הביוב שבשמיים: מי השפכים במטוסים עשויים להתריע על מחלות שחוצות גבולות

המחקר במספרים

• 2 - המדינות שהשתתפו במיזם
• 2 - נמלי התעופה המחוברים שנבדקו
• 6 חודשים - משך מיזם החלוץ
• 1 באוגוסט 2026 - מועד פרסום המחקר
• 4 - חוקרים שהועסקו ב-Ginkgo Bioworks והחזיקו במניותיה
• 0 - נוסעים שנדרשו לעבור בדיקה פרטנית
• 0 - התפרצויות שהמחקר הוכיח כי נחזו או נמנעו

נוסעים אינם הדבר היחיד שחוצה גבולות בטיסות בינלאומיות. יחד איתם נעים בין מדינות גם נגיפים, חיידקים ומחוללי מחלה חדשים - לעיתים עוד לפני שמערכות הבריאות המקומיות מבחינות בעלייה בתחלואה.

מחקר חדש מציע לחפש את הסימנים הראשונים במקום בלתי צפוי: מכלי השפכים של המטוסים. חוקרים מארצות הברית ומבריטניה הראו כי אפשר להפעיל מערך משותף לאיסוף מי שפכים ממטוסים, לבדוק אותם בשתי מדינות ולשתף את הממצאים לפי שיטות מתואמות.

המחקר פורסם ב-1 באוגוסט 2026 בכתב העת Scientific Reports. הוא מתאר את מיזם החלוץ הראשון הידוע לניטור דו-צדדי ומתואם של שפכי מטוסים בטיסות טרנס-אטלנטיות, שנערך במשך שישה חודשים בשני נמלי תעופה בינלאומיים מחוברים בארצות הברית ובבריטניה.

דגימה אחת מייצגת קבוצת נוסעים

ניטור שפכים מבוסס על העובדה שמחוללי מחלה וחלקים מן החומר הגנטי שלהם מופרשים לעיתים בצואה או בשתן. בדיקת שפכים מאפשרת לזהות את נוכחותם באוכלוסייה בלי לבדוק כל אדם בנפרד.

במקרה של מטוס, דגימה אחת ממכל השפכים עשויה לכלול חומר ביולוגי שמקורו בכמה נוסעים ואנשי צוות. היא אינה מאפשרת לדעת מי מהם נשא את מחולל המחלה, אך יכולה לספק איתות קבוצתי על כך שנגיף, חיידק או זן חדש הגיע בטיסה ממדינה אחרת.

יתרון זה חשוב במיוחד בנמלי תעופה, שבהם עוברים בתוך שעות נוסעים ממדינות רבות. במקום להקים עמדות בדיקה לכל נוסע, אפשר עקרונית לבדוק את השפכים שנאספו מן המטוסים לאחר הנחיתה.

מבחן לתיאום בין שתי מדינות

מטרת המחקר לא הייתה רק לבדוק אם ניתן למצוא חומר גנטי בשפכי מטוסים. מחקרים קודמים כבר הראו שאפשר לזהות בהם מחוללי מחלה.

החידוש היה בבדיקת שרשרת שלמה החוצה גבולות: איסוף דגימות ממטוסים, העברתן למעבדות, שימוש בשיטות בדיקה מתואמות, השוואת תוצאות ושיתוף מידע בין רשויות בריאות בשתי מדינות.

החוקרים ביקשו לברר אם אפשר להפעיל מערכת שבה נמל תעופה אחד אוסף מידע על טיסות המגיעות מן המדינה האחרת, ושתי המדינות משתמשות בתוצאות כדי להשלים תמונת מצב משותפת.

לדבריהם, המיזם הראה כי ניתן להקים מערך כזה מבחינה תפעולית ומדעית, אף שהיישום דרש תיאום בין רשויות בריאות, נמלי תעופה, מעבדות, חברות תעופה וגופים פרטיים.

לא צריך לדעת מי היה חולה

המערכת אינה מיועדת לאבחן נוסע מסוים או לאתר את מושבו במטוס. הדגימות נאספות לאחר שהשפכים מכל הנוסעים התערבבו, ולכן התוצאה היא קבוצתית ואינה מכילה מידע אישי.

גם הגופים שבחנו את המיזם קבעו כי לא נאסף מידע אישי וכי לא נשקפה למשתתפים סכנה של חשיפה או זיהוי.

הגישה עשויה להפחית חלק מן הקשיים הכרוכים בבדיקות גבול פרטניות: אין צורך לקבל הסכמה מכל נוסע, להמתין לתור או לעכב את היציאה מנמל התעופה.

עם זאת, אות קבוצתי אינו מאפשר לדעת כמה חולים היו בטיסה, אם אדם אחד הפריש כמות גדולה של חומר נגיפי או אם כמה נוסעים נשאו את אותו מחולל מחלה.

התרעה על גרסה חדשה

אחד היישומים האפשריים הוא גילוי מוקדם של גרסה חדשה של נגיף. אם גרסה מתחילה להתפשט במדינה מסוימת, היא עשויה להופיע בשפכי מטוס עוד לפני שנרשמו מספיק חולים במדינת היעד כדי לזהותה בבתי חולים ובמרפאות.

בדיקה גנטית יכולה עקרונית לזהות לא רק אם מחולל המחלה נמצא בדגימה, אלא גם אילו שינויים גנטיים הוא נושא. הדבר עשוי לסייע לרשויות להבין מאין מגיעה תחלואה חדשה ואילו קווי טיסה קשורים להגעתה.

מערכת כזאת יכולה לשמש גם לניטור נגיפי נשימה, מחלות מעיים, עמידות לאנטיביוטיקה ומחוללים חדשים שטרם הוגדרו מראש - בהתאם לשיטת הבדיקה ולמידת ההפרשה שלהם למערכת העיכול.

המערך דורש שפה משותפת

החוקרים מציינים כי רשת בינלאומית אינה יכולה לפעול כאשר כל מדינה משתמשת בשיטה אחרת. הבדלים בזמן הדגימה, בטמפרטורת האחסון, באופן העברת החומר למעבדה ובשיטת הבדיקה עלולים ליצור תוצאות שאינן ניתנות להשוואה.

לכן הם ממליצים לקבוע נהלים משותפים לאיסוף, שימור, הובלה ובדיקה של הדגימות. נדרש גם להגדיר אילו נתונים מועברים בין המדינות, בתוך כמה זמן ובאיזה פורמט.

מכשול נוסף הוא משפטי. למדינות שונות יש כללים שונים בנוגע לשפכים ממטוסים, טיפול בחומר ביולוגי, שיתוף מידע והכנסת דגימות למעבדות. גם האחריות בין חברת התעופה, מפעיל נמל התעופה ורשות הבריאות אינה תמיד ברורה.

המחקר מציע להקים הסכמים מראש, עוד לפני התפרצות, כדי שמערכת הניטור לא תיתקע דווקא כאשר נדרשת תגובה מהירה.

לא כל הנוסעים משאירים דגימה

לשיטה יש מגבלה בסיסית: לא כל נוסע משתמש בשירותים במהלך הטיסה. בטיסות קצרות ייתכן שרק חלק קטן מן הנוסעים יתרום למכל השפכים, וגם בטיסות ארוכות אין ייצוג מלא לכל היושבים במטוס.

מחקרים קודמים העריכו כי ניטור שפכי מטוסים לבדו אינו יכול לזהות את כל הנשאים הנכנסים למדינה, בין היתר משום שלא כל הנדבקים מפרישים את מחולל המחלה בצואה ולא כולם משתמשים בשירותים. לכן הוא מתאים כחלק ממערך ניטור רחב יותר - ולא כתחליף מלא לבדיקות רפואיות, מעקב בקהילה וריצוף גנטי.

גם כאשר מתקבלת תוצאה חיובית, לא תמיד ניתן לדעת היכן נדבק הנוסע. הוא יכול היה להידבק במדינת המוצא, בנמל ביניים או עוד קודם לכן.

