במקום לחכות עשור: חוקרים פיצחו את סוד הפריחה של האבוקדו

חוקרים בארצות הברית זיהו את הגן הקובע כיצד יפרח עץ האבוקדו - גילוי שעשוי לחסוך למטפחי זנים המתנה של שנים ולהאיץ את פיתוחם של זנים חדשים. במקום לגדל עץ במשך חמש עד עשר שנים עד לפריחה הראשונה, בדיקת דנ"א עשויה לאפשר לדעת כבר בשלב השתיל לאיזה טיפוס פריחה הוא משתייך.

המחקר פורסם (28.7.26) בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences והובל באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד.

שני טיפוסי פריחה שמשלימים זה את זה

פרחי האבוקדו אינם פועלים כמו פרחים רגילים. כל פרח נפתח בשני שלבים - פעם אחת כפרח נקבי ופעם נוספת כפרח זכרי. אלא שעצי האבוקדו נחלקים לשני טיפוסים, A ו-B, שבהם השלבים האלה מתרחשים בשעות שונות.

ההבדל חשוב לחקלאים, משום שעצים משני הטיפוסים יכולים להשלים זה את זה ולשפר את ההאבקה. לכן נהוג לעיתים לשתול במטע זנים שונים, ובהם גם עצים שתפקידם המרכזי הוא לסייע בהאבקת הזן המסחרי.

עד כה לא הייתה דרך לדעת בשלב מוקדם לאיזה טיפוס פריחה ישתייך שתיל צעיר. המטפחים נאלצו להמתין עד שהעץ יתבגר ויפרח - תהליך שנמשך לעיתים קרובות בין חמש לעשר שנים.

גן יחיד שנותן את התשובה

החוקרים זיהו גן בשם SDMYB, הקשור ישירות להבדל בין טיפוסי הפריחה. הם בדקו יותר מ-500 עצי אבוקדו והשוו בין מבנה הדנ"א שלהם לבין דפוסי הפריחה שנצפו בפועל.

הממצאים העלו כי התכונה נשלטת בידי גן יחיד ומועברת בדפוס תורשה מנדלי. המשמעות היא שאפשר לחזות את טיפוס הפריחה של השתיל על סמך הגרסה של הגן שאותה ירש מהוריו.

מבחינת מטפחי הזנים מדובר בשינוי משמעותי. בדיקת דנ"א פשוטה יחסית עשויה לאפשר להם לברור כבר בתחילת הדרך את השתילים המתאימים לתוכנית ההשבחה, ולהימנע מהשקעת שנים בשתילים שאינם מתאימים למטרה.

פחות זמן, פחות שטח ופחות עלויות

פיתוח זן חדש של אבוקדו הוא תהליך ארוך. המטפחים בוחנים אלפי שתילים בתקווה למצוא עצים שמניבים פרי איכותי, עמידים למחלות ומתאימים לתנאי האקלים ולדרישות השוק. כל עץ תופס מקום במטע, דורש השקיה וטיפול, ורק לאחר שנים אפשר להתחיל לעמוד על תכונותיו.

היכולת לזהות מראש את טיפוס הפריחה לא תפתור את כל בעיות ההשבחה, אך היא עשויה להסיר משתנה חשוב מן הדרך. המטפחים יוכלו להתרכז בשתילים המתאימים, לצמצם את שטחי הניסוי ולחסוך זמן וכסף.

החוקרים מצאו גם כי שתי הגרסאות של הגן קיימות בלפחות 26 מינים קרובים של האבוקדו. לדבריהם, הדבר מעיד כי מנגנון הפריחה הזה נשמר בטבע במשך כ-42 מיליון שנה.

עניין מיוחד לחקלאות הישראלית

האבוקדו הוא אחד מגידולי המטע החשובים בישראל, ובכלל זה בגליל, באזורי קו העימות, בעמק הירדן ובעמק חפר. חלק גדול מן הפרי מיועד ליצוא, ולכן קיימת חשיבות לפיתוח זנים בעלי איכות מסחרית גבוהה, עמידות טובה והתאמה לתנאי האקלים המקומיים.

הכלי הגנטי החדש עשוי לסייע למטפחים לפתח במהירות רבה יותר זנים המותאמים לישראל ולבחור שילובים יעילים יותר בין זן מסחרי לזן מאביק. הדבר עשוי להיות חשוב במיוחד לנוכח שינויי האקלים, המשפיעים על מועדי הפריחה ועל פעילות הדבורים.

עדיין לא נוסחת קסם ליבול גבוה

לצד ההבטחה, הגילוי אינו אומר שכל שתיל שייבחר באמצעות בדיקת דנ"א יהפוך לזן מוצלח. טיפוס הפריחה הוא רק אחת מתכונותיו של העץ, ואינו קובע לבדו את גודל היבול, איכות הפרי, הטעם, העמידות למחלות או היכולת להתמודד עם חום וקור.

גם תנאי הסביבה עשויים לשנות את שעות פתיחת הפרחים ולהשפיע על החפיפה בין הזנים. לפיכך, גם לאחר הזיהוי הגנטי יידרשו שנים של בדיקות במטעים כדי לקבוע אם זן חדש מתאים לגידול מסחרי.

האפשרות לשנות את טיפוס הפריחה באמצעות עריכה גנטית עדיין רחוקה מיישום. בשלב זה, תרומתו העיקרית של המחקר היא היכולת לדעת מוקדם יותר מהו טיפוס הפריחה של כל שתיל - ולחסוך למטפחים שנים של המתנה.