המשרות הפנויות ירדו, אך המחסור בעובדי כפיים ושירות נמשך

מספר המשרות הפנויות בישראל ירד ברבעון הראשון של 2026 ל-136.2 אלף בממוצע לחודש, לעומת 148.8 אלף ברבעון הרביעי של 2025. מדובר בירידה של 12.6 אלף משרות פנויות, כ-8.5%, בתוך שלושה חודשים. עם זאת, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו השבוע (יום ד', 29.7.26) מצביעים על תמונה מורכבת: הירידה בביקוש הכולל לעובדים לא פתרה את המחסור בעובדים במקצועות מסוימים, בעוד שבמקצועות אחרים גדל מספר המתמודדים על כל משרה.

היחס הכולל בין היצע העבודה לביקוש נותר ברבעון הראשון ללא שינוי ועמד על 1.9. כלומר, על כל משרה פנויה היו בממוצע 1.9 אנשים שביקשו לעבוד. כאשר מתייחסים רק למחפשי עבודה שמשלח היד המבוקש שלהם ידוע, היחס עלה מ-1.5 ברבעון הקודם ל-1.6.

בלמ"ס מציינים כי משלח היד שבו ביקשו לעבוד כ-20% ממחפשי העבודה אינו ידוע. משום כך, היחס הכללי בין מספר מחפשי העבודה למספר המשרות הפנויות גבוה יותר מהיחס המחושב לפי מקצועות מזוהים.

הנתונים מלמדים כי שוק העבודה אינו מתנהל כמקשה אחת. בחלק מהמקצועות נרשם עודף ברור של מחפשי עבודה, ובאחרים המעסיקים מתקשים למצוא עובדים גם לאחר הירידה במספר המשרות הפנויות.

יחס של פחות מ-1 פירושו שמספר המשרות הפנויות גבוה ממספר האנשים המבקשים לעבוד במקצוע. יחס של 0.5, לדוגמה, משמעו שעל כל מחפש עבודה קיימות שתי משרות פנויות.

מצב כזה נרשם בקרב טבחים, עובדי מתכות ומכונות ובעלי מקצוע דומים, וכן בקרב פועלים בלתי מקצועיים בכרייה, בבנייה, בתעשיה ובהובלה. במקצועות אלה היחס בין ההיצע לביקוש היה 0.5 ומטה.

בקצה השני נמצאים מקצועות שבהם היחס היה 4 ומעלה, כלומר לפחות ארבעה מחפשי עבודה על כל משרה פנויה. הקבוצות הבולטות היו בעלי משלח יד נלווה בתחומי העסקים והמינהל ובעלי משלח יד נלווה בתחומי המשפט, החברה והתרבות.

מספר המשרות הפנויות למנהלים ירד ברבעון הראשון ל-2.5 אלף בממוצע לחודש, לעומת 3.7 אלף ברבעון הקודם. במקביל, היחס בין ההיצע לביקוש עלה מ-2.9 ל-3.1, כלומר התחרות על תפקידי ניהול התגברה.

בקרב מנהלי ייצור ומנהלים בתחום השירותים המקצועיים עמד היחס על 4.2 מחפשי עבודה לכל משרה פנויה. הביקוש הגדול ביותר למנהלים היה בתחומי האירוח, המסחר ושירותים אחרים, שהיוו כ-37% מהמשרות הפנויות למנהלים.

כ-35% מהביקוש למנהלים הופנה למנהלים אדמיניסטרטיביים ולמנהלי מכירות, שיווק ופיתוח. עיקר הביקוש בתוך קבוצה זו היה למנהלי מכירות ושיווק.

מספר המשרות הפנויות לבעלי משלח יד אקדמי ירד ל-22.8 אלף בממוצע לחודש, לעומת 24.3 אלף ברבעון הרביעי של 2025. היחס בין היצע לביקוש עלה מ-2.9 ל-3.0.

הביקוש הבולט ביותר היה לעובדים בענפי טכנולוגיות המידע, שהיוו כ-45% מכלל המשרות הפנויות לבעלי משלח יד אקדמי. מפתחי תוכנה לבדם היוו כ-29.5% מהביקוש לעובדים אקדמאים.

אצל מפתחי תוכנה היחס בין ההיצע לביקוש היה 1.1, לעומת 1.0 ברבעון הקודם. המשמעות היא שמספר מחפשי העבודה בתחום היה מעט גבוה ממספר המשרות הפנויות, אך הפער היה קטן בהרבה מזה שנרשם במקצועות אקדמיים אחרים.

בקרב בעלי משלח יד אקדמי בתחומי העסקים והמינהל עמד היחס על 3.3, ובתחומי המדע וההנדסה על 2.3. עובדי המדע וההנדסה היוו כ-21% מהביקוש לעובדים אקדמאים.

אחת ההחמרות הבולטות נרשמה בקרב הנדסאים, טכנאים, סוכנים ובעלי משלח יד נלווה. מספר המשרות הפנויות בקבוצה ירד מ-11.8 אלף ל-9.9 אלף, והיחס בין ההיצע לביקוש זינק מ-2.6 ל-3.5.

בקרב בעלי משלח יד נלווה בתחומי המשפט, החברה והתרבות עלה היחס מ-2.5 ל-4.5. בתחומי העסקים והמינהל עלה היחס מ-3.0 ל-4.0, ובתחומי המדע וההנדסה מ-2.4 ל-3.0.

לעומת זאת, בקרב הנדסאים וטכנאים בענפי טכנולוגיות המידע עמד היחס על 1.0, כך שמספר מחפשי העבודה היה דומה למספר המשרות הפנויות.

