איגוד השידור האירופי פרסם הנחיות חדשות: להפסיק לצלם ספורטאיות בזוויות 'מיניות'

איגוד השידור האירופי (EBU) פרסם מדריך חדש שנועד לשנות את האופן שבו מצולמות תחרויות אתלטיקה לנשים, ובמיוחד למנוע צילום של ספורטאיות בזוויות שעלולות להיות מיניות, מביכות או משפילות.

במסמך, שנושא את הכותרת "מעלים את הרף" (Raising the Bar), מבהיר האיגוד כי צילומים המתמקדים בגופן של ספורטאיות, שימוש במצלמות נמוכות והקרנות חוזרות בהילוך איטי ללא צורך מקצועי ממשיכים להיות בעיה משמעותית בשידורי ספורט.

לפי ה-EBU, לבחירות האלה יש השפעה שחורגת מהתמונה הבודדת. הן עלולות להסיט את תשומת הלב של הצופים מההישגים, היכולת והטכניקה של הספורטאיות, לחזק סטריאוטיפים ולפגוע באופן שבו נתפס ספורט הנשים. האיגוד מדגיש כי מדובר גם בבעיה שמטרידה את הספורטאיות עצמן, וכי רבות מהן כבר התבטאו נגד צורות הצילום האלה.

המדריך אינו מציע להימנע מצילומי תקריב או מהילוכים איטיים באופן גורף. המסר המרכזי הוא שיש לשאול מה הצילום מוסיף להבנת הביצוע. כאשר זווית מסוימת ממחישה את הריצה, הניתור, מיקום הרגל, מהירות הצעד או הטכניקה באוויר, יש לה ערך מקצועי ברור. כאשר היא אינה מוסיפה מידע ורק מייצרת תמונה חושפנית, ההמלצה היא לוותר עליה.

ב-EBU מדגישים כי לא מדובר בניסיון לקבוע דרך אחת ויחידה לצילום אתלטיקה. להפך, במסמך נכתב כי האתלטיקה היא ענף עשיר מבחינה חזותית וכי אנשי הצילום והבימוי הם אנשי מקצוע מיומנים. מטרת ההנחיות היא להראות, באמצעות דוגמאות שנלקחו כולן משידורים אמיתיים, שאפשר להימנע מזוויות שמטרידות ספורטאיות בלי לפגוע באיכות השידור, בסיפור התחרות או ביכולת להסביר לצופה את המרכיבים הטכניים.

ספורטאיות עסוקות במיקום המצלמות במקום בביצוע הספורטיבי

צילום: הולי בראדשואו. שותפה לניסוח המסמך [צילום: מטיאס שרדר/AP]

הקופצת במוט הבריטית הולי בראדשו, זוכת מדליה אולימפית, מתארת במסמך את המחיר הישיר של אופן הצילום. לדבריה, היא עצמה ספגה התעללות ברשתות החברתיות וראתה סרטונים לא ראויים שלה ושל עמיתותיה, שנוצרו מצילומים בהילוך איטי במהלך תחרויות. לדבריה, יש ספורטאיות שמגיעות למצבים שבהם הן עסוקות במיקום המצלמות במקום בביצוע שלהן.

בראדשו מדגישה כי דווקא הזוויות שמאפשרות להבין את הקפיצה הן גם בדרך כלל הזוויות שאינן מביכות את הספורטאיות. בקפיצה במוט, למשל, היא ממליצה להתמקד בששת הצעדים האחרונים לפני הנעיצה, במהירות בצעד הלפני אחרון, במיקום הגוף בניתור ובטכניקת ההיפוך לאחר עזיבת הקרקע. לדבריה, אלה המרכיבים שמרכיבים את עיקר הקפיצה ומספקים לפרשנים ולצופים מידע משמעותי הרבה יותר מאשר צילום צמוד של מעבר הרף או הנחיתה.

המדריך מפרט את ההמלצות לפי מקצועות. בקפיצה לגובה מומלץ להשתמש בצילום רחב המראה את הריצה ואת המעבר מעל הרף, משום שהוא מאפשר לצופים, למאמנים ולפרשנים לעקוב אחר הצעדים האחרונים לפני הניתור. לעומת זאת, מצלמה נמוכה המוצבת מתחת לספורטאית בעת מעבר הרף מוגדרת כזווית שיש לה סיכוי גבוה לייצר תמונות בעייתיות. גם צילום צמוד והילוך איטי בזמן מעבר הרף עלולים, לפי המסמך, להפחית מהערך הטכני של השידור ולהגדיל את הסיכון לתמונה חושפנית.

בלנקה ולאשיץ', הקופצת לגובה וזוכת המדליה האולימפית, מסבירה כי הצלחת הקפיצה נקבעת במידה רבה עוד לפני המפגש עם הרף. לדבריה, הקצב בריצה, גובה האגן, הריצה בעיקול, נקודת הניתור ומיקום הגוף בצעדים האחרונים הם שמאפשרים להבין את הטכניקה. לכן היא ממליצה להשתמש בזוויות שבהן ניתן לראות את הריצה וההכנה לניתור, ולא להתמקד רק בגוף הספורטאית כשהיא נמצאת מעל הרף.

