פחות סוכר לאם ולתינוק יגן על המוח מדמנציה בגיל מבוגר

צריכה נמוכה יותר של סוכר בתקופת ההריון ובשנתיים הראשונות לחיים נקשרה לסיכון נמוך בכחמישית לפתח דמנציה עשרות שנים לאחר מכן. כך עולה ממחקר חדש שניצל אירוע היסטורי יוצא דופן: הסרת קיצוב הסוכר בבריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה.

המחקר פורסם (29.7.26) בכתב העת Neurology של האקדמיה האמריקנית לנירולוגיה. החוקרים ניתחו נתונים של 64,737 בני אדם שנולדו בבריטניה לפני ביטול הקיצוב ואחריו, והשוו בין מי שנחשפו לאספקת סוכר מוגבלת בעודם ברחם ובשנות חייהם הראשונות לבין מי שנולדו לאחר שהמגבלות הוסרו.

ניסוי טבעי שנמשך עשרות שנים

בבריטניה הונהג קיצוב מזון במהלך מלחמת העולם השנייה והוא נמשך גם בשנים שלאחריה. הסוכר היה בין המוצרים שהוגבלו, עד שהקיצוב עליו הסתיים ב-1953 והוא נעשה זמין הרבה יותר בתוך זמן קצר.

השינוי החד אפשר לחוקרים להשוות בין אנשים שנולדו בהפרש של תקופה קצרה יחסית, אך גדלו בתנאים שונים מאוד מבחינת זמינות הסוכר. בכך נוצר מעין "ניסוי טבעי", שאינו נשען על זיכרונם של המשתתפים לגבי מה שאכלו כתינוקות לפני יותר משישה עשורים.

המשתתפים חולקו לפי משך החשיפה לקיצוב: קיצוב בזמן ההריון ובשנת החיים הראשונה, קיצוב בזמן ההריון ועד גיל שנתיים, או היעדר חשיפה לקיצוב. המעקב החל כאשר גילם הממוצע היה 55 ונמשך עד 15 שנה, באמצעות רשומות רפואיות שבהן תועדו אבחנות דמנציה.

סיכון נמוך יותר ודחייה באבחון

מבין 15,025 המשתתפים שנחשפו לקיצוב בעודם ברחם ובשנת חייהם הראשונה, 388 אובחנו בהמשך בדמנציה. מבין 15,256 המשתתפים שנחשפו לקיצוב עד גיל שנתיים, 456 אובחנו במחלה. בקבוצת ההשוואה, שכללה 23,774 משתתפים שנולדו לאחר הסרת הקיצוב, נרשמו 504 מקרי דמנציה.

המספרים הגולמיים אינם מספיקים להשוואה, משום שהקבוצות נבדלו בגיל ובמשך המעקב. לאחר התאמה סטטיסטית לגיל, למין ולגורמי בריאות ובהם יתר לחץ דם וסוכרת, נמצא כי חשיפה לקיצוב עד גיל שנה נקשרה לסיכון נמוך ב-21% לדמנציה.

כאשר החשיפה נמשכה מההריון ועד גיל שנתיים, הירידה שנמצאה בסיכון הייתה מעט גדולה יותר - 23%. בקרב המשתתפים שאובחנו לבסוף בדמנציה, החשיפה לרמות נמוכות יותר של סוכר בתחילת החיים נקשרה גם לדחייה ממוצעת של 2.6 שנים במועד האבחון.

גם מבנה המוח נראה שונה

חלק קטן יותר מן המשתתפים עברו גם דימות מוחי. אצל מי שנחשפו לקיצוב סוכר בתחילת חייהם נמצא נפח כולל גדול יותר של חומר אפור ורמה נמוכה יותר של מוקדים בהירים בחומר הלבן.

מוקדים אלה, המכונים מוקדי אות מוגבר בחומר הלבן, עשויים להעיד על פגיעה בכלי דם קטנים וברקמת המוח. הם נעשים שכיחים יותר עם הגיל ונקשרו לירידה בתפקודי החשיבה ולסיכון מוגבר לשבץ ולדמנציה.

