כ-5,000 פצועי צה"ל ממתינים לוועדה רפואית

אגף השיקום במספרים

• 66,000 בקשות להכרה מאז תחילת המלחמה
• 43,000 פצועים שהבקשות נוגעות להם
• 47,000 בקשות שבהן כבר התקבלה החלטה
• כ-10,000 תיקים עדיין בטיפול יחידת ההכרה
• 5,075 פצועים ממתינים לוועדה רפואית
• כ-1,500 תיקים מועברים מדי חודש לוועדות

ועדת העבודה והרווחה התכנסה (יום ד', 12.8.26) לדיון מיוחד במהלך פגרת הבחירות, כדי לבחון את הליכי ההכרה בפצועי צה"ל ואת עבודת הוועדות הרפואיות באגף השיקום במשרד הביטחון. הדיון אושר באופן חריג בוועדת ההסכמות, בעקבות בקשת ארגונים המייצגים הלומי קרב.

במרכז הדיון עמדה טענה קשה מצד פצועים ונציגיהם: הליכים ממושכים, המתנה לוועדות רפואיות וקביעת נכות זמנית עלולים לא רק לעכב את מימוש הזכויות - אלא גם לפגוע בתהליך השיקום עצמו.

יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר, אמרה כי אופן ניהול הליכי ההכרה והוועדות הרפואיות משפיע ישירות על יכולתו של הפצוע להשתקם. לדבריה: "על אף הרצון הטוב של עובדי האגף, אילוצי המציאות מביאים לכך שלא אחת פצועים נאלצים להילחם על זכויותיהם ולהישאר בתוך הנכות רק כדי לשמור על המענה המגיע להם".

66 אלף בקשות מאז תחילת המלחמה

מנתוני משרד הביטחון שהוצגו בדיון עולה כי מאז תחילת מלחמת התקומה התקבלו באגף השיקום כ-66 אלף בקשות להכרה בפגיעות של כ-43 אלף פצועים. ב-47 אלף מהבקשות כבר התקבלו החלטות.

כ-10,000 תיקים עדיין נמצאים בטיפול יחידת ההכרה, ואילו 5,075 פצועים שכבר צלחו את שלב ההכרה ממתינים לוועדה רפואית שתקבע את שיעור נכותם.

נציגי אגף השיקום לא הציגו בדיון נתון על משך ההמתנה הממוצע לוועדה רפואית או על אורכו הממוצע של הליך ההכרה כולו. לדבריהם, כיום מועברים מדי חודש כ-1,500 תיקים לוועדות הרפואיות, ומערך הוועדות המתקיימות בבתי החולים צפוי להתרחב.

"מחכה להישאר נכה בשביל הוועדה"

אחת הסוגיות המרכזיות שנדונו הייתה מדיניות "שיקום תחילה" של אגף השיקום. המדיניות נועדה לאפשר לפצוע לקבל טיפול ראשוני עוד לפני השלמת קביעת דרגת הנכות, אולם הלומי קרב טענו כי בפועל דחיית הוועדה הרפואית עלולה להעמיד את הפצוע בפני דילמה מעוותת.

שמיר בניטה מפורום יהלומי הקרב אמר: "כשדוחים ועדה בלי תוכנית שיקום מה שקורה בפועל זה שהנכה לא משתקם אלא מחכה להישאר נכה בשביל הוועדה. אפשר להילחם במציאות או להבין אותה".

בניטה גם העלה בדיון את סוגיית מקרי האובדנות בקרב לוחמים ואמר כי מאז פרוץ המלחמה התאבדו לדבריו 114 לוחמים. הוא מתח ביקורת על אופן הטיפול המערכתי בנושא ושאל כיצד מצפים מהלומי הקרב לתת אמון במערכת.

הוויכוח על הנכות הזמנית

ביקורת חריפה נוספת נמתחה על השימוש בקביעת נכות זמנית אצל נפגעי נפש. אחד מהלומי הקרב, חגי, טען כי עצם הזמניות יוצרת אצל הנפגע חשש ששיפור במצבו יפגע בזכויותיו: "ברגע שאת נותנת למישהו 'זמני' הוא מבין שכל פעולה שהוא עושה לטובת הנפש שלו פוגעת לו בהערכת האחוזים שיקבל".

לדבריו, בעוד שפצוע עם פגיעה גופנית אינו נדרש לחשוש כי תהליך השיקום ישלול ממנו זכויות שכבר הוכרו, נפגעי נפש עלולים לחוש שהמערכת בוחנת את עצם השיפור במצבם לרעתם.

איציק סעידיאן, הלום הקרב שהפך בשנים האחרונות לאחד מסמלי מאבקם של נכי צה"ל, אמר: "פציעה נפשית היא פציעה לכל דבר, היא לא דבר חולף. המראות שראיתי לא יעזבו אותי לעולם ומי שמדבר על זה כדבר זמני לא מבין את שורש הבעיה".

מחלוקת גם סביב ערעורי משרד הביטחון

נציגת עמותת "בית חם לכל חייל", שפרה שחר, טענה כי משרד הביטחון משתמש בזכותו לערער על החלטות של ועדות רפואיות באופן הפוגע בחלק מהנפגעים, לאחר שכבר עברו הליך ממושך. לדבריה, מדובר בעשרות מקרים.

באגף השיקום דחו את התיאור הזה וטענו כי השימוש בזכות הערעור נעשה במקרים מעטים בלבד. עוד מסרו כי בחלק גדול מהערעורים שמגיש המשרד המטרה היא דווקא לשפר את מצבו של הפצוע ולהגדיל את היקף זכויותיו.

ח"כ דבי ביטון וח"כ לימור סון הר-מלך קראו במהלך הדיון לקצר את ההליכים ולמנוע מצב שבו לוחמים שנפגעו במהלך שירותם נאלצים לנהל מאבק ממושך מול המערכת כדי לקבל את זכויותיהם.

בסיכום הדיון דרשה וולדיגר להרחיב את השקיפות מול הפצועים, לקבוע לוחות זמנים ברורים ומחייבים, לחייב הנמקה מסודרת של החלטות ולבצע בקרת איכות פנימית טרם מסירתן. לדבריה: "שלחנו אותם להילחם כי כך צריך וכך מנצחים אויב, אבל בסוף כשהם חוזרים הביתה פצועים, חובתנו לתת להם את כל מה שאפשר כדי שהם יחזרו להיות בני אדם מתפקדים עם משמעות".