שילוב של שלוש תרופות האריך ב-12% את חייהם של עכברים זקנים

המחקר במספרים

• 18 - מספר העכברים בניסוי להארכת החיים
• 9 - מספר העכברים בכל קבוצה
• 12% - ההארכה הממוצעת במשך החיים
• 815 ימים - חציון החיים בקבוצת הביקורת
• 1,002 ימים - חציון החיים בקבוצת הטיפול
• 103 ימים - תוספת הזמן הממוצעת לאחר תחילת הטיפול
• פי עשרה - הפחתת מינון הנביטוקלקס

שילוב ניסיוני של שלוש תרופות האריך את משך חייהם הממוצע של עכברים זקנים ושיפר את סְבולתם הגופנית. החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי מצאו כי השילוב פוגע בחולשת האנרגיה המשותפת לתאים סרטניים ולתאים מזדקנים - תאים שניזוקו, חדלו להתחלק אך ממשיכים להפריש חומרים המעודדים דלקת ופגיעה ברקמות.

המחקר פורסם (17.8.26) בכתב העת Aging (אייג'ינג). השילוב, שכונה DMA, כלל מטפורמין המשמשת לטיפול בסוכרת, דיכלורואצטט המשפיע על הפקת האנרגיה בתא, ונביטוקלקס - תרופה ניסיונית נגד סרטן שיכולה גם לסלק תאים מזדקנים. מינון הנביטוקלקס היה נמוך פי עשרה מן המינון המקובל בניסויים קודמים, בניסיון לצמצם את הירידה בטסיות הדם הנגרמת מן התרופה.

השילוב רוקן את התאים מאנרגיה

בניסויי המעבדה פגע DMA בכמה סוגים של תאים מזדקנים ובתאי סרטן שמקורם בשד, במעי הגס ובצוואר הרחם. החוקרים מצאו כי התאים החולים והמזדקנים מתקשים ממילא לייצר אנרגיה ביעילות. שלוש התרופות יחד החריפו את המחסור ב-ATP - מקור האנרגיה המרכזי של התא - עד שהתאים מתו או הפסיקו להתרבות.

לעומת זאת, תאי כבד, שריר, עצב ורקמת חיבור בריאים הצליחו להתמודד טוב יותר עם העומס המטבולי. כל אחת מן התרופות לבדה, וגם שילובים שכללו שתיים בלבד, לא השיגו אותה פגיעה בררנית. בעכברים, המינון המופחת של נביטוקלקס גם גרם לפחות ירידה בטסיות לעומת המינון המלא של התרופה.

שיפור בסבולת והארכת חיים

בניסוי קצר קיבלו עכברים בני 18 עד 24 חודשים את השילוב במשך שבועיים. זמן הריצה שלהם על מסילה השתפר, בלי שנמצאה החמרה בכוח, בזריזות, במשקל או במדד השבריריות. בדיקות הדם הצביעו גם על ירידה בחלק מן החלבונים הדלקתיים הקשורים להזדקנות.

בניסוי הממושך קיבלו תשעה עכברים את השילוב ותשעה קיבלו חומר ביקורת. הטיפול החל בגיל 18 חודשים וניתן במחזורים עד מותם הטבעי. משך החיים הממוצע עלה ב-12%, וחציון החיים עלה מ-815 ימים בקבוצת הביקורת ל-1,002 ימים בקבוצת הטיפול. במונחים של הזמן שנותר לעכברים לאחר תחילת הטיפול, נוספו בממוצע כ-103 ימים.

המספרים נראים מרשימים, אך המדגם היה קטן מאוד. אצל הזכרים נרשמה מגמה להארכת חיים גדולה יותר מאשר אצל הנקבות, אולם כאשר כל מין נותח בנפרד התוצאה לא הייתה מובהקת מבחינה סטטיסטית. לכן אין לדעת אם שיעור ההארכה יחזור במחקר גדול יותר.

לא הוכח טיפול בסרטן בגוף חי

למרות הפגיעה בתאי הסרטן במעבדה, העכברים בניסוי ההזדקנות לא נשאו גידולים. המחקר אינו מוכיח אפוא שהשילוב מעכב סרטן בגוף חי, מקטין גידולים או מאריך את חייהם של חולי סרטן. לפני ניסוי בבני אדם יהיה צורך לבחון רעילות ארוכת טווח, השפעה על הכבד, הכליות ומערכת הדם, ואת הסיכון שבסילוק תאים מזדקנים הממלאים לעיתים גם תפקידים חיוניים בריפוי פצעים ובהגנה מפני גידולים.

הממצאים גם אינם מצדיקים נטילת מטפורמין או אחת התרופות האחרות לצורכי האטת הזדקנות. מטפורמין היא תרופת מרשם, נביטוקלקס אינה מאושרת כטיפול נגד הזדקנות ועלולה לגרום לתופעות לוואי משמעותיות, ודיכלורואצטט אינו תוסף תזונה רגיל. המסקנה בשלב זה מצומצמת: שילוב מסוים של שלוש תרופות שיפר תפקוד והאריך חיים בקבוצה קטנה של עכברים זקנים - תוצאה מבטיחה שדורשת אימות רחב ועצמאי.