות כזו נשארת לעולם בגדר דעה סובייקטיבית ללא בחינת הנסיבות. קביעה גורפת זו נדחתה בעליון, ונקבע כי יש לבחון תמיד כל מקרה לגופו תוך התייחסות לנסיבות הספציפיות של הפרסום והלך רוחו של המפרסם בשעת המעשה.

צילום: ואטורי. נלחם על שמו הטוב [צילום: דני שם-טוב/דוברות הכנסת]

גבולות חופש הביטוי

בית משפט השלום קיבל את התביעה המקורית וקבע כי הביטוי "מושחת" מהווה ניסיון להציג את התובע כעבריין פלילי. השופט פסק כי הנתבע לא הוכיח את אמיתות דבריו, לא נהנה מהגנת תום הלב, וסירב להתנצל על מעשיו. לפיכך נגזר עליו לשלם פיצוי בסך 10,000 שקלים בתוספת 7,000 שקלים עבור הוצאות משפט. בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו מאוחר יותר ודחה את התביעה לחלוטין על סמך כתבי הטענות בלבד, בטענה שמדובר בהבעת דעה.

השופט שטיין, שכתב את חוות הדעת המרכזית בבית המשפט העליון, קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה שגויה מיסודה. הוא הבהיר כי קיימת הבחנה ברורה בדיני לשון הרע בין הבעת דעה סובייקטיבית לבין קביעת עובדות. מילים מסוימות נמצאות בדיוק על התפר שבין דעה לעובדה, והביטוי "מושחת" נופל להגדרה המורכבת הזו. השופט שטיין הדגיש כי הבעת דעה ככלל אינה יכולה להוות לשון הרע, משום שהיא אינה מתארת את המציאות העובדתית כהווייתה.

פסק הדין מבהיר כי במקרה הנוכחי השימוש במילה "מושחת" התיימר לתאר את פועלו של חבר הכנסת ואף לייחס לו מעשים פליליים חמורים במציאות. השופט שטיין מתח ביקורת על ערכאת הערעור הקודמת, וציין כי היא הניחה מראש שהתבטאות כזו נשארת לעולם בגדר דעה סובייקטיבית ללא בחינת הנסיבות. קביעה גורפת זו נדחתה בעליון, ונקבע כי יש לבחון תמיד כל מקרה לגופו תוך התייחסות לנסיבות הספציפיות של הפרסום והלך רוחו של המפרסם בשעת המעשה.

חוסר תום לב והכפשות

השופט שטיין ביסס את החלטתו גם על דוקטרינות מקבילות בדיני לשון הרע, והזכיר פסיקות קודמות שעסקו בהתבטאויות דומות נגד אישי ציבור. הוא הבהיר כי ביטויים כמו שקרן או עבריין יושבים על קו התפר המשפטי, ובמקרים רבים הם נתפסים על-ידי הציבור כהפניה מובהקת לעובדות הכוללות מעשים פליליים. לכן קבע השופט כי בית המשפט חייב לבחון בקפידה את ההקשר המלא של הדברים, במקום להעניק חסינות אוטומטית תחת המטרייה המגוננת של חופש הביטוי.

פסק הדין מחזק את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר התרשם באופן ישיר מעדותו של הנתבע. השופטים ציינו כי הנתבע התעקש גם במהלך חקירתו הנגדית להציג את התובע כעבריין, ובכך הוכיח כי דבריו נאמרו בכוונה עובדתית מובהקת. ניסיונותיו של הנתבע לבסס את טענותיו על פרסומים עיתונאיים שונים נדחו בערכאות, ונקבע כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה הכבד הנדרש כדי ליהנות מהגנת אמת דיברתי.

השופט שטיין הוסיף כי הנתבע פעל מתוך חוסר תום לב מובהק ומתוך רצון ברור לפגוע בשמו הטוב של נבחר הציבור. הוא קבע כי סכום הפיצוי המקורי שנפסק בערכאה הראשונה משקף איזון ראוי בין ההגנה הנדרשת על חופש הביטוי לבין הפגיעה הקשה בשמו הטוב של התובע. פסק הדין מדגיש כי לאלימות מילולית ולהכפשות חסרות בסיס עובדתי אין כל מקום במרחב הציבורי הישראלי, גם כאשר מדובר בביקורת פוליטית נוקבת.

צילום: השופטת שטייניץ. השגיאה של המחוזי - שהעניק הגנת תום לב לנתבע מבלי להתמודד עם העובדות [צילום: הרשות השופטת]

שלילת תביעת השתקה

החלטת בית המשפט העליון מבהירה כי חלוקת התפקידים בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור מחייבת ריסון מרבי. הערכאה הדיונית, אשר שומעת את העדים ומתרשמת מהם באופן בלתי אמצעי, היא הגורם המוסמך ביותר לקבוע את משמעות ההתבטאות הפוגענית בעיני הציבור. השופט שטיין הדגיש כי באין טעות ברורה בפסק הדין של הערכאה הראשונה, חל איסור על ערכאת הערעור להתערב בקביעותיה העובדתיות ולהחליפן באמירות משפטיות כלליות וגורפות כפי שעשה המחוזי.

השופטים התייחסו גם לטענת הנתבע כי מדובר בתביעת השתקה מצד התובע החזק כלכלית ובעל המעמד הפוליטי הבכיר. בית המשפט העליון דחה טענה מופרכת זו מכל וכל, וקבע כי מדובר בתביעה משפטית מבוססת ולגיטימית שאין בה אף מאפיין אחד של תביעת השתקה קלאסית.

השופטת כנפי-שטייניץ, שהצטרפה לתוצאה המלאה, הוסיפה נימוק משלה להכרעה הסופית בדיון. היא ציינה בפסק דינה כי ייתכן שהביטוי "מושחת" באדם נחשב להפלגה רטורית ולא לקביעת עובדה קשיחה, אך עובדה ספציפית זו אינה משנה כהוא זה את התוצאה המחייבת.

לדברי השופטת כנפי-שטייניץ, השגיאה המרכזית של בית המשפט המחוזי הייתה בהענקת הגנת תום הלב לנתבע, מבלי להתמודד כראוי עם הקביעה העובדתית של הערכאה הדיונית כי הוא לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש בחוק איסור לשון הרע. לפיכך היא קבעה בפסק דינה כי די בכך כדי לשמוט את הבסיס החוקי להחלטת המחוזי, ואין כל הכרח חוקי להכריע באופן נחרץ בשאלת היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בסיווג ביטויים ספציפיים. השופט דוד מינץ הסכים אף הוא לתוצאה ולנימוקי פסק הדין המפורטים במלואם.

פרטי ההליך המשפטי

סוג ומספר הליך: רע"א 65005-03-26
ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
שופטים: דוד מינץ, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ

המבקש: חבר הכנסת ניסים ואטורי
המשיב: מרדכי הררי