הכנסת אישרה זכות לסנגור בחקירה - אך החוק רחוק מחובה מוחלטת

מליאת הכנסת אישרה סופית (28.7.26), בישיבת פגרה מיוחדת, חוק המשנה באופן מהותי את כללי חקירתם של קטינים ושל אנשים עם מוגבלות. לראשונה תיקבע בחקיקה זכות מפורשת לכך שעורך דין יהיה נוכח בחדר החקירות - ולא רק יעניק לחשוד ייעוץ לפני תחילת החקירה.

המהלך קודם ביוזמת שר המשפטים יריב לוין ונשען על הצעת חוק ממשלתית, שאליה מוזגו הצעות פרטיות שקידמו חברי הכנסת מיכל וולדיגר, יונתן משריקי וארז מלול, לצד חברי כנסת נוספים. את עבודת החקיקה המפורטת הוביל יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, במשך שורה ארוכה של דיונים שבהם השתתפו משרד המשפטים, המשטרה, הסנגוריה הציבורית, נציגי אנשים עם מוגבלות וארגוני זכויות.

לצד הדרג הפוליטי, לסנגוריה הציבורית היה תפקיד מרכזי בעיצוב ההסדר. הסנגורית הציבורית הארצית ענת מיסד כנען השתתפה בראשית הדיונים, ולאורך תהליך החקיקה ייצגו את הסנגוריה בין היתר מנהל מחלקת החקיקה והמדיניות ישי שרון, המשנה לסנגורית הציבורית הארצית נתנאל לגאמי, הסנגורית המחוזית דורית נחמני אלבק ורחל דניאלי, האחראית על ייצוג קטינים. שרון השתתף ברבים מדיוני הוועדה והתריע מפני חריגים רחבים מדי, ויתור שאינו מדעת והפיכת הזכות החדשה להסדר שקל לעקוף.

החוק נועד להתמודד עם הסיכון המוגבר למסירת הודאות שווא בקרב קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית, אנשים עם אוטיזם ואנשים עם מוגבלות נפשית. אולם בחינה של נוסח ההסדר ושל הדיונים הממושכים בוועדת החוקה מלמדת כי ההכרזה על "חובה לנוכחות סנגור" אינה מדויקת. מדובר בזכות חשובה ורחבה, אך היא כפופה לוויתור מצד הנחקר, לחריגים חקירתיים ולהחרגתן המוחלטת של קבוצות עבירות.

החוק אושר בקריאה שנייה ושלישית ברוב של חמישה חברי כנסת וללא מתנגדים או נמנעים. ההסדר יונהג כהוראת שעה לחמש שנים, שבמהלכן אמורות הממשלה והכנסת לבחון את השפעתו על החקירות ועל שיעור מימוש הזכות.

היוזמה הממשלתית וההצעות הפרטיות

החוק הוא תוצאה של חיבור בין כמה מסלולי חקיקה. הצעת החוק הממשלתית ביקשה לעגן נוכחות עורך דין בחקירת אוכלוסיות הנתונות בסיכון מוגבר למסירת הודאות שווא. במקביל קודמו הצעות פרטיות: ארז מלול עסק בהרחבת ההגנה על קטינים, ואילו מיכל וולדיגר ויונתן משריקי, עם קבוצת חברי כנסת, קידמו תיקונים הנוגעים לחקירת אנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית. בדיונים המאוחרים כבר הוצגה ההצעה המאוחדת על שמה של וולדיגר.

לוין הציג את החוק כמהלך מרכזי במדיניותו בתחום זכויות נחקרים. לאחר אישורו אמר כי מדובר ב"מהפכה היסטורית", שתסייע למנוע הודאות שווא ותגן על אוכלוסיות פגיעות מפני שימוש פסול באמצעי חקירה. לדבריו, אישור החוק עשוי לפתוח את הדרך להרחבת הזכות בעתיד לכלל החשודים, בדומה להסדרים הנהוגים במדינות דמוקרטיות אחרות.

עם זאת, ייחוס החוק ללוין בלבד מחמיץ חלק ניכר מתולדותיו. משרד המשפטים ניסח את ההצעה הממשלתית, אך נוסחה השתנה שוב ושוב בדיוני ועדת החוקה בעקבות דרישות המשטרה, עמדות הסנגוריה הציבורית, הערות הייעוץ המשפטי של הוועדה והצעות חברי הכנסת. רוטמן היה מעורב כמעט בכל פרט - החל מאופן הוויתור על הזכות וכלה במשך ההמתנה, סמכויות הסנגור ורשימת העבירות המוחרגות.

לא חובה מוחלטת אלא זכות שניתן לוותר עליה

המסר שהפיץ משרד המשפטים לאחר אישור החוק היה חד: נוכחות סנגור בחקירה "תחויב". אלא שהחוק עצמו קובע מנגנון מורכב יותר. נקודת המוצא היא שקטין חשוד זכאי שעורך דין יהיה נוכח בחקירתו, והמשטרה חייבת להודיע לו על הזכות. אם הוא מתנגד לנוכחות עורך הדין, התנגדותו צריכה להיחתם בידו ולהיות מתועדת בהקלטה קולית או חזותית.

ההבחנה אינה מילולית בלבד. חובה מוחלטת הייתה מונעת מהמשטרה לקיים את החקירה ללא סנגור, גם כאשר החשוד עצמו מתנגד לכך. החוק שנחקק מאפשר ויתור, ובלבד שהמשטרה תתעד אותו בהתאם להוראות.

ישי שרון התריע בדיוני הוועדה כי ויתור על נוכחות סנגור אינו יכול להיבחן כוויתור טכני רגיל, במיוחד כאשר מדובר בקטין או באדם המתקשה להבין את המעמד. הסנגוריה ביקשה לבחון מנגנון שבו הזכאי ישוחח עם עורך דין לפני שיוותר על נוכחותו, בדומה להגנות שנקבעו בפסיקה סביב הוויתור על זכות ההיוועצות.

החוק גם אינו מבטיח בהכרח שכל חשוד הזכאי לנוכחות עורך דין יקבל אוטומטית סנגור ציבורי במימון המדינה. בדיוני הוועדה הודגש כי קטין שאינו עצור זכאי כיום במקרים רבים לייצוג ציבורי רק לאחר מעצר או הגשת כתב אישום. היועצת המשפטית לוועדה הזהירה כי הזכות החדשה עלולה להישאר תאורטית אצל מי שאין בידו לממן עורך דין פרטי, שכן נוכחות במשך שעות בחדר החקירות יקרה בהרבה משיחת ייעוץ קצרה.

בסופו של דבר נקבע כי מי שכבר זכאי לייצוג על-ידי הסנגוריה הציבורית יהיה זכאי לייצוג גם לצורך נוכחות בחקירה. ההסדר מרחיב את תפקיד הסנגוריה, אך אינו יוצר זכאות ציבורית כוללת לכל קטין או אדם עם מוגבלות הנחקר במשטרה.

הסנגוריה הציבורית במרכז הדיונים

נציגי הסנגוריה הציבורית לא הסתפקו בתמיכה עקרונית בחוק. הם ניסו להשפיע על השאלות שיכריעו אם הזכות תהיה ממשית: כיצד יוסבר לנחקר שהוא רשאי לדרוש סנגור, באילו תנאים יוכל לוותר, כמה זמן תחויב המשטרה להמתין, מתי יהיה מותר להתחיל בחקירה בלעדיו ומה יורשה עורך הדין לעשות בתוך החדר.

שרון התנגד במיוחד לניסוחים רחבים המאפשרים לדחות את כניסת הסנגור בטענה של "סיכול חקירה" או "סיכול פשע". לדבריו, שלילת הנוכחות צריכה להישמר למקרים קיצוניים, כדוגמת סכנה ממשית לחיי אדם. הוא הזהיר כי מונחים כלליים יותר רחבