ההד שמתחת לקרקע: רעידות ירח עשויות לחשוף מאגרי קרח חבויים

מאגרי הקרח החבויים מתחת לפני הירח עשויים להיחשף באמצעות האזנה לרעידות בקרקע. מחקר שפורסם (31.7.26) בכתב העת Science Advances מציע להציב מדי רעידות באזורי הקטבים ולנתח את האופן שבו גלים עוברים דרך שכבות של עפר יבש ושל עפר המכיל קרח. כך עשויה להתקבל תמונה של מאגרים עמוקים, שאינם נגישים היטב למכשירי החישה הפועלים כיום מן המסלול.

החוקרים מהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי, מאוניברסיטת מרילנד ומאוניברסיטת הוואי ניסו לשחזר במעבדה את התנאים הקשים על הירח. הם כתשו סלע געשי מאריזונה עד שהזכיר עפר ירחי, הקפיאו מים בין גרגריו ובחנו בקרני רנטגן כיצד הקרח נוצר ומתפזר. את הנתונים שילבו בדגמי הטמפרטורה של הקוטב הדרומי ובהדמיות של רעידות ירח.

הקרח הופך את העפר לקשיח יותר

הממצאים הראו שכאשר קרח מחבר בין גרגרי העפר, הקרקע נעשית קשיחה יותר והגלים הסיסמיים נעים בה במהירות הגבוהה פי שניים עד שלושה לעומת עפר יבש. שכבה עשירה בקרח עשויה גם להחזיר חלק מן הגלים כמו הד, ולכן מדענים יוכלו להעריך לא רק אם קיים קרח, אלא גם באיזה עומק הוא נמצא ומהו עובי השכבה.

היכולת הזאת חשובה מפני שהמכשירים המותקנים בלווינים מספקים בעיקר רמזים עקיפים על קרח סמוך לפני השטח ומתקשים לקבוע במדויק מה נמצא בעומק. קרח ירחי נחשב משאב מרכזי למשימות ממושכות: אפשר להמיסו לשתייה, להפיק ממנו חמצן ולפרקו למימן שעשוי לשמש בדלק. הוא גם עשוי לשמר מידע עתיק על הדרך שבה הגיעו מים וחומרים נדיפים אל הירח ואל כדור-הארץ.

עדיין לא בדיקה מוכחת בשטח

המחקר אינו מוכיח שהשיטה כבר מסוגלת למפות קרח על הירח. הניסויים נערכו בחומר מדמה ובדגמים ממוחשבים, ובשטח יהיה צורך להבדיל בין השפעת הקרח לבין סלעים, חללים ושינויים אחרים בהרכב הקרקע. מד רעידות יחיד כנראה לא יספיק, וייתכן שיהיה צורך ברשת מכשירים ובמקורות רעש טבעיים, כגון רעידות ירח ופגיעות מטאוריטים, או במקורות מלאכותיים.

למרות המגבלות, המחקר מציע כלי משלים מבטיח למשימות עתידיות. שילוב של מדידות סיסמיות עם מכ"ם, חיישני טמפרטורה ונתונים ממסלול עשוי לסייע לבחור היכן לנחות, לקדוח ולחפש את אחד המשאבים המבוקשים ביותר על הירח.