מערכת הביטחון הופתעה: אירן משקמת במהירות את מערך הטילים

סבבי הפגיעה והשיקום

• אוקטובר 2024: הערכה לעיכוב של שנה ויותר
• תחילת 2025: הייצור מתאושש
• יוני 2025: כ-1,300 טילים
• פברואר 2026: כ-2,500
• אביב 2026: אלפי מטרות מותקפות
• קיץ 2026: בישראל מזהים שיקום מהיר מהצפוי
• תרחיש 2027: חזרה אפשרית לרמת הארסנל שלפני המלחמה

גורמי ביטחון בישראל הופתעו מקצב השיקום המהיר של היכולות הצבאיות האירניות לאחר המלחמה שהסתיימה באפריל 2026. לפי דיווח בג'רוזלם פוסט, בצה"ל ובמוסד מבינים כעת כי טהרן מצליחה להשיב לפעילות חלקים משמעותיים מתעשיית הטילים שלה הרבה לפני המועד שהוערך בישראל - ובקצב שעשוי לשנות מחדש את מאזן האיום בתוך זמן קצר יחסית.

המשמעות המרכזית היא שהוויכוח על מספר הטילים שנותרו בידי אירן בתום המלחמה מאבד מחשיבותו. אם בעבר העריכו בירושלים כי הפגיעה במפעלי הייצור תגביל את טהרן במשך שנים למלאי הקיים בלבד, כעת מתברר כי יכולת הייצור עצמה משתקמת במהירות. לפי הדיווח, אם אירן תצליח לחזור לקצב של 300-100 טילים בחודש, היא עשויה להשיב את הארסנל שלה לרמה שבה היה ביוני 2025 כבר בתחילת או באמצע 2027.

שלוש פעמים - ושלוש הפתעות

ההפתעה הנוכחית אינה הראשונה. לאחר תקיפת מטרות של תעשיית הטילים באירן באוקטובר 2024 העריך צה"ל כי יכולת הייצור נפגעה למשך שנה ואף יותר. אלא שכבר בתחילת 2025 התברר כי האירנים הצליחו לחדש את קצב הייצור המהיר.

צילום: [צילום: תסנים]

ביוני 2025 תקפה ישראל מספר גדול בהרבה של מטרות הקשורות למערך הטילים ולתעשיות הצבאיות. גם אז סברו בצה"ל כי היקף הפגיעה שונה מהותית מזה שהושג בתקיפה הקודמת וכי הפעם יידרשו לאירן שנים כדי להתאושש. בפועל, לפי הנתונים שפורסמו, מלאי של כ-1,300 טילים שיוחס לאירן ביוני 2025 גדל לכ-2,500 עד פברואר 2026.

במלחמה של 2026 נעשה מאמץ רחב בהרבה. לפי הנתונים שפרסם צה"ל במהלך הלחימה, בתחילת המערכה מופו כ-2,600 אתרים המשתייכים למערך התעשייתי-הצבאי האירני, ושיעור ניכר מהם הותקף. באותה עת העריכו גורמים בצה"ל כי היקף ההרס בשרשרת הייצור יקשה על אירן לשקם במשך שנים את יכולתה לייצר טילים בליסטיים בהיקפים שהיו בידיה ערב המלחמה.

ארבעה חודשים בלבד לאחר תום המערכה, ההערכה הזאת נבחנת מחדש.

צילום: אתר טילים תת-קרקעי שהותקף [צילום: דובר צה"ל]

דחפורים במקום מפעלים חדשים

אחד הלקחים שהתבררו בחודשים האחרונים הוא שהאירנים אינם נדרשים תמיד לשיקום מלא של התשתיות שנפגעו כדי להחזיר יכולת צבאית לשימוש. בחלק מאתרי הטילים התת-קרקעיים התמקדו התקיפות בחסימת פתחי מנהרות ודרכי גישה, בעוד הטילים והציוד שהיו עמוק בתוך ההר לא הושמדו.

