טמיפלו הפחית ב-31% את הסיכון להעברת ילדים לטיפול נמרץ

טמיפלו עשוי להועיל לילדים שאושפזו עם שפעת גם אם לא התחילו לקבל אותו בתוך 48 השעות הראשונות למחלה. כך עולה ממחקר רחב שפורסם (10.8.26) ב-JAMA Pediatrics ומצא כי טיפול באוסלטמיביר היה קשור לירידה של 31% בסיכון להעברה לטיפול נמרץ.

המחקר התבסס על נתוני רשת המעקב האמריקנית FluSurv-NET, העוקבת אחר אשפוזים עם שפעת מאומתת במעבדה בכמה מדינות בארצות הברית. נותחו שמונה עונות שפעת בין 2014 ל-2023, למעט עונת 2021-2020 שבה נרשמה פעילות שפעת נמוכה במיוחד.

יותר מ-6,000 ילדים בניתוח המרכזי

בניתוח הסיכון להעברה לטיפול נמרץ נכללו 6,044 ילדים מתחת לגיל 18, מהם 4,240 - כ-70% - קיבלו אוסלטמיביר.

לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון גיל, מחלות רקע, עונת השפעת, סוג הנגיף, מצב החיסון ומשתנים נוספים, נמצא כי בקרב הילדים שקיבלו טמיפלו הסיכון להעברה לטיפול נמרץ היה נמוך ב-31% לעומת ילדים שלא קיבלו את התרופה.

היחס המתוקנן עמד על 0.69, עם רווח סמך של 0.60 עד 0.80 - כלומר, הקשר היה מובהק סטטיסטית.

היתרון נשמר גם כשהטיפול התחיל מאוחר

אחד הממצאים המעניינים ביותר נוגע לעיתוי. מקובל להדגיש שטיפול אנטי-נגיפי בשפעת יעיל במיוחד כאשר מתחילים אותו בתוך 48 שעות מתחילת התסמינים.

המחקר החדש מצא שהקשר לירידה בסיכון להעברה לטיפול נמרץ נשמר גם אצל ילדים שהחלו לקבל אוסלטמיביר שלושה עד חמישה ימים מתחילת התסמינים, ואף אצל מי שהחלו לאחר יותר מחמישה ימים.

המשמעות אינה שאין יתרון להתחלה מוקדמת. החוקרים מדגישים שיש להתחיל טיפול מוקדם ככל האפשר, אך הממצאים תומכים בכך שאין לוותר עליו בילד מאושפז רק משום שעברו יותר מיומיים מתחילת המחלה. זו גם עמדת ההמלצות האמריקניות, שלפיהן ילדים המאושפזים עם שפעת חשודה או מאומתת צריכים לקבל טיפול אנטי-נגיפי ללא תלות במשך התסמינים.

גם האשפוז התקצר

בניתוח נפרד של משך האשפוז נכללו 7,103 ילדים, מהם 5,746 קיבלו אוסלטמיביר.

הטיפול היה קשור לשחרור מהיר יותר מבית החולים. לפי הנתונים, משך האשפוז המתוקנן היה כ-3.33 ימים בקרב המטופלים לעומת כ-3.72 ימים אצל מי שלא קיבלו אוסלטמיביר - פער של כ-9.4 שעות בממוצע.

כאן חשיבות העיתוי הייתה בולטת יותר: הקיצור באשפוז היה ברור במיוחד כאשר התרופה ניתנה מוקדם. החוקרים לא מצאו שההשפעה השתנתה באופן מובהק לפי גיל הילד או לפי נוכחות מחלות רקע.

בעונת שפעת קשה, גם ירידה מתונה במספר הילדים שמידרדרים לטיפול נמרץ יכולה להיות משמעותית למחלקות הילדים וליחידות לטיפול נמרץ.

הנקודה המעשית החשובה במיוחד היא שילדים רבים מגיעים לבית החולים אחרי כמה ימי חום, שיעול וחולשה. המחקר מחזק את הגישה שלפיה גם במצב כזה יש מקום לשקול טיפול אנטי-נגיפי בילד שמצבו חמור מספיק כדי להצדיק אשפוז, ולא לפסול את התרופה רק משום שחלף חלון ה-48 שעות.

לא הוכחה סופית של סיבה ותוצאה

עם זאת, מדובר במחקר תצפיתי בדיעבד ולא בניסוי שבו ילדים הוקצו באקראי לטמיפלו או לפלצבו.

ייתכן שילדים שקיבלו את התרופה היו שונים ממי שלא קיבלו אותה גם במאפיינים שהחוקרים לא הצליחו למדוד. החוקרים השתמשו במודל שבו מועד קבלת התרופה הוגדר כמשתנה המשתנה לאורך זמן, בין היתר כדי לצמצם הטיה שבה מטופל חייב לשרוד מספיק זמן כדי להיכלל בקבוצת הטיפול, אבל גם שיטה זו אינה מבטלת כל הטיה אפשרית.

המחקר גם כלל רק אשפוזים עם שפעת שאומתה במעבדה באזורים המשתתפים ב-FluSurv-NET, המייצגים בערך 9% מאוכלוסיית ארצות הברית. לכן אין ודאות שגודל האפקט יהיה זהה בכל מערכת בריאות.

אין כנראה ניסוי גדול יותר בדרך

החוקרים מציינים שאין כיום ניסוי אקראי גדול מספיק שבדק אוסלטמיביר בילדים מאושפזים עם שפעת. ניסויים אקראיים קודמים הראו תועלת בילדים שטופלו בקהילה, אך לא בקנה מידה שמאפשר להעריך היטב טיפול נמרץ ואשפוז בילדים שכבר חולים מספיק כדי להתאשפז.

כיוון שההמלצות הקיימות כבר תומכות בטיפול בילדים מאושפזים, ספק אם יהיה אפשר כיום לבצע מבחינה אתית ניסוי גדול שבו חלק מהילדים יקבלו פלצבו במקום תרופה.

לכן המחקר החדש אינו המילה האחרונה, אבל הוא מוסיף ראיה משמעותית לכך שגם בילדים מאושפזים - ובכלל זה כאלה שמגיעים מאוחר יחסית - טמיפלו עשוי להיות קשור למהלך מחלה קל יותר ולסיכון נמוך יותר להידרדרות לטיפול נמרץ.