זינוק של 25% בהעמדות לדין, בעיקר בקרב מי שאינם תושבי ישראל

מספר האנשים שהועמדו לדין במשפטים פליליים וקיבלו פסק דין בישראל זינק בשנת 2024 ב-25.3% והגיע ל-32.7 אלף, לעומת 26.1 אלף בשנת 2023. כך עולה מנתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר ברמה הגבוהה ביותר שנרשמה מאז 2018 ובהמשך לעלייה ההדרגתית שהחלה לאחר שנת 2020, אז ירד מספר העומדים לדין על-רקע מגפת הקורונה.

עם זאת, הנתונים אינם מלמדים בהכרח על עלייה מקבילה בהיקף הפשיעה שבוצעה במהלך 2024. הנתון מתייחס לשנת מתן פסק הדין ולא לשנה שבה בוצעה העבירה, ולכן הוא משקף גם את קצב הטיפול של המשטרה, התביעה ובתי המשפט בתיקים שהגיעו להכרעה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אף מציינת כי בשנות פסק הדין 2020 ו-2023 נרשמה ירידה במספר העומדים לדין עקב מצבי החירום הלאומיים, מגפת הקורונה ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. מכאן שחלק מהזינוק ב-2024 עשוי לבטא חזרה לפעילות משפטית נרחבת יותר לאחר שנה שבה פעילות המערכת הושפעה מהמלחמה.

העלייה הכוללת נבעה במידה רבה מהגידול החד במספר העומדים לדין שאינם תושבי ישראל. מספרם הגיע ל-10.4 אלף, לעומת 6.1 אלף בשנת 2023, זינוק של 70.4%. חלקם מכלל העומדים לדין עלה בתוך שנה מ-23.5% ל-32%.

לעומת זאת, 22.2 אלף מהעומדים לדין היו תושבי ישראל, לעומת 19.9 אלף בשנת 2023, עלייה של כ-11.6%. אף שמספרם עלה, חלקם היחסי מכלל העומדים לדין ירד מ-76.5% ל-68%, ירידה של 8.5 נקודות אחוז. הנתונים מראים כי העלייה החריגה במספר פסקי הדין הפליליים אינה נובעת בעיקר משינוי בתוך החברה הישראלית, אלא מהתרחבות משמעותית של ההליכים שנוהלו נגד מי שאינם תושבי המדינה.

במבט ארוך טווח התמונה שונה. מספר תושבי ישראל שהועמדו לדין ירד מ-45 אלף בשנת 2005 ל-22.2 אלף בשנת 2024, ירידה של 50.6%. מנגד, מספרם של העומדים לדין שאינם תושבי ישראל הגיע ב-2024 ל-10.4 אלף, הנתון הגבוה ביותר בתקופה שנבדקה. כלומר, למרות ההתאוששות במספר פסקי הדין בשנים האחרונות, החברה הישראלית עדיין נמצאת ברמה נמוכה בהרבה מזו שנרשמה לפני כשני עשורים במספר המוחלט של תושביה שהועמדו לדין.

עבירות הסדר הציבורי הובילו את הזינוק

צילום: [צילום: דוברות המשטרה]

עבירות כלפי הסדר הציבורי היו קבוצת העבירות הנפוצה ביותר. 42.3% מכלל העומדים לדין הואשמו בעבירות אלה, לעומת 32.4% בשנת 2023, עלייה של 9.9 נקודות אחוז בתוך שנה.

הפער בין תושבי ישראל לבין מי שאינם תושבים היה חד במיוחד. בקרב העומדים לדין שאינם תושבי ישראל, 71.4% הואשמו בעבירות כלפי הסדר הציבורי, לעומת 28.7% בקרב תושבי ישראל. גם עבירות כלפי ביטחון המדינה היו נפוצות יותר בקרב מי שאינם תושבים, בשיעור של 10.1%, לעומת 4.5% בקרב תושבי ישראל.

לעומת זאת, בקרב תושבי ישראל בלטו יותר עבירות הנוגעות ישירות לחיים האזרחיים וליחסים בתוך החברה. 24.3% מהתושבים שהועמדו לדין הואשמו בעבירות כלפי גופו של אדם, לעומת 2.1% בלבד בקרב מי שאינם תושבים. עבירות רכוש היוו 20% מהתיקים נגד תושבים, לעומת 13.2% בקרב מי שאינם תושבים, ועבירות מוסר, הכוללות בעיקר עבירות סמים וזנות, היוו 12.9% לעומת 0.5%.