ניתוחי תצלומי לווין שפורסמו כבר בחודש מאי הצביעו על כך שאירן השתמשה בציוד הנדסי פשוט - ובהם דחפורים ומשאיות - כדי לפנות הריסות ולפתוח מחדש עשרות כניסות למתחמי טילים. לפי אחד הדיווחים, בתוך שבועות פונו לפחות 50 נקודות גישה ב-18 אתרי טילים.

אולם לפי המידע החדש שבידי ג'רוזלם פוסט, השיקום אינו מסתכם בחילוץ טילים שנותרו במתקנים תת-קרקעיים. גורמי ביטחון ישראלים מעריכים עתה כי אירן מצליחה גם לחדש ייצור של אמצעי לחימה בקצב מהיר בהרבה מזה שנחזה בתום המלחמה.

המבחן האמיתי הוא קצב הייצור

לאחר המלחמה נעו ההערכות בדבר מספר הטילים ארוכי הטווח שנותרו בידי אירן בין כ-500 לכ-1,000. כל עוד ההנחה הייתה שתעשיית הייצור הושבתה לשנים, לשאלה הזאת הייתה חשיבות מכרעת: כל טיל ששוגר היה גורע ממלאי שאירן אינה מסוגלת להשלים במהירות.

המצב משתנה אם פסי הייצור חוזרים לפעולה. בקצב של 100 טילים בחודש מדובר בתוספת של 1,200 טילים בשנה, ובקצב העליון שהוזכר - 300 בחודש - היכולת התאורטית גבוהה בהרבה. אין לפי שעה אישור פומבי של צה"ל לכך שאירן אכן הגיעה לקצב כזה, והמספרים בדיווח מוצגים כתרחיש אפשרי ולא כנתון ייצור מוכח.

צה"ל עצמו נזהר מלפרסם הערכות מספריות. בתגובה לדיווח מסר כי במהלך המלחמה נפגעו באופן משמעותי מרכיבים מרכזיים ומגוונים ביכולותה הצבאית של אירן, באופן שפגע הן ביכולתה להשתמש בחלק מהיכולות והן ביכולתה לשקמן באותו היקף ובאותו קצב שהיו קיימים לפני המלחמה.

עוד מסר צה"ל כי מאז המלחמה הוא עוקב "באופן הדוק ורציף" אחר מאמצי השיקום והבנייה מחדש של אירן, וכי הערכות המצב מתעדכנות בהתאם להתפתחויות בפועל. בצבא נמנעו מפירוט קצב השיקום בטענה שחשיפת הערכות קונקרטיות עלולה לחשוף מקורות ושיטות.

שאלת הזמן

ההתפתחות עשויה להציב מחדש בפני הדרג המדיני והצבאי את שאלת הזמן. אם תעשיית הטילים האירנית אכן חוזרת לפעולה במהירות, פרק הזמן שבו נהנית ישראל מהפגיעה הרחבה שהושגה במלחמה עלול להיות קצר בהרבה מכפי שסברו בתום הלחימה.

האפשרות שאירן תחדש בתוך שנה עד שנתיים ארסנל גדול של טילים ארוכי טווח עשויה להשפיע על הדיון בישראל בשאלה אם ומתי יהיה צורך בפעולה צבאית נוספת. מנגד, שיקולים הנוגעים למגעים עם טהרן, לסוגיית הגרעין, למדיניות האמריקנית ולמצב במצר הורמוז עשויים לדחוף לכיוון אחר.

הלקח הרחב יותר מטריד מבחינה מודיעינית: לאחר שלושה סבבים שבהם העריכה ישראל כי פגיעה רחבה יותר בתעשיה האירנית תאריך משמעותית את משך ההתאוששות, מתברר כי טהרן מצליחה שוב ושוב למצוא דרכים לעקוף צווארי בקבוק, לפתוח מתקנים חסומים ולהקדיש משאבים בראש ובראשונה לשיקום היכולות הצבאיות שהיא רואה כחיוניות ביותר.