ממצאי הדימות מחזקים את האפשרות שלחשיפה התזונתית בראשית החיים עשוי להיות קשר לבריאות המוח בגיל מבוגר. עם זאת, גם הם אינם מוכיחים שהסוכר לבדו הוא שגרם להבדלים שנמצאו.

מדוע דווקא אלף הימים הראשונים

התקופה שמתחילת ההריון ועד גיל שנתיים מכונה לעיתים "אלף הימים הראשונים". בתקופה זו המוח, מערכת חילוף החומרים ואיברי הגוף מתפתחים במהירות, ולכן לתזונה עשויה להיות השפעה ארוכת טווח על הבריאות.

אחת האפשרויות היא שצריכה גבוהה של סוכר מוסף בשלב מוקדם משפיעה על האופן שבו הגוף מווסת סוכר ואינסולין. סוכרת, השמנה ולחץ דם גבוה הם גורמי סיכון מוכרים לפגיעה בכלי הדם ולדמנציה בגיל מבוגר. אפשרות אחרת היא שהשפעת התזונה המוקדמת עוברת דרך התפתחות המוח, הרגלי אכילה שנשמרים לאורך החיים או שילוב של כמה מנגנונים.

המחקר הנוכחי לא נועד לקבוע איזה מן המנגנונים מסביר את הקשר, ולכן אין להסיק ממנו כיצד בדיוק עשויה החשיפה המוקדמת לסוכר להשפיע על המוח עשרות שנים לאחר מכן.

הממצאים עשויים לעורר עניין בישראל על-רקע צריכת משקאות ממותקים, ממתקים ומזון מעובד בקרב ילדים, וכן הדיון בתזונת נשים הרות ובמזון המוגש במעונות ובגני ילדים. המשמעות המעשית האפשרית אינה שיש למנוע מילדים פירות, חלב, דגנים או מזונות אחרים המכילים סוכרים ופחמימות באופן טבעי. החוקרים התייחסו בעיקר לחשיבות האפשרית של הגבלת סוכר מוסף - זה המוכנס למשקאות, לממתקים ולמזונות מעובדים.

החוקרים ציינו כי צמצום סוכר מוסף בתקופת ההריון והינקות עשוי להיות צעד מועיל, אך הדגישו כי דרושים מחקרים נוספים לפני שיהיה אפשר לגבש על בסיס הממצאים הנחיות חדשות לבריאות הציבור.

המחקר אינו מוכיח שסוכר גורם לדמנציה

למחקר יתרון משמעותי: הוא מבוסס על שינוי מדיניות חד שהשפיע על אוכלוסייה שלמה, ולא על שאלונים שבהם אנשים נדרשו לזכור מה אכלו בילדותם. למרות זאת, אין מדובר בניסוי מבוקר שבו החוקרים קבעו כמה סוכר יקבל כל משתתף.

אין מידע אישי על כמות הסוכר המדויקת שצרכה כל אם או כל תינוק. קיצוב הסוכר שימש מדד עקיף לחשיפה, ולכן ייתכן שחלק מן המשתתפים צרכו יותר או פחות מן הכמות שהייתה זמינה בדרך כלל.

האנשים שנולדו בתקופת הקיצוב עשויים היו להיבדל גם בתחומים אחרים ממי שנולדו אחריה - בתזונה הכוללת, במצב הכלכלי, בתנאי הילדות, בטיפול הרפואי ובהרגלי החיים. התאמות סטטיסטיות מצמצמות חלק מן ההבדלים, אך אינן יכולות לבטל את כולם.

לכן המסקנה המדויקת היא שצריכה נמוכה יותר של סוכר בראשית החיים נקשרה לסיכון נמוך יותר לדמנציה ולמבנה מוחי טוב יותר בגיל מבוגר. המחקר אינו מוכיח שהגבלת סוכר לבדה תמנע דמנציה, ובוודאי שאינו מצדיק תזונה חסרה או הגבלה של רכיבי מזון החיוניים להתפתחות ילדים.