המסקנה העולה מהרכב העבירות היא שקיימות למעשה שתי תמונות שונות של ההליך הפלילי. בקרב מי שאינם תושבי ישראל הוא מתמקד בעיקר בעבירות הקשורות לסדר הציבורי ולביטחון המדינה, ואילו בקרב תושבי ישראל הוא עוסק בשיעורים גבוהים יותר באלימות, רכוש, סמים, זנות ועבירות מין.

גם בקרב קטינים נמצאו הבדלים משמעותיים. בקרב קטינים שאינם תושבי ישראל, 49.4% עמדו לדין בגין עבירות כלפי הסדר הציבורי ו-17.6% בגין עבירות כלפי ביטחון המדינה. בקרב קטינים תושבי ישראל, עבירות רכוש היוו 28.6% מהעבירות החמורות ביותר ועבירות כלפי חיי אדם וגופו של אדם 26.8%.

91.5% מהתיקים הפליליים הסתיימו בהרשעה

שיעור ההרשעה בקרב כלל העומדים לדין הגיע ל-91.5%. המשמעות היא שרוב מוחלט של ההליכים שהגיעו לפסק דין הסתיימו בהרשעה, נתון המעיד כי מרבית התיקים המגיעים להכרעה משפטית אינם מסתיימים בזיכוי או בתוצאה שאינה הרשעה.

שיעור ההרשעה בקרב מי שאינם תושבי ישראל היה כמעט מוחלט והגיע ל-99.6%, לעומת 87.6% בקרב תושבי ישראל. הפער עשוי להצביע על הבדלים בסוגי העבירות, בנסיבות התיקים ובהליכים המשפטיים, אך הנתונים עצמם אינם מספקים הסבר לסיבה.

גם בין קבוצות גיל ומין נרשמו פערים. 93.4% מהמבוגרים הורשעו, לעומת 66.3% מהקטינים. בקרב גברים עמד שיעור ההרשעה על 92.2%, לעומת 79.5% בקרב נשים.

הנתונים מראים כי ההליך הפלילי נגד קטינים מסתיים בהרשעה בשיעור נמוך משמעותית מההליך נגד מבוגרים. עם זאת, מאחר שהפרסום אינו מפרט את סוגי ההכרעות האחרות או את אופן הטיפול בתיקי הקטינים, אי-אפשר להסיק ממנו לבדו מה עומד מאחורי הפער.

כמחצית מתושבי ישראל שעמדו לדין - בעלי הרשעות קודמות

אחד הנתונים הבולטים ביותר ביחס להעמדות לדין בשנת 2024 נוגע לעבריינות חוזרת. 41.7% מכלל העומדים לדין בשנה זו הוגדרו 'מועדים', כלומר מי שהורשעו בשתי הרשעות או יותר עד סוף השנה שנבדקה.

בקרב תושבי ישראל הגיע שיעור המועדים ל-46.7%, לעומת 31.1% בקרב מי שאינם תושבים. בקרב מבוגרים עמד השיעור על 43.5%, לעומת 19.3% בקרב קטינים. גם כאן נרשם פער מגדרי משמעותי: 42.8% מהגברים היו מועדים, לעומת 23.6% מהנשים.

הנתון שלפיו כמעט מחצית מתושבי ישראל שעמדו לדין כבר הורשעו בעבר ביותר מתיק אחד מחדד כי האתגר של מערכת אכיפת החוק אינו רק טיפול בעבריינים חדשים. חלק מרכזי מההליך הפלילי עוסק באנשים ששבו והסתבכו בפלילים, ולכן הנתונים מצביעים על משקלה הגדול של העבריינות החוזרת בתוך המערכת.

הפערים החברתיים ניכרים היטב כאשר בוחנים את רמת ההשכלה של תושבי ישראל בני 25 עד 69 שעמדו לדין. 42.7% מהם היו בעלי השכלה נמוכה מסיום בית ספר תיכון, לעומת 13.8% בלבד בכלל תושבי ישראל. מדובר בשיעור הגבוה פי 3.1 מזה שנרשם בכלל האוכלוסייה.

מנגד, רק 5.9% מהעומדים לדין היו בעלי תואר אקדמי, לעומת 34.3% בכלל תושבי ישראל. כלומר, שיעור האקדמאים בכלל החברה היה גבוה פי 5.8 משיעורם בקרב מי שעמדו לדין.