כ-44% מהביקוש בקבוצה זו היה לבעלי משלח יד נלווה בתחומי העסקים והמינהל. כ-21% נוספים היו בתחומי המשפט, החברה והתרבות, כאשר הביקוש הגדול ביותר בתוך קבוצה זו היה לבעלי משלח יד נלווה בתחום העבודה הסוציאלית.

מספר המשרות הפנויות לפקידים כלליים ולעובדי משרד ירד ל-10.2 אלף, לעומת 11.4 אלף ברבעון הקודם. היחס הכולל בין היצע לביקוש נותר 1.6, אך בתוך הקבוצה נרשמו פערים גדולים.

בקרב פקידים כלליים וקלדנים עמד היחס על 3.3, ובקרב עובדי מזכירות כלליים על 2.8. מנגד, בקרב פקידי שירות לקוחות ובקרב פקידי רישום של נתונים וחומרים עמד היחס על 0.9 בלבד. במקצועות אלה מספר המשרות הפנויות היה גבוה ממספר המבקשים לעבוד.

פקידי שירות לקוחות היוו כ-44% מהביקוש לפקידים ולעובדי משרד, ופקידי רישום נתונים וחומרים היוו כ-31%. פקידים כלליים וקלדנים היוו כ-21% מהביקוש, כאשר עיקר הביקוש בתוך הקבוצה היה לעובדי מזכירות.

עובדי מכירות ושירותים היו הקבוצה שבה נרשם מספר המשרות הפנויות הגדול ביותר, 38.4 אלף בממוצע לחודש, לעומת 40.3 אלף ברבעון הקודם. היחס בין היצע לביקוש עלה מ-1.1 ל-1.2.

למרות הירידה במספר המשרות, עדיין נרשם מחסור בעובדים בתחום השירותים האישיים, שבו עמד היחס על 0.9. בקרב מלצרים היחס היה נמוך אף יותר, 0.8, כלומר על כל שמונה מחפשי עבודה היו כעשר משרות פנויות.

עובדי מכירות היוו כ-38% מכלל הביקוש בקבוצה, ועובדים בשירותים האישיים היוו כ-33%. קרוב למחצית מהביקוש לעובדי שירותים אישיים היה למלצרים. היחס בקרב מטפלים אישיים עמד על 1.5, ובקרב עובדי אבטחה על 1.4.

בקרב עובדים מקצועיים בתעשיה, בבינוי ובמקצועות דומים ירד מספר המשרות הפנויות ל-30.8 אלף, לעומת 33.6 אלף ברבעון הקודם. אף על-פי כן, היחס בין ההיצע לביקוש ירד מ-1.0 ל-0.9, כך שמספר המשרות הפנויות נותר גבוה ממספר המבקשים לעבוד.

בקרב עובדי בנייה ובעלי מקצוע דומים, פרט לחשמלאים, עמד היחס על 0.8. בקרב עובדי מתכות ומכונות הוא היה 0.5 בלבד. אצל נהגים ומפעילי מתקנים ניידים עמד היחס על 1.2.

עובדי הבנייה היוו כ-27% מהביקוש לעובדים מקצועיים בתעשיה ובבינוי. בתוך קבוצה זו בלט הביקוש לבוני בתים, מניחי לבנים, עובדי אבן, יוצקי בטון, עובדי שלד, רצפים וטייחים. נהגים ומפעילי מתקנים ניידים היוו כ-24% מהביקוש, ועובדי מתכות ומכונות כ-17%.

מספר המשרות הפנויות לעובדים בלתי מקצועיים ירד ל-16.6 אלף, לעומת 19.9 אלף ברבעון הקודם. היחס בין ההיצע לביקוש נותר 0.7, כלומר על כל שבעה מחפשי עבודה היו כעשר משרות פנויות.

בקרב עובדי ניקיון ועוזרים עמד היחס על 0.6. בקרב פועלים בלתי מקצועיים בכרייה, בבנייה, בתעשיה ובהובלה נרשם יחס של 0.4 בלבד, כלומר יותר משתי משרות פנויות על כל מחפש עבודה.

עובדי ניקיון ועוזרים היוו כ-40% מהביקוש לעובדים בלתי מקצועיים. כמחצית מהביקוש בקבוצה זו היה לעובדי ניקיון במשרדים, בבתי מלון ובמקומות אחרים. פועלים בלתי מקצועיים בבנייה, בתעשיה ובהובלה היוו כ-39% נוספים מהביקוש.

התמונה הכוללת העולה מהנתונים היא של התמתנות בביקוש לעובדים, לצד חוסר התאמה מתמשך בין המקצועות שבהם אנשים מחפשים עבודה לבין המקצועות שבהם המעסיקים זקוקים לעובדים. מקצועות אקדמיים, ניהוליים ומינהליים מאופיינים בריבוי מועמדים, בעוד שבחלק ממקצועות השירות, התעשיה, הבנייה והעבודה הבלתי מקצועית המשרות עדיין רבות יותר ממחפשי העבודה.

עם זאת, בלמ"ס מדגישים כי נתוני המשרות הפנויות אינם כוללים עסקים שבהם פחות מחמש משרות שכיר, את המגזר הציבורי, את ענף החקלאות ויחידות נוספות. נתוני הביקוש עשויים לכן להציג אומדן חסר, בעוד שנתוני היצע העבודה מתייחסים לכלל המשק. הנתונים גם אינם מנוכי עונתיות או מהשפעת חגים וימי פעילות.