בקפיצה במוט מוצגות המלצות דומות. מצלמה המוצבת לצד מסלול הריצה ומצלמת את הריצה והקפיצה בתמונה רחבה מוגדרת כזווית מרכזית ורצויה. בהילוך איטי היא יכולה להמחיש את ששת הצעדים האחרונים לפני נעיצת המוט. לעומת זאת, צילום צמוד של הספורטאית כשהיא מתכופפת להרים את המוט, או צילום מאחור ומזווית נמוכה, עלולים ליצור תמונות שהמסמך מגדיר כבלתי נוחות או פוגעניות.

גם מצלמות ניידות זוכות להתייחסות. לפי ההנחיות, הן יכולות לספק תמונות מצוינות של אינטראקציה בין ספורטאית למאמן, חגיגות, תגובות לאחר ניסיון מוצלח או רגעי מתח לפני קפיצה. עם זאת, כאשר הן ממוקמות נמוך או מאחורי הספורטאית, הן עלולות להפיק דווקא את סוג התמונות שהמדריך מבקש למנוע.

בקפיצה לרוחק ובקפיצה המשולשת ממליץ ה-EBU להישאר ככל האפשר בצילום רחב של הגוף כולו, במיוחד בריצה ובנחיתה. הזווית מהצד מאפשרת לעקוב אחר הצעדים, מהירות הריצה והנחיתה, וששת הצעדים האחרונים לפני הקרש מוגדרים כרלוונטיים במיוחד לניתוח מקצועי. מצלמה הממוקדת בקרש הקפיצה יכולה להציג לצופה את מיקום כף הרגל ברגע הניתור ולהעניק מידע משמעותי על הצלחת הקפיצה.

לעומת זאת, צילום של ספורטאית היוצאת מבור החול כשגבה מופנה למצלמה עלול, אם מבוצע בתקריב, לייצר תמונה בעייתית. גם מצלמות המותקנות נמוך לצד בור החול עלולות לעשות זאת, במיוחד כאשר נעשה שימוש בזום ובהילוך איטי. במסמך ממליצים להעדיף הילוכים איטיים מהצד לצורך ניתוח טכני.

הקופצת למרחק איוונה שפאנוביץ' מציעה לנצל את השידור כדי להדגים דווקא את "היופי שבתנועה": להשתמש בהילוכים איטיים שמדגישים דיוק טכני כמו רגע הניתור או הצעד, בזוויות צילום חדשניות ובהן צילום מגובה, ובגרפיקה שמסבירה לצופה את הגורמים המרכזיים להצלחה ואת הביומכניקה של התנועה.

ההנחיות חלות גם על מקצועות הריצה. ה-EBU מציין כי קיימות שפע של זוויות שמספקות תמונה תחרותית וטכנית טובה, אבל מזהיר במיוחד מפני צילום ספורטאיות מלמטה ומגובה הנמוך מהאגן. ההמלצה היא להישאר ככל האפשר מול הספורטאית ולהימנע מצילומים צמודים במיוחד, בין היתר בזמן ההכנות על קו הזינוק וברגעי תשישות לאחר הריצה, כאשר ספורטאיות עשויות להתכופף או לקרוס על המסלול.

המסמך גם מצביע על היבט בטיחותי. שפאנוביץ' מציינת כי מיקום לא נכון של מצלמות עלול במקרים מסוימים להפריע לספורטאיות ואף ליצור סיכון לפציעה במהלך החימום. בפרק העוסק בקפיצות לרוחק מצוין במיוחד כי מצלמה באזור מסלול ההרצה עלולה להוות מכשול בעת ריצות החימום, ולכן מומלץ להציב אותה באופן שמאפשר להזיזה במהירות.

ב-EBU מדגישים שהבעיה אינה מסתכמת ברגע השידור עצמו. לפי העדויות שבמסמך, תמונות שהופקו במהלך תחרות עלולות להיחתך, להופץ מחדש ברשת ולהפוך לחומר פוגעני. בשל החשש הזה, ספורטאיות עלולות להגיע לתחרות כשהן מודעות למיקום המצלמות ואף מוטרדות מהאפשרות שהצילומים ייעשה בהם בהמשך שימוש בלתי ראוי.

המדריך גובש בשיתוף איגוד האתלטיקה האירופי ובסיוע אנשי צילום, במאים, מפעילי וידאו ופרשנים. נשיא איגוד האתלטיקה האירופי, דוברומיר קרמרינוב, הגדיר את פיתוח כללי הצילום כצעד חשוב בדרך למניעת הצגות פוגעניות של נשים בספורט, תוך שמירה על איכות הסיפור וההפקה הטכנית.

ה-EBU מציג את ההנחיות לא כאוסף מגבלות אלא כבסיס לדיאלוג בין גופי שידור, במאים, צלמים וספורטאים. מבחינת האיגוד, המטרה היא ששידור אתלטיקה לנשים ימשיך להיות מרהיב, קרוב ומפורט, אבל שהמצלמה תשרת קודם כל את הספורט: את המהירות, הכוח, הטכניקה, המתח וההישגים של הספורטאיות, ולא את גופן.

צילום: [צילום: מתוך מסמך איגוד השידור האירופי]