המחקר במספרים
- יותר מ-400 - דגמי רכב שנכללו בחישובים
- 16 שנה - אורך החיים ששימש בתרחיש המרכזי
- 58% - החיסכון בפליטות בהחלפה כבר בשנה הראשונה
- כ-3 שנים - הזמן הטיפוסי להחזרת "חוב הפחמן" של ייצור החשמלית
- 92% - תרחישי ההחלפה המוקדמת שבהם נמצאה הפחתה בפליטות
- 7,054 ק"מ - סף הנסועה השנתי שנמצא למכונית פרטית
- 6,837 ק"מ - הסף לרכב פנאי-שטח
- 10,794 ק"מ - הסף לטנדר
האם באמת כדאי מבחינה סביבתית להמשיך לנסוע במכונית בנזין תקינה עד סוף חייה, ורק אז לעבור לחשמלית? מחקר חדש שפורסם (6.8.26) בכתב העת Science הגיע למסקנה הפוכה ברוב המקרים: כאשר בוחנים פליטות גזי חממה בלבד, הקדמת המעבר לחשמלית בדרך כלל עדיפה גם אם מכונית הבנזין עדיין יכולה להמשיך לנסוע שנים.
החוקרים אליוט קמפבל מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ורולנד גייר מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה בחנו יותר מ-400 דגמים של מכוניות בנזין וחשמליות ושילבו בחישובים את יעילות הרכב, הנסועה, גודל הסוללה, הפליטות מייצור המכונית והסוללה ותמהיל ייצור החשמל. הם השוו בין המשך השימוש ברכב בעל מנוע בעירה פנימית במשך כל חייו המשוערים - כ-16 שנה - לבין החלפתו בחשמלית בנקודות זמן שונות.
חוב הייצור מוחזר בתוך כשלוש שנים
למכונית חשמלית יש חיסרון כבר בנקודת הפתיחה: ייצורה, ובמיוחד ייצור הסוללה, כרוך בפליטות משמעותיות. לכן לכאורה יש היגיון סביבתי בהמשך השימוש ברכב שכבר יוצר במקום לייצר מכונית נוספת. אלא שמנוע בנזין אינו יעיל במיוחד, ובכל קילומטר נוסף ממשיך לשרוף דלק ולפלוט פחמן. לפי החישובים, במרבית התרחישים נדרשו כשלוש שנות נסיעה בלבד כדי שהחיסכון בפליטות השוטפות של החשמלית יקזז את הפליטות שנוצרו בייצורה. משם ואילך הפער לטובת החשמלית הלך וגדל.
בתרחיש שבו מכונית בנזין מוחלפת כבר בתום שנתה הראשונה בחשמלית, הפליטות המצטברות לאורך 16 שנות שימוש היו נמוכות בכ-58% לעומת המשך השימוש במכונית הבנזין. בסך הכול, 92% מן התרחישים שנבדקו להחלפה מוקדמת של מכונית בנזין או היברידית רגילה בחשמלית מלאה הסתיימו בחיסכון כלשהו בפליטות.
אבל מי שנוסע מעט יכול דווקא לחכות
התמונה משתנה כאשר המכונית כמעט אינה נוסעת. במקרה כזה נחסכות מעט פליטות במהלך השימוש, ולכן קשה יותר להצדיק את "חוב הפחמן" הכרוך בייצור מכונית חשמלית חדשה. החוקרים חישבו סף של כ-7,054 ק"מ בשנה למכונית פרטית, 6,837 ק"מ לרכב פנאי-שטח ו-10,794 ק"מ לטנדר. מתחת לספים האלה, החלפה מוקדמת אינה בהכרח האפשרות בעלת הפליטות הנמוכות ביותר.
גם מכונית היברידית נטענת היא מקרה אחר. מכיוון שהיא מסוגלת לבצע חלק מן הנסיעות באמצעות חשמל, פליטות השימוש בה יכולות להיות נמוכות יחסית. בחלק מן התרחישים שנבדקו, ייצור חשמלית חדשה כדי להחליף היברידית נטענת לפני סוף חייה הגדיל דווקא את הפליטות הכוללות.
הכול תלוי גם בתחנת הכוח
יתרונה של החשמלית אינו נוצר רק בתוך המכונית. הוא תלוי גם בדרך שבה הופק החשמל ששימש לטעינתה. ככל שרשת החשמל נשענת יותר על מקורות עתירי פחמן, ובעיקר פחם, כך נדרש זמן רב יותר כדי לקזז את פליטות הייצור של הסוללה והרכב. ככל ששיעור מקורות האנרגיה דלי הפליטות עולה, המעבר לחשמלית נעשה משתלם יותר מבחינה אקלימית.
לכן אין להפוך את הנתון של 58% לכלל עולמי. הוא נובע ממערכת הנחות ומתרחישים שנבנו בעיקר על בסיס כלי רכב ותנאי שימוש בארצות הברית. כדי לדעת מהי נקודת האיזון בישראל יש להציב בחישוב את תמהיל החשמל המקומי, הנסועה בפועל, גודל הסוללות והדגמים הנפוצים בכבישים.
לא קריאה לגרוט מכוניות חדשות
אף שהתרחיש הקיצוני מצא יתרון אפילו בהחלפת מכונית בנזין כמעט חדשה, החוקרים עצמם אינם ממליצים לציבור למהר ולגרוט מכוניות שנרכשו זה עתה. החישוב אינו כולל את מכלול השיקולים הכלכליים והסביבתיים הכרוכים בקנייה חדשה, ואינו פותר שאלה חשובה במיוחד: מה קורה למכונית שהוחלפה. אם היא נמכרת לאדם אחר וממשיכה לנסוע במשך שנים, הפליטות שלה אינן נעלמות מן העולם.
המסקנה המעשית צרה יותר. עבור נהג שממילא שוקל אם להשקיע כסף בהמשך החזקת מכונית בנזין ותיקה או לעבור לחשמלית, הטענה ש"סביבתית תמיד עדיף להשתמש ברכב הישן עד שימות" אינה נכונה. ברוב התרחישים שנבדקו, הקדמת המעבר לחשמלית חסכה יותר פליטות מכפי שנוספו בשל ייצורה.
המשמעות האפשרית לישראל
למחקר יש זיקה ברורה לוויכוח הישראלי על מיסוי רכב חשמלי ועל קצב המעבר ממנועי בנזין לחשמל. הוא מצביע על כך שמבחינת מדיניות אקלים, גיל המכונית לבדו אינו התבחין החשוב ביותר. נסועה גבוהה, צריכת דלק גבוהה ורשת חשמל שהולכת ונעשית נקייה יותר עשויים להטות את הכף לטובת החלפה מוקדמת, בעוד מכונית שנוסעת כמה אלפי קילומטרים בלבד בשנה יכולה להצדיק המתנה.
אבל אין מן המחקר בסיס למדיניות של גריטת מכוניות חדשות בישראל. לשם כך נדרש חישוב מקומי מלא, ובו גם השאלה מה קורה לרכב המוחלף. המחקר מספק בעיקר תשובה לשאלה עקרונית: חיסכון בחומר ובייצור אינו תמיד גובר על החיסכון הגדול שאפשר להשיג במשך שנות השימוש בטכנולוגיה יעילה יותר.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה