האיש שהאמין בידע ובאדם: אורן נהרי הלך לעולמו בגיל 70

העיתונאי אורן נהרי, מהבולטים והוותיקים בעיתונות חדשות החוץ בישראל, הלך היום לעולמו בגיל 70. נהרי היה במשך עשרות שנים אחד האנשים המזוהים ביותר עם הניסיון להסביר לצופה ולמאזין הישראלי את מה שמתרחש מעבר לגבולות המדינה - לא רק דרך האירוע החדשותי עצמו, אלא באמצעות ההיסטוריה, התרבות וההקשר הרחב שבתוכם התרחש.

מותו הגיע ימים ספורים בלבד לאחר שנאלץ להיפרד מהמיקרופון. בשבת האחרונה, 8 באוגוסט, שידר בפעם האחרונה את תוכניתו "שבת עם אורן נהרי" בכאן רשת ב' ואת הפודקאסט "שנה בשעה". נהרי הסביר למאזינים כי מחלת ניוון השרירים שבה חלה מתקדמת במהירות וכבר פוגעת במערכות הנשימה, ההליכה והדיבור, ולכן לא יוכל עוד להמשיך ולשדר.

"אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון", אמר אז. בהמשך ביקש ממאזיניו להמשיך לעשות למעשה את מה שהוא עצמו עשה לאורך הקריירה: "המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך ולהתעניין". את השעה סיכם במסר שהיה במידה רבה גם תמצית תפיסתו העיתונאית: "זכרו, העולם רחב, מורכב, וחובה להתבונן בו בעיניים פקוחות".

נהרי נולד בחיפה ב-25 באוקטובר 1955. אביו, דוד נהרי, היה קצין בצבא הקבע ובהמשך איש המוסד, ואמו תמר הייתה מורה לפסנתר. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה ושירת בצה"ל בתפקידי מודיעין. לאחר שחרורו למד מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים.

דרכו בטלוויזיה החלה כמעט במקרה. בזמן לימודיו עבד כקצין ביטחון בטלוויזיה, וחברו מנוער, הבמאי ירין קימור, גייס אותו למחלקת הספורט. נהרי החל למלא תפקידים שונים במחלקה, והכתבה הראשונה שלו עסקה בכדורסלן הצעיר דורון ג'מצ'י. ב-1985 עבר למחלקת החדשות, לאחר שיאיר שטרן גייס אותו לתחום חדשות החוץ - התחום שהפך מכאן ואילך למפעל חייו המקצועי.

ב-1988 היה נהרי ממייסדי "רואים עולם", לצד דוד ויצטום, עמנואל הלפרין ומיכאל דורון. התוכנית הפכה במשך השנים לאחד המותגים הבולטים של הערוץ הראשון בתחום חדשות החוץ. ב-1993 מונה לעורך חדשות החוץ בערוץ הראשון, ובשנת 2000 ייסד עם ויצטום את התוכנית "גלובוס" ושימש עורך התוכנית. הוא היה גם ממגישי תוכנית הלילה "מהיום למחר" והגיש לאורך השנים משדרים מיוחדים רבים.

נהרי לא הסתפק בעבודה מאולפן. לאורך הקריירה סיקר מהשטח כמה מהאירועים הבינלאומיים הגדולים של תקופתו, ובהם הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה, הטיהור האתני בקוסובו ופיגועי 11 בספטמבר. בין האישים שראיין היו נלסון מנדלה, הדלאי לאמה, נשיא צ'כיה ואצלב האוול ונשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש.

בין 2007 ל-2013 הגיש ברשת ב' את "השעה הבינלאומית", לצד יצחק נוי ובהמשך ערן סיקורל. בסוף 2016 סיים את עבודתו ברשות השידור ועבר לוואלה, שם שימש פרשן ועורך חדשות החוץ. במאי 2023 חזר לרשת ב' והחל להגיש תוכנית שבועית בת שעתיים: השעה הראשונה הוקדשה לנושאים אקטואליים, ואילו השנייה הייתה "שנה בשעה", מסע כרונולוגי בין שנות המאה ה-20 ששילב היסטוריה, פוליטיקה, מדע, תרבות, ספרות ואמנות.

גם בשידורו האחרון התברר עד כמה נותר קהל לעיתונות מהסוג שנהרי ביקש לעשות. הוא סיפר כי דווקא בשבוע שבו נפרד מהתוכנית נמסר לו שההאזנה אליה עלתה ב-12%, ל-162 אלף מאזינים בשבת בבוקר, עוד לפני האזנות מאוחרות ובאונליין. "תמיד ניסיתי לכבד אתכם כקהל שראוי לעומק, לא רק לכותרות", אמר. "אם הצלחתי, ולא במעט, להרחיב את המבט שלכם מעבר לגבולות המדינה הקטנה שלנו ומעבר להווה - עשיתי את עבודתי".

לצד עבודתו ברדיו ובטלוויזיה כתב נהרי טורים ומאמרים, הרצה וכתב וערך ספרי עיון. בין ספריו היו "אטלס אנציקלופדי של העולם", "אטלס היסטורי של העולם" ו"האישים - לקסיקון האישים החשובים, המעניינים, המשפיעים". ספרו האחרון, "הקרבות הגדולים ששינו את ההיסטוריה", נכתב עם העיתונאי יואב לימור וראה אור ב-2026, כאשר נהרי כבר ידע שהוא חולה. בשנת 2013 זכה בפרס סמולר ג'וינט על עשייתו רבת השנים בתחום העיתונות.

בחודשים האחרונים לחייו דיבר נהרי בגלוי על מחלתו ועל המוות המתקרב. הוא חשף במרס כי הוא מתמודד עם ALS, לאחר שהאבחנה הסופית ניתנה לו בחודשים שקדמו לכך. המחלה התקדמה במהירות, אך גם במהלכה המשיך לעבוד ככל שיכול, השלים את ספרו, הקליט פודקאסטים והמשיך לשדר עד שמצבו כבר לא אפשר זאת.

בראיון ליואב לימור בישראל היום במרס סיפר כי פתח במחשב תיקייה בשם "מות אורן", שבה שמר גם מסמך של דברי פרידה. כשנשאל כיצד נפרדים, השיב: "זאת הפרידה. כבר השלמתי עם זה. עכשיו נשאר לסגור רק את הפרטים הקטנים". באותו ראיון, כשנאמר לו שאפשר להגדיר אותו כ"האיש שידע", הוא תיקן את ההגדרה. לדבריו, אולי נכון יותר לכנות אותו "האיש שמאמין בידע".

נהרי היה נשוי לד"ר ורד אריאל-נהרי, משוררת וחוקרת שירה, והיה אב לארבעה וסב לשניים. בראיונות האחרונים סיפר כי לנוכח קוצר הזמן לא ביקש להספיק עוד יעדים בעולם, אלא לבלות את הזמן שנותר לו עם אשתו, ילדיו ונכדיו.

כאמור, רק חמישה ימים לפני מותו נפרד מהקהל שליווה אותו. גם אז, כמו לאורך הקריירה שלו, המבט שלו הופנה אל העולם ואל הצורך לנסות להבין אותו: "הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי".