בדיקת BRCA יצאה שלילית? הסיכון המשפחתי לסרטן השד לא בהכרח נעלם

תוצאה שלילית בבדיקת BRCA עשויה להישמע כמו צפירת הרגעה, אבל מחקר חדש מראה שלא תמיד די בה כדי לשלול סיכון משפחתי מוגבר לסרטן השד. נשים שנשלחו לבדיקה בשל עבר אישי או משפחתי מחשיד, אך לא נמצאה אצלן מוטציה מחוללת מחלה ב-BRCA1 או ב-BRCA2, היו בסיכון מצטבר של כ-26% לחלות עד גיל 80 - לעומת כ-12% באוכלוסייה הכללית.

המחקר פורסם (30.7.26) בכתב העת JAMA Network Open והתבסס על מאגר כמעט אוכלוסייתי באונטריו שבקנדה. החוקרים עקבו אחר נשים שעברו בדיקות BRCA בשנים 2007-2016 ועד ספטמבר 2024. בניתוח סרטן השד נכללו 6,966 נבדקות, שהושוו ל-34,830 נשים מן האוכלוסייה הכללית.

לא כל תשובה שלילית זהה

המחקר מדגיש הבדל חשוב בין שני מצבים. הראשון הוא בדיקה שלילית שאינה מסבירה מדוע יש במשפחה כמה מקרי סרטן. במקרה כזה ייתכן שהסיכון נובע מגנים אחרים, משילוב של גורמים גנטיים או מגורמי סיכון משפחתיים שעדיין אינם מוכרים.

המצב השני הוא של "שלילית אמיתית": אישה שבמשפחתה כבר זוהתה מוטציה מסוימת, והיא נבדקה במיוחד לאותה מוטציה ונמצא שלא ירשה אותה. בקבוצה זו הוערך הסיכון עד גיל 80 בכ-13%, בדומה לסיכון באוכלוסייה הכללית.

גם נשים שאצלן נמצא שינוי גנטי שמשמעותו אינה ברורה היו בסיכון מוגבר, שהוערך בכ-31%. החוקרים מדגישים כי ממצא כזה אינו נחשב מוטציה מחוללת מחלה, וברוב המקרים שינויים מסוג זה מסווגים בהמשך כשפירים. הסיכון המוגבר כנראה משקף בעיקר את הרקע שבגללו הנשים הופנו לבדיקה מלכתחילה.

ההיסטוריה המשפחתית משנה את התמונה

גם בקרב נשאיות BRCA נמצאו הבדלים גדולים. אצל נשאיות שלהן לפחות שתי קרובות משפחה מדרגה ראשונה שחלו בסרטן השד, הסיכון המצטבר עד גיל 80 הגיע לכ-86%. אצל נשאיות ללא קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה הוא עמד על כ-56%.

הקשר נשמר גם בקרב נשים שקיבלו תשובה שלילית שאינה מסבירה את הסיפור המשפחתי. הסיכון הוערך בכ-43% אצל מי שלהן לפחות שתי קרובות מדרגה ראשונה שחלו, לעומת כ-21% אצל נשים ללא קרובה כזאת.

המסקנה אינה שבדיקת BRCA אינה מועילה, אלא שהיא מספקת רק חלק מן התמונה. תוצאת המעבדה צריכה להיקרא לצד גיל האישה, מספר קרובות המשפחה שחלו, גילן בעת האבחון וגורמי סיכון רפואיים נוספים.

משמעות מיוחדת בישראל

בישראל, בדיקות למוטציות שכיחות ב-BRCA נכללות בסל הבריאות לקבוצות הזכאיות, ובהן נשים ממוצאים שבהם מוטציות מייסדות נפוצות יותר.

אישה שנבדקה במסגרת סקר אוכלוסייה וקיבלה תשובה שלילית אינה בהכרח דומה לנשים במחקר. רוב הנבדקות בקנדה נשלחו לבדיקה משום שכבר עמדו בתבחינים של סיכון גבוה. לכן אין להחיל את נתון ה-26% על כל אישה בישראל שתוצאת בדיקתה שלילית.

לעומת זאת, כאשר יש במשפחה כמה מקרי סרטן שד, מחלה בגיל צעיר או סרטן שחלה, תשובת BRCA שלילית אינה צריכה בהכרח לסיים את הבירור. במקרים כאלה עשויה להידרש הערכת סיכון אישית, ייעוץ גנטי ולעיתים בחינה של גנים נוספים.

עדיין לא המלצה למעקב אחיד

המחקר היה תצפיתי והתבסס על נתונים שנאספו בדיעבד. הוא אינו מוכיח איזה מעקב מתאים לכל אישה ואינו קובע כי בדיקות דימות תכופות יותר ישפרו את ההישרדות.

החוקרים גם לא החזיקו במידע מלא על כל גורמי הסיכון, ובהם מאפייני פוריות, אורח חיים וגודל המשפחה. בנוסף, המחקר התמקד בבדיקות BRCA1 ו-BRCA2 ולא כלל באופן שיטתי תוצאות של לוחות גנטיים רחבים, שיכולים לזהות מוטציות בגנים נוספים.

המסקנה המעשית והזהירה היא שתוצאת BRCA שלילית אינה תמיד "אישור שהכול תקין". כאשר הבדיקה נערכה בשל סיפור משפחתי משמעותי ולא נמצאה מוטציה שמסבירה אותו, הסיכון עשוי להישאר גבוה - וההחלטות על המעקב צריכות להתבסס על התמונה המשפחתית והרפואית כולה.