מגורים ליד מכבסה לניקוי יבש - סיכון לפרקינסון

המחקר במספרים

• 180,982 - מבוטחים שאובחנו לראשונה בפרקינסון
• 18,848,268 - נבדקי הביקורת
• כ-152 מטר - המרחק שבו נמצא סיכוי גבוה ב-14%
• 14% - העלייה היחסית בסיכוי לאבחון פרקינסון
• 23% - העלייה בתת-הסוג המתאפיין בחוסר יציבות ובהפרעות הליכה
• 6.4-8 ק"מ - מרחק קבוצת הייחוס
• 67 ומעלה - גיל המשתתפים
• 2018-2016 - שנות אבחון מקרי הפרקינסון

מגורים סמוך למכבסה לניקוי יבש נקשרו במחקר אמריקני גדול לעלייה מתונה בסיכון לאבחון מחלת פרקינסון. ככל שהמרחק מביתו של אדם למכבסה היה קטן יותר, כך גדל הסיכוי לאבחון המחלה - דפוס שנמצא ברוב חלקי ארצות הברית ונשמר גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון גיל, מין, מוצא, עישון, הכנסה, זיהום אוויר, שימוש בשירותי בריאות ומאפייני אזור המגורים.

המחקר פורסם ב-5 באוגוסט 2026 בכתב העת npj Parkinson's Disease ונערך בידי חוקרים ממכון בארו לנוירולוגיה, בשיתוף אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. החוקרים ניתחו נתוני מדיקר מן השנים 2016-2018 והשוו 180,982 בני 67 ומעלה שאובחנו לראשונה בפרקינסון ליותר מ-18.8 מיליון בני אדם שלא אובחנו במחלה.

14% יותר בקרבת המכבסה

בקרב מי שהתגוררו בטווח של עד 500 רגל - כ-152 מטר - ממכבסה לניקוי יבש, הסיכוי לאבחון פרקינסון היה גבוה ב-14% לעומת אנשים שהתגוררו במרחק של ארבעה עד חמישה מיילים, כ-6.4 עד 8 ק"מ. טווח הביטחון היה 9%-19%, והתוצאה הייתה מובהקת סטטיסטית. החשיבות אינה רק בפער בין שתי הקבוצות הקיצוניות: החוקרים מצאו דפוס של מנה-תגובה, שבו הקשר נחלש ככל שהמרחק מן המכבסה גדל.

הקשר החזק ביותר נמצא אצל חולים שסווגו בתת-סוג המתאפיין בחוסר יציבות ובהפרעות הליכה. בקרב מי שגרו במרחק של פחות מעשירית המייל - כ-160 מטר - ממכבסה, הסיכוי לתת-סוג זה היה גבוה ב-23%. קשרים נמצאו גם בפרקינסון שנלוותה אליו דמנציה ובמקרים שקדמו להם נפילות, אך לא נמצא קשר מובהק לתת-הסוג שבו רעד הוא המאפיין הבולט.

החשד מופנה לממסים שבקרקע ובאוויר

מכבסות לניקוי יבש השתמשו במשך עשרות שנים בממסים כלוריים נדיפים, ובהם פרכלורואתילן וטריכלורואתילן. חומרים כאלה יכולים להישאר בקרקע ובמי תהום ולהתנדף אל האוויר גם לאחר שהשימוש בהם נפסק. מחקרים קודמים קשרו חשיפה ל-TCE לפגיעה במערכת הדופמין ולסיכון לפרקינסון, ולכן החוקרים מעלים אפשרות שזיהום סביבתי ממכבסות הוא אחד ההסברים לדפוס שמצאו.

אלא שהמחקר הנוכחי לא מדד TCE, PCE או כל חומר אחר אצל המשתתפים. החוקרים ידעו היכן היו רשומים עסקי ניקוי יבש והיכן התגוררו המבוטחים, וחישבו את המרחק ביניהם. הם אינם יכולים לדעת אם מכבסה מסוימת השתמשה בממס מסוים, מה הייתה רמת הפליטה שלה או אם בכלל בוצע במקום הניקוי עצמו.

גם המיקום בעבר אינו ידוע במדויק

מגבלה נוספת נוגעת לזמן. מיקום המכבסות התבסס על נתונים מ-2013, ואילו כתובות המגורים נלקחו כשנתיים לפני אבחון הפרקינסון. פרקינסון מתפתח במשך שנים רבות, ולכן החשיפה הרלוונטית עשויה להתרחש זמן רב לפני האבחון. החוקרים נאלצו גם להניח שהמבוטחים התגוררו באזור לאורך זמן, משום שנתוני מדיקר אינם מאפשרים לשחזר במלואה את היסטוריית המגורים לפני גיל הזכאות.

לכך מצטרפת בעיית הסיווג: הקוד העסקי ששימש לאיתור מכבסות כולל מגוון שירותי כביסה וטיפול בבגדים, וחלק מן המקומות עשויים להיות רק נקודות שבהן משאירים בגדים ומעבירים אותם לניקוי במקום אחר. החוקרים מציינים שגם גורמים שכונתיים או חשיפות סביבתיות אחרות שלא נמדדו עשויים להסביר חלק מן הקשר.

הממצא מעניין גם אותנו

בישראל פועלות מכבסות לניקוי יבש בתוך אזורי מגורים ולעיתים בקומת המסחר של בנייני מגורים. המחקר אינו מוכיח שמגורים מעל מכבסה מסוכנים, ובוודאי אינו מאפשר לחשב את הסיכון בישראל, שבה החומרים, התקנים ושיטות העבודה עשויים להיות שונים. עם זאת, הוא מעלה שאלה סביבתית רלוונטית: האם אתרי ניקוי יבש ישנים או פעילים משאירים בקרקע ובאוויר ריכוזים של ממסים המצדיקים ניטור.

המשמעות החשובה ביותר של המחקר אינה שהתגלה "גורם חדש לפרקינסון", אלא שנמצא אות אפידמיולוגי רחב ועקבי מספיק כדי להצדיק בדיקה ישירה של החשיפה. השלב הבא יהיה למדוד בפועל ממסים באוויר, בקרקע ובמי התהום, לשחזר היסטוריית מגורים ופעילות של המכבסות ולבדוק אם הקשר נשמר כאשר יודעים איזה חומר הגיע לכל אדם ובאיזו כמות.