סימן לנוכחות - לא מדד מדויק של מספר החולים

כמות החומר הגנטי שנמצאת בדגימה אינה מתורגמת באופן פשוט למספר הנשאים. בני אדם שונים מפרישים כמויות שונות, וההפרשה משתנה לפי שלב המחלה.

גם חומרי ניקוי, חיטוי, זמן האחסון וטמפרטורת מכל השפכים עלולים להשפיע על היכולת לזהות את מחולל המחלה. דגימה שלילית אינה מוכיחה שלא היה חולה במטוס, ותוצאה חיובית אינה בהכרח מעידה שהנוסע עדיין מידבק.

לכן תפקיד המערכת הוא להדליק נורה ולכוון את הרשויות לבדיקה נוספת - לא לספק לבדה תמונת תחלואה מלאה.

המשמעות האפשרית לישראל

ישראל תלויה במידה רבה בתעופה הבינלאומית, ונתב"ג הוא שער הכניסה המרכזי למדינה. ניטור שפכי מטוסים עשוי לספק למשרד הבריאות מידע על מחלות המתפשטות במדינות שמהן מגיעות טיסות ישירות.

מערך כזה עשוי להיות שימושי במיוחד בתקופות שבהן מתעורר חשש ממחולל מחלה חדש, אך אין הצדקה או אפשרות לבדוק כל נוסע. ניתן יהיה להתמקד בטיסות המגיעות מאזורים שבהם דווחה תחלואה חריגה, או לדגום מדגם קבוע של טיסות כדי לאתר שינויים לאורך זמן.

ישראל כבר צברה בתקופת הקורונה ניסיון בניטור שפכים עירוניים. שילוב נתוני המטוסים עם נתוני ביוב מקומיים עשוי לסייע להבחין בין מחולל שנמצא אצל נוסעים נכנסים לבין התפשטות שכבר החלה בתוך הקהילה.

עם זאת, הקמת מערך בנתב"ג תחייב שיתוף פעולה בין משרד הבריאות, רשות שדות התעופה, חברות התעופה, מפני המטוסים, המעבדות והמשרד להגנת הסביבה. יהיה צורך לקבוע מי מוסמך לקחת את הדגימה, מי נושא בעלות ומי מקבל את התוצאות.

מחקר היתכנות - לא מערכת מוכחת

המחקר אינו מדווח שהמיזם חזה התפרצות או מנע כניסה של מחלה למדינה. הוא גם לא נועד להשוות את יעילות השיטה לבדיקות נוסעים או לניטור שפכים עירוני.

הישגו המרכזי הוא הוכחת האפשרות להפעיל תהליך מתואם משני עברי האוקיינוס האטלנטי ולזהות את המכשולים בדרך לרשת רחבה יותר.

המאמר שפורסם הוא גרסה מוקדמת שהתקבלה לפרסום מדעי, אך טרם עברה את שלב העריכה הסופית של כתב העת. המו"ל מזהיר כי ייתכנו בה טעויות שיתוקנו לפני הפרסום הסופי.

המיזם מומן בידי המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן והסוכנות הבריטית לביטחון בריאותי. ארבעה מן המחברים עבדו בזמן המחקר ב-Ginkgo Bioworks וקיבלו מניות בחברה. יתר המחברים הצהירו שלא היו להם ניגודי עניינים.

המסקנה הזהירה

מי השפכים של מטוסים עשויים להפוך לעוד שכבת הגנה במעקב אחר מחלות שחוצות גבולות. הם מאפשרים לקבל אות קבוצתי בלי לבדוק כל נוסע ויכולים לכוון את הרשויות אל מחוללים או גרסאות הדורשים תשומת לב.

אולם דגימה ממטוס אינה מצלמת את מצבם של כל הנוסעים ואינה יכולה לבדה לחזות התפרצות. ערכה יהיה בשילוב עם ניטור שפכים עירוני, דיווחי מעבדות, נתוני בתי חולים וריצוף גנטי.

המחקר החדש אינו מוכיח שהביוב שבמטוס יעצור את המגפה הבאה. הוא מראה שאפשר לבנות רשת בינלאומית שתנסה לזהות אותה מוקדם יותר.