הנגיפים שנשארים בגוף התעוררו במהלך קורונה קשה

המחקר במספרים

• 1,154 - מאושפזי קורונה שנכללו במחקר
• 12 חודשים - תקופת המעקב
• יותר מ-10 - נגיפים כרוניים שנמצאו פעילים מחדש בשלב החריף
• 40 ימים - חלון הזמן שנבדק בשלב החריף
• 3 חודשים ומעלה - התקופה שבה פעילות Anelloviridae נקשרה לתסמינים מתמשכים
• יותר מ-15 - מוסדות מחקר שהשתתפו במיזם

בגופנו חיים נגיפים שיכולים להישאר בו במשך שנים מבלי לגרום למחלה פעילה. מחקר גדול שפורסם (5.8.26) ב-Nature מצא כי אצל חלק ניכר מהאנשים שאושפזו בשל קורונה נמצאו סימנים לכך שנגיפים כרוניים כאלה חזרו לפעילות. ככל שהקורונה הייתה קשה יותר, כך נמצאו יותר עדויות להפעלה מחדש, והיא נקשרה גם לדלקת מוגברת ולתוצאות רפואיות גרועות יותר.

החוקרים ניתחו נתונים של 1,154 חולים שאושפזו עם קורונה במסגרת מחקר IMPACC האמריקני ועקבו אחריהם במשך שנה. במקום לחפש נגיף אחד בלבד, הם סרקו באופן רחב את הנגיפים הכרוניים הנמצאים בגוף ושילבו את התוצאות עם בדיקות של מערכת החיסון, חלבונים, פעילות גנים וחילוף החומרים. כך התגלו דפוסים שונים של פעילות נגיפית במהלך 40 הימים הראשונים לאחר האשפוז וגם בחודשים שלאחר מכן.

אפשטיין-בר, ציטומגלו ונגיפים נוספים

בין הנגיפים שנמצאו היו נגיפי הרפס מוכרים, ובהם אפשטיין-בר וציטומגלו. לאחר הדבקה ראשונית נגיפים כאלה אינם נעלמים בהכרח מן הגוף, אלא יכולים להישאר בתאים במצב שקט ולהתחיל להתרבות מחדש כאשר התנאים משתנים. במחקר הנוכחי נמצאה הפעלה מחדש של יותר מעשרה נגיפים כרוניים במהלך 40 הימים הראשונים לאחר האשפוז.

החוקרים מצאו שהפעלה מחדש של נגיפים מסוימים לוותה בתגובה חיסונית אופיינית, ובה עלייה בחומרים המעודדים דלקת והפעלה של תאי T. הקשרים נשמרו בחלק מן הניתוחים גם לאחר שהובאו בחשבון חומרת הקורונה וכמות נגיף הקורונה בגוף. התוצאה מעניינת במיוחד משום שהפעלה מחדש לא הייתה מוגבלת לחולים שמערכת החיסון שלהם הייתה מדוכאת עוד לפני הקורונה.

הקשר לקורונה מתמשכת

החוקרים מצאו דפוס שונה בחודשים שלאחר האשפוז. פעילות מתמשכת של נגיפים ממשפחת Anelloviridae שלושה חודשים לפחות לאחר האשפוז נקשרה לתסמיני קורונה מתמשכת, ובמיוחד לעייפות ולתפקוד גופני ירוד. משפחה זו נפוצה מאוד בבני אדם ואינה נחשבת כיום כגורם מוכח למחלות באנשים בריאים, ולכן עדיין לא ברור אם הנגיפים עצמם משתתפים ביצירת התסמינים או שהם משמשים מעין "מד חום" לשיבוש מתמשך במערכת החיסון.

זהו הבדל חשוב. המחקר אינו אומר שאפשטיין-בר, ציטומגלו או Anelloviridae הם הגורמים לקורונה מתמשכת. אפשרות הפוכה סבירה לא פחות: הקורונה הקשה משבשת את מערכת החיסון, השיבוש מאפשר לנגיפים הכרוניים להתרבות, ושתי התופעות מופיעות יחד בלי שהנגיפים הם הגורם העיקרי לנזק.

מדוע המחקר חשוב

הממצאים מציעים להסתכל על זיהום קשה לא כעל מאבק בין הגוף למחולל מחלה יחיד בלבד. בגוף מתקיימת אוכלוסייה שלמה של נגיפים כרוניים, ומחלה קשה עשויה לערער את שיווי המשקל בינם לבין מערכת החיסון. החוקרים סבורים שהתופעה עשויה להיות רחבה יותר מכפי שנהוג היה לחשוב ולא בהכרח מוגבלת לאנשים מדוכאי חיסון.

מבחינה רפואית, המשמעות האפשרית מעניינת: אם יתברר במחקרים עתידיים שהפעלה של נגיף מסוים אינה רק תוצאה של המחלה אלא תורמת להחמרתה, יהיה מקום לבדוק אם זיהוי מוקדם או טיפול ממוקד בו משפרים את מצב החולה. המחקר הנוכחי אינו מוכיח זאת, ולכן אין ממנו כיום המלצה חדשה לבדיקות או לטיפול בנוגדי נגיפים.

הקורונה של 2020 אינה הקורונה של 2026

יש גם מגבלה משמעותית במיוחד בעת פרסום המחקר: החולים גויסו בעיקר בשלבים המוקדמים של המגפה. מצב החיסוניות באוכלוסייה, זני נגיף הקורונה והטיפול במחלה השתנו מאז במידה ניכרת. לכן אי-אפשר להניח שהיקף ההפעלה מחדש שנמצא אצל מאושפזים בתקופה ההיא זהה לזה המתרחש כיום, ובוודאי שלא ניתן להשליך ממנו ישירות על אנשים שעברו מחלה קלה בבית.

גם שאלת הסיבה והתוצאה נותרה פתוחה. החוקרים עצמם מדגישים שהנתונים אינם מוכיחים שהנגיפים שהתעוררו החמירו את הקורונה או גרמו לתסמינים המתמשכים.

החידוש החשוב הוא אפוא לא גילוי ש"קורונה מעירה נגיף אחד", אלא תמונה רחבה יותר: מחלה קשה יכולה להיות מלווה בערעור של שיווי המשקל בין מערכת החיסון למספר רב של נגיפים שכבר נמצאים בגוף. השאלה הבאה היא האם ההתעוררות הזאת היא רק סימן לסערה החיסונית - או חלק מן הסיבה לכך שחלק מהחולים מתקשים להתאושש ממנה.