עוד 44.7% מהעומדים לדין היו בעלי תעודת בגרות או תעודת סיום בית ספר תיכון, לעומת 39.5% בכלל האוכלוסייה. הנתונים מציירים תמונה ברורה של ייצוג יתר לבעלי השכלה נמוכה וייצוג חסר חריף לבעלי השכלה אקדמית בקרב מי שהגיעו לפסק דין פלילי.

עם זאת, הקשר בין השכלה להליך פלילי אינו אחיד בכל סוגי העבירות. השיעור הגבוה ביותר של בעלי תואר אקדמי או תעודה על-תיכונית נמצא בקרב עומדים לדין בגין עבירות מין, 17.7%, ובגין עבירות מרמה, עבירות כלכליות ורישוי, 15.4%. לעומת זאת, בעלי השכלה נמוכה מסיום בית ספר תיכון או מי שאין מידע על השכלתם היוו 54.2% מהעומדים לדין בעבירות רכוש, 52.6% בעבירות כלפי ביטחון המדינה ו-46.6% בעבירות מוסר.

המסקנה החברתית העולה מהנתונים אינה שכל מי שבעל השכלה נמוכה מעורב בפשיעה, אלא שבקרב האנשים שכבר הגיעו לפסק דין פלילי יש ריכוז גבוה מאוד של מי שלא השלימו לימודים תיכוניים. הדבר הופך את רמת ההשכלה לאחד המאפיינים הבולטים ביותר של אוכלוסיית העומדים לדין.

בקרב תושבי ישראל שעמדו לדין, 59% היו יהודים ואחרים ו-41% היו ערבים. מאז שנת 2000 עלה חלקם של הערבים בקרב העומדים לדין ב-12.8 נקודות אחוז, מ-28.2% ל-41%, בעוד שחלקם של היהודים והאחרים ירד מ-71.7% ל-59%.

הנתון מצביע על שינוי משמעותי בהרכב האוכלוסייה המגיעה להליך פלילי, אך הוא אינו מאפשר לקבוע לבדו את שיעור המעורבות בפשיעה בכל קבוצה. לצורך מסקנה כזאת נדרשת השוואה לגודלן של הקבוצות באוכלוסייה, למבנה הגילים, למצב החברתי-כלכלי ולמשתנים נוספים שאינם מוצגים בפרסום.

הפער החברתי-כלכלי ניכר גם לפי מקום המגורים. רוב הערבים שעמדו לדין התגוררו ביישובים השייכים לאשכולות החברתיים-כלכליים 1 עד 4, האשכולות הנמוכים. לעומת זאת, רוב היהודים והאחרים שעמדו לדין התגוררו ביישובים שבאשכולות 5 עד 8.

הנתונים משקפים במידה רבה את הפערים הקיימים בין דפוסי המגורים של הקבוצות בישראל, אך הם גם מדגישים שהמפגש עם ההליך הפלילי מתרחש בתוך מציאות חברתית שאינה שוויונית. השכלה נמוכה, מגורים ביישובים חלשים ושיעור גבוה של עבריינות חוזרת מופיעים יחד כחלק מהמאפיינים המרכזיים של אוכלוסיית העומדים לדין.

ההליך הפלילי הוא ברובו המוחלט עניין גברי

צילום: [צילום: עיבוד: AI]

94.4% מכלל העומדים לדין בשנת 2024 היו גברים ורק 5.6% היו נשים. הרוב הגברי נרשם בכל הקבוצות שנבדקו, בקרב מבוגרים וקטינים, תושבי ישראל ומי שאינם תושבי ישראל.

גם שיעור ההרשעה ושיעור העבריינות החוזרת היו גבוהים יותר בקרב גברים. לצד שיעור הרשעה של 92.2% בקרב גברים לעומת 79.5% בקרב נשים, 42.8% מהגברים הוגדרו מועדים, לעומת 23.6% מהנשים.

התמונה הכוללת העולה מהנתונים היא של מערכת פלילית המטפלת בעיקר בגברים, בשיעור גבוה של בעלי השכלה נמוכה ובקבוצה גדולה של אנשים שכבר הורשעו בעבר. לצד זאת, הזינוק החריג במספר פסקי הדין ב-2024 נבע בעיקר מהליכים נגד מי שאינם תושבי ישראל, ולא משינוי באותו היקף בקרב תושבי המדינה.