עד סוף המאה ה-21: פי ארבעה יותר שעות של חום קיצוני

היום כולו אולי לא יוגדר כ"יום חם קיצוני" - אבל במשך כמה שעות בתוכו הטמפרטורה עדיין עלולה להגיע לרמות מסוכנות. מחקר חדש שפורסם (10.8.26) ב-Nature Climate Change מצא כי המדדים היומיים המקובלים מחמיצים חלק משמעותי מן החשיפה לחום, ולכן החוקרים עברו לבחון את הבעיה שעה אחר שעה.

הם שילבו נתוני טמפרטורה שעתיים מהעשורים האחרונים עם מודלים של אקלים ואוכלוסייה ובחנו כיצד החשיפה צפויה להשתנות במהלך המאה. בתרחיש של פליטות גזי חממה גבוהות, מספר שעות החום הקיצוני בעולם צפוי להיות גדול בערך פי ארבעה לקראת סוף המאה, ואילו מספר "שעות-האדם" של החשיפה צפוי לגדול פי שישה.

שלוש שעות מסוכנות שמסתתרות ביום "רגיל"

אחד הממצאים הבולטים נוגע לפער בין מדידה יומית לשעתית. לפי החוקרים, לכל יום שכבר מוגדר כחם במיוחד יתווספו בממוצע כארבע שעות של חום קיצוני.

אבל לכך מצטרפות עוד כשלוש שעות קיצוניות שיתרחשו דווקא בימים שאינם עומדים בהגדרה היומית של יום חם במיוחד. במילים אחרות, ממוצע יומי או טמפרטורת מקסימום אחת אינם מספרים בהכרח מתי במהלך היום נוצרת החשיפה המסוכנת ביותר.

המשמעות יכולה להיות מעשית מאוד: אדם שעובד בחוץ, נוסע בתחבורה ציבורית או ממתין בתחנה עלול להיחשף לשעתיים-שלוש של חום חריג גם ביום שאינו מופיע ברשימת "ימי החום הקיצוני".

שלושה רבעים מהחשיפה כבר במדינות העניות יותר

הפער אינו מתחלק באופן שווה בעולם. מדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית נושאות כבר כיום ביותר משלושה רבעים מן החשיפה העולמית לשעות חום קיצוני, ולפי התחזיות ימשיכו לשאת ברוב הנטל גם בעתיד.

החוקרים בחנו גם את ההבדלים בין דורות ומצאו כי אנשים צעירים, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה, צפויים לצבור לאורך חייהם חשיפה גדולה בהרבה לשעות חום קיצוני מזו שחוו דורות מבוגרים יותר.

בישראל השאלה אינה רק כמה ימים בשנה יוגדרו כגל חום. במדינה שבה הקיץ ממילא חם וחלק גדול מהפעילות מתרחש בחוץ, גם חלון של כמה שעות קיצוניות יכול להיות משמעותי.

הגישה השעתית עשויה להיות רלוונטית במיוחד לקביעת שעות עבודה בחוץ, פעילות בבתי ספר ובקייטנות, התרעות לציבור ותכנון תחבורה ציבורית. במקום אזהרה כללית ליום שלם, ניתן עקרונית לזהות את השעות שבהן הסיכון גבוה במיוחד ולהתאים אליהן את הפעילות.

פי ארבעה אינו תחזית לכל מקום

המספר הדרמטי של פי ארבעה מתייחס לתרחיש עולמי של פליטות גבוהות. הוא אינו אומר שבישראל, בתל אביב או בבאר שבע יהיו בדיוק פי ארבעה יותר שעות כאלה.

התחזיות תלויות במסלול הפליטות העתידי, במודלים האקלימיים ובשינויים באוכלוסייה. הן גם אינן מביאות בחשבון באופן מלא את יכולת ההסתגלות של בני האדם - מזגנים, הצללה, שינוי שעות עבודה, תכנון עירוני ושיפור מערכות ההתרעה יכולים לצמצם את הנזק גם אם החום עצמו יתגבר.

החידוש המרכזי של המחקר הוא לכן לא רק תחזית של עולם חם יותר, אלא שינוי בדרך שבה מודדים את הסיכון: במקום לספור רק ימים חמים, להתחיל לספור גם את השעות המסוכנות שמסתתרות בתוכם.