תרופה לערמונית ולהפרעת זיקפה נקשר לסיכון מוגבר לגלאוקומה

המחקר במספרים

• 73,854 - מספר המשתתפים
• 36,927 - מספר הגברים בכל קבוצה
• עד 5 שנים - משך המעקב
• 22% - העלייה היחסית באבחון גלאוקומה
• 32% - העלייה היחסית ביתר לחץ תוך-עיני
• 33% - העלייה היחסית בגלאוקומה פתוחת-זווית
• 33% - העלייה היחסית בהתחלת טיפול נגד גלאוקומה

טדלפיל, תרופה המוכרת בשם המסחרי סיאליס ומשמשת לטיפול בהפרעת זקפה ובתסמינים הנגרמים מהגדלה שפירה של הערמונית, נקשרה במחקר חדש לעלייה מתונה בסיכון לגלאוקומה. הקשר נמצא בעיקר בקרב גברים שקיבלו את התרופה לטיפול ממושך בתסמינים בדרכי השתן - שימוש השונה מן הנטילה המזדמנת המקובלת לעיתים בהפרעת זקפה.

המחקר פורסם (4.8.26) בכתב העת British Journal of Ophthalmology והתבסס על נתוניהם של 73,854 גברים בני 40 ומעלה. החוקרים השוו בין גברים שקיבלו מרשם לטדלפיל לבין גברים בעלי מאפיינים רפואיים דומים שלא קיבלו תרופות מן המשפחה שנבדקה. ההתאמה כללה בין היתר גיל, מוצא, עישון, סוכרת, מחלות לב, כולסטרול גבוה, השמנה, מחלת כליות ותרופות נוספות.

עלייה של כשליש בחלק מן האבחנות

בתום מעקב של עד חמש שנים נמצא כי גברים שקיבלו טדלפיל היו בסיכון גבוה ב-22% לאבחון גלאוקומה מכל סוג. הסיכון ליתר לחץ תוך-עיני היה גבוה ב-32%, והסיכון לגלאוקומה ראשונית פתוחת-זווית - הסוג השכיח ביותר של המחלה - היה גבוה ב-33%. גם הסיכוי להתחיל טיפול תרופתי נגד גלאוקומה עלה ב-33%.

העליות הן יחסיות ואינן אומרות שכשליש מן המשתמשים יפתחו את המחלה. גלאוקומה עדיין אינה תוצאה צפויה אצל רוב המטופלים, והמחקר אינו מספק בסיס לחישוב הסיכון האישי בלי לדעת את גילו של המטופל, מצבו הרפואי וגורמי הסיכון הנוספים שלו.

מדוע שימוש יומי עשוי להיות שונה

טדלפיל שייכת למשפחת מעכבי האנזים PDE5. כאשר היא ניתנת לטיפול בהפרעת זקפה, השימוש עשוי להיות מזדמן; לעומת זאת, לטיפול בתסמיני ערמונית מוגדלת היא ניתנת לעיתים במינון יומי לאורך זמן. החוקרים מעלים אפשרות שחשיפה ממושכת עשויה להשפיע על זרימת הדם ועל מנגנונים הקשורים ללחץ בתוך העין, אך המחקר לא בדק ישירות את המנגנון ולא הוכיח שהתרופה פגעה בעצב הראייה.

מחקרים קודמים על תרופות מאותה משפחה הניבו תוצאות שאינן אחידות. היו מחקרים שהצביעו על עלייה זמנית בלחץ התוך-עיני או על בעיות אחרות בעצב הראייה, ולעומתם נמצאו גם מחקרים שלא זיהו פגיעה ממושכת. לכן הממצא החדש מחזק את הצורך בבדיקה נוספת, אך אינו מכריע לבדו את שאלת הסיבתיות.

לא להפסיק את התרופה על דעת המטופל

החוקרים מדגישים שהממצאים אינם הופכים את טדלפיל לתרופה שאסור להשתמש בה. הם מציעים לשקול בדיקת עיניים בתחילת הטיפול ומעקב תקופתי, בעיקר אצל מטופלים שכבר אובחנו בגלאוקומה או ביתר לחץ תוך-עיני, בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה, קוצר ראייה גבוה או צורך בטיפול ממושך.

גלאוקומה מתפתחת בדרך כלל באיטיות וללא תסמינים מוקדמים, והנזק לעצב הראייה עלול להיות בלתי הפיך. לכן בדיקות שגרתיות עשויות לזהות את המחלה לפני שמופיעה פגיעה מורגשת בראייה. עם זאת, אין להפסיק טדלפיל או לשנות את המינון בלי להתייעץ עם הרופא המטפל.

מחקר גדול - אך תצפיתי

למרות גודלו, המחקר התבסס על רשומות רפואיות ומרשמים ולא על חלוקה אקראית לטיפול. החוקרים לא יכלו לדעת בוודאות אם המטופלים נטלו כל מנה, אם הטיפול הופסק או השתנה במהלך השנים, ואם הופיעו מחלות חדשות שהשפיעו על הסיכון לעיניים. מרבית המשתתפים היו לבנים, ולכן לא ברור אם התוצאות זהות באוכלוסיות אחרות.

המסקנה המדויקת היא שטיפול בטדלפיל לתסמיני ערמונית מוגדלת נקשר לעלייה מתונה בשיעורי גלאוקומה ויתר לחץ תוך-עיני. המחקר אינו מוכיח שהתרופה גרמה למחלה, אך הוא מספק סיבה לבחון מעקב עיניים מסודר אצל מי שנוטלים אותה בקביעות, בעיקר כשקיימים גורמי סיכון נוספים.