ההתחממות מזינה את עצמה: פליטות המתאן בסיביר יותר מהוכפלו

מעגל המתאן הסיבירי

התחממות בסיביר

↓

יותר הפשרת קרקע / יותר שריפות / יותר פעילות מיקרוביאלית

↓

יותר פליטת מתאן

↓

התחממות עולמית נוספת

↓

השפעה גם הרחק מסיביר - גלי חום, בצורת ושריפות במזרח הים התיכון

מחקר חדש מצביע על מנגנון שעלול להקשות עוד יותר על בלימת ההתחממות העולמית: ככל שסיביר מתחממת, היא פולטת יותר מתאן - והמתאן עצמו מוסיף להתחממות. בתוך 13 שנה יותר מהוכפלו פליטות המתאן בעונת הגידול באזור, בקצב ממוצע של כ-5% בשנה.

לכאורה מדובר בסיפור רחוק מאוד מישראל, אבל לאקלים אין גבולות. מתאן שנפלט בסיביר מצטרף לאטמוספרה העולמית, מגביר את אפקט החממה ועלול לתרום להתחממות גם במזרח הים התיכון - אזור שמתחמם ממילא במהירות ומתמודד עם גלי חום, בצורת וסיכון מוגבר לשריפות.

במערב ביצות, במזרח שריפות

החוקרים מצאו כי במערב סיביר קיצים חמים ורטובים יותר מעודדים פעילות של מיקרואורגניזמים בביצות ובקרקע רוויה במים. בתנאים דלי חמצן הם מפרקים חומר אורגני ומשחררים מתאן. במזרח סיביר פועל מנגנון אחר: החום והיובש מגבירים שריפות, ובייחוד מאז 2019. השריפות עצמן משחררות מתאן וגם פוגעות בשכבות הקרקע שמבודדות את כפור-העד.

החשש המרכזי הוא ממשוב אקלימי: התחממות מגבירה הפשרת קרקע ושריפות, אלה משחררות יותר מתאן, והמתאן מחזק את ההתחממות. המשמעות היא שחלק ממקורות הפליטה הטבעיים עלולים להתחיל לעבוד נגד מאמצי המדינות לצמצם פליטות שמקורן בתחבורה, תעשיה וייצור חשמל.

למה זה חשוב לישראל

ישראל אינה מושפעת מן המתאן הסיבירי באופן מקומי וישיר, אלא דרך מאזן החום של כדור-הארץ כולו. כאשר ריכוז גזי החממה עולה, גם אזורים רחוקים מן המקור מתחממים. במזרח הים התיכון הדבר עשוי להתבטא בהמשך התחממות, בהחרפת גלי חום, בעומסי חום ממושכים יותר ובסיכון מוגבר לבצורת ולשריפות.

זו גם הסיבה שהמחקר חשוב מבחינה מדינית: גם אם מדינות יפחיתו פליטות שמקורן באדם, מקורות טבעיים שמתחזקים בגלל ההתחממות עלולים לקזז חלק מן ההישג. לכן השאלה אינה רק כמה מתאן פולטות מדינות, אלא האם שינוי האקלים כבר מתחיל להפעיל מקורות פליטה נוספים שקשה יותר לשלוט בהם.

לא תרחיש של "פיצוץ מתאן"

המחקר אינו קובע שמאגרי מתאן עצומים עומדים להשתחרר בבת אחת. הוא מצביע על מגמה מתמשכת בעונת הגידול, המבוססת על מדידות לווין ומדידות אטמוספריות לאורך יותר מעשור. החוקרים מבחינים בין מקורות שונים - ביצות, פעילות מיקרוביאלית ושריפות - ועדיין קיימת אי-ודאות לגבי חלקו המדויק של כל מנגנון.

החידוש הוא בכך שלא מדובר באירוע נקודתי, אלא במגמה רחבה שנמשכה בין 2010 ל-2023. מבחינת המשמעות האקלימית, זה בדיוק מסוג התהליכים שמדאיגים חוקרים: לא קריסה פתאומית, אלא שינוי הדרגתי שמתחזק משנה לשנה.