לא הרשתות החברתיות לבדן עומדות במרכז הסיפור. מחקר מעמיק חדש מיפן מצא כי אצל אנשים שהחזיקו באמונות קונספירטיביות נפוצות על חיסונים בלט במיוחד חוסר אמון מתמשך בתקשורת הממוסדת - ולעיתים גם עלייה בחוסר האמון במהלך שנות מגפת הקורונה. לעומת זאת, עצם תדירות השימוש ברשתות החברתיות לא התבררה כגורם המסביר המרכזי.
המחקר פורסם (3.8.26) בכתב העת Scientific Reports והתבסס על חמישה גלי סקר שנערכו מדי שנה בין 2020 ל-2024. בתחילת המחקר השתתפו 2,000 בני אדם, ו-600 מהם השלימו את כל חמשת הגלים. החוקרים ביקשו להפריד בין השפעת דפוסי צריכת התקשורת לבין עמדות עמוקות יותר כלפי אמינות מקורות המידע.
לא כל קונספירציה היא אותו דבר
אחד הממצאים החשובים היה שהמושג "אמונות קונספירטיביות על חיסונים" כולל למעשה שני סוגים שונים. הסוג הראשון והנפוץ יותר התבסס על חשד כלפי מוסדות - למשל אמונה שממשלות או חברות תרופות מסתירות מידע שלילי על חיסונים. הסוג השני כלל טענות קיצוניות יותר, כגון שימוש בחיסונים להשתלת שבבים, מעקב או שליטה בבני אדם. רק מיעוט קטן מאוד מן המשתתפים אימץ את הטענות מן הסוג השני.
ההבחנה חשובה משום ששתי הקבוצות לא התנהגו אותו דבר מבחינה סטטיסטית. בקרב מי שהחזיקו באמונות המבוססות על חוסר אמון במוסדות, בלטו במיוחד ספקנות גבוהה כלפי התקשורת כבר בתחילת המעקב ועלייה בספקנות לאורך השנים. גם שימוש נמוך יותר באמצעי תקשורת ממוסדים הופיע בתחילה כגורם רלוונטי, אך השפעתו נעלמה כאשר החוקרים הכניסו למודל גם את רמת חוסר האמון ואת האוריינות התקשורתית המדווחת.
הבעיה אינה רק כמה זמן מבלים ברשת
הממצא הזה מערער על ההסבר הפשוט שלפיו החשיפה לרשתות החברתיות היא כשלעצמה שמייצרת אמונות קונספירטיביות. החוקרים מצאו כי לעמדות כלפי מקורות המידע הייתה עוצמת הסבר גדולה יותר מאשר לדפוסי השימוש עצמם. במילים אחרות, השאלה החשובה אינה רק מאין אדם מקבל מידע - אלא עד כמה הוא מאמין שמקורות המידע הממוסדים אמינים מלכתחילה.
החוקרים מציינים כי גם שימוש ברשתות חברתיות עשוי להיות חשוב, וכי במחקר הופיעו כמה רמזים לקשרים כאלה, אך הם לא הצליחו להצביע על מנגנון ברור. הם גם מזהירים מפני הסקת מסקנות מהנראות של תכנים קיצוניים ברשת: טענות על שבבים ושליטה בבני אדם עשויות לקבל חשיפה גבוהה מאוד ברשתות החברתיות אף שרק מיעוט קטן מן הציבור מאמין בהן בפועל.
תיקון עובדות לבדו עלול לא להספיק
המשמעות האפשרית מבחינת תקשורת בריאות היא שתגובה למידע כוזב אינה יכולה להסתכם תמיד בהפרכת טענה אחת. אם אדם משוכנע שהתקשורת, הממשלה או חברות התרופות מסתירות ממנו מידע באופן שיטתי, הצגת עובדה נוספת מאותו מקור עלולה שלא לשכנע אותו.
מחברי המחקר סבורים כי במקרים כאלה נדרש להבין גם כיצד נוצר חוסר האמון וכיצד הוא נשמר לאורך זמן. הם מדגישים כי אמונות קונספירטיביות המבוססות על חשד כלפי מוסדות היו נפוצות הרבה יותר מן הטענות הקיצוניות, ולכן דווקא משבר האמון הרחב עשוי להיות האתגר המשמעותי יותר לבריאות הציבור.
גם בישראל הפך האמון בתקשורת, במערכת הבריאות ובמוסדות ציבוריים לחלק מרכזי מהוויכוח סביב חיסונים ומידע רפואי. המחקר אינו מאפשר להשליך ישירות מיפן לישראל, אך הוא מציע הבחנה שימושית: מי שמקבל מידע כוזב ברשת אינו בהכרח מאמין בו רק מפני שראה אותו ברשת חברתית. ייתכן שהחשיפה פועלת על קרקע שכבר קיימת - תחושה שמקורות המידע הרשמיים אינם אמינים.
מעניין במיוחד שהמחקר נערך ביפן, שהחוקרים מתארים כבעלת סביבת תקשורת פחות מפוצלת ופחות מפלגתית מזו של מדינות מערביות רבות. למרות זאת נוצרו גם שם אמונות קונספירטיביות, ולכן חוסר אמון בתקשורת אינו בהכרח תוצר של קיטוב פוליטי קיצוני בלבד.
המחקר אינו מוכיח מי גורם למי
למרות יתרונו של מעקב בן חמש שנים, מדובר במחקר תצפיתי ולא בניסוי. הוא אינו מוכיח שחוסר אמון בתקשורת גורם לאמונה בקונספירציות. ייתכן שאנשים בעלי נטייה אנטי-ממסדית נעשים גם חשדנים יותר כלפי התקשורת וגם פתוחים יותר להסברים קונספירטיביים, או שגורמים נוספים - ובהם אמון במדע, זהות קבוצתית ונורמות חברתיות - משפיעים על שני הדברים. החוקרים עצמם מדגישים שאין לראות בספקנות כלפי התקשורת הסבר יחיד.
יש גם מגבלה משמעותית של נשירה: מתוך 2,000 משתתפים ב-2020 נותרו 600 ב-2024. נשים וצעירים נטו יותר לפרוש, ובגל האחרון כ-72% מן המשתתפים היו גברים והגיל הממוצע היה מעט מעל 53. המשתתפים גם גויסו באמצעות אתר מיקור-המונים מקוון, ולכן המדגם אינו בהכרח מייצג את כלל הציבור היפני.
המחקר מציע בסופו של דבר מסר מורכב יותר מן הטענה ש"הרשתות החברתיות מייצרות קונספירציות": האמונה במידע כוזב עשויה להיות קשורה לא פחות - ואולי יותר - לשאלה במי הציבור מוכן להאמין מלכתחילה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה