הדלק המתוק של האבולוציה: כך פירות ודבש סייעו למוח האנושי

הסיפור האבולוציוני של המוח האנושי מסופר לא פעם דרך בשר, ציד וחלבון. מחקר חדש מציע להוסיף לתמונה מרכיב אחר לגמרי: פירות, דבש ומזונות צמחיים מתוקים, שעשויים היו לספק לאבות האדם את הגלוקוז שנדרש כדי לתחזק מוח גדול והולך.

המחקר פורסם בכתב העת Science ונערך בידי חוקרים מאוניברסיטת סידני ומאוניברסיטת גלזגו. החוקרים פיתחו מודל המתפרש על פני כארבעה מיליון שנות אבולוציה אנושית וחישבו את "דרישת הגלוקוז ההכרחית" של המוח ושל רקמות נוספות, ובהן כדוריות הדם האדומות, הכליות, העובר, השליה ובלוטות החלב. את החישובים שילבו עם מידע ממאובנים, איזוטופים, מבנה השיניים, ארכאולוגיה, גנטיקה ותזונת פרימטים.

המוח גדל - ואיתו הצורך בגלוקוז

במהלך התקופה שבחן המודל גדל מוחם של ההומינינים מכ-300 גרם אצל מינים קדומים לכ-1,500 גרם אצל בני אדם מודרניים. מוח גדול יותר דרש יותר אנרגיה, והגלוקוז הוא אחד ממקורות האנרגיה המרכזיים שלו.

לפי המודל, הומינינים קדומים ובהמשך הומו הביליס והומו ארקטוס היו תלויים במידה ניכרת במזונות עשירים בפחמימות, ובמיוחד בפירות. החוקרים טוענים כי לפני שהבישול נעשה נפוץ, מקורות טבעיים של סוכר יכלו לספק גלוקוז זמין יותר מאשר מזונות עמילניים גולמיים.

לפני הסיר והמדורה - הפרי היה יתרון

ההבחנה המרכזית במחקר היא בין סוכרים זמינים לבין עמילן. עמילן המצוי בפקעות, שורשים וזרעים הופך נגיש הרבה יותר לעיכול לאחר בישול. לכן, בתקופות שבהן השימוש באש עדיין לא היה נפוץ, פירות ודבש היו עשויים להציע דרך פשוטה יותר להשיג גלוקוז.

מאוחר יותר, עם התפשטות השימוש באש ובבישול, מקורות עמילן תת-קרקעיים - ובהם פקעות, קני שורש וצמחי מאכל אחרים - יכלו לתפוס מקום גדול יותר בתפריט. לפי החוקרים, דווקא השילוב בין סוכרים לעמילנים מספק תמונה מלאה יותר של מקורות האנרגיה שאפשרו את התפתחות המוח.

לא רק גברים בוגרים היו צריכים אנרגיה

המודל מעניק מקום מרכזי גם לנשים בהריון, לעוברים ולילדים. העובר והשליה דורשים גלוקוז, וכך גם ייצור חלב בתקופת ההנקה. המשמעות היא שאי-אפשר לבחון את האבולוציה התזונתית של האדם רק דרך צורכי האנרגיה של אדם בוגר.

הדרישה עשויה להיות גבוהה במיוחד בילדות. החוקרים מציינים כי בשלבים מסוימים של ההתפתחות מוחו של ילד יכול לצרוך עד כשני שלישים מחילוף החומרים הבסיסי שלו. לכן, מזונות המספקים אנרגיה זמינה היו עשויים להיות בעלי יתרון משמעותי במיוחד עבור אימהות וילדים.

המחקר מערער על סיפור "הבשר לבדו"

החוקרים אינם טוענים שבשר לא היה חשוב. מזון מן החי סיפק חלבון, שומן ורכיבים חיוניים אחרים. אלא שלטענתם, ההתמקדות ההיסטורית בבשר כמנוע העיקרי של האבולוציה האנושית הותירה את שאלת הגלוקוז מעט בצד.

המודל מציע שמוח גדול לא היה יכול להסתפק בשאלה כמה חלבון היה בתפריט, אלא דרש גם מקור אמין לאנרגיה זמינה. לכן ייתכן שהתשוקה האנושית למתוק אינה רק חולשה מודרנית, אלא תכונה שעוצבה בתקופה שבה מציאת פרי בשל או דבש הייתה יתרון תזונתי ממשי.

גם ללבנט יש מקום בסיפור

למחקר יש זווית מעניינת במיוחד עבור הקורא הישראלי. האזור שבו נמצאת ישראל הוא אחד המוקדים החשובים בעולם לחקר התפתחות האדם, השימוש באש ועיבוד מזון בתקופות פרהיסטוריות. שאלת המועד שבו בני אדם החלו לבשל ולהפיק יותר אנרגיה מעמילנים קשורה ישירות להבנת אורח החיים של אוכלוסיות קדומות שעברו דרך הלבנט.

המחקר החדש אינו פותר את הוויכוח הזה, אך הוא מדגיש מדוע הופעת הבישול הייתה כה חשובה: מהרגע שבו היה אפשר לפרק ביעילות רבה יותר עמילנים, התפריט האנושי קיבל מקור נוסף ורחב של גלוקוז מעבר לפירות ולדבש.

לא הוכחה שפירות הגדילו את המוח

חשוב לסייג: החוקרים לא מדדו מה אכלו בני אדם לפני שלושה או ארבעה מיליון שנה. מדובר במודל שמחבר נתונים מתחומים שונים ומנסה לבדוק אילו מקורות מזון היו יכולים לענות על דרישות האנרגיה המחושבות.

לכן אי-אפשר לקבוע שפירות או דבש "גרמו" למוח האנושי לגדול. אפשר לומר שהם מספקים פתרון ביולוגי אפשרי לצורך הולך וגובר בגלוקוז, במיוחד בתקופה שבה עמילנים גולמיים היו קשים יותר לניצול.

וגם אין כאן הצדקה לצריכת סוכר מוסף. החוקרים מדברים על מזונות טבעיים כמו פירות ודבש, ובעיקר על ההקשר האבולוציוני שלהם. בסביבה המודרנית סוכר מזוקק זמין בכמויות ובצורות שאבות האדם לא הכירו. החוקרת הראשית, הפרופסור ג'ני ברנד-מילר, דיווחה גם על קשרים מקצועיים בתחום הפחמימות והמדד הגליקמי, לרבות כתיבת ספרים, פיקוח על שירות בדיקות וייעוץ לגופים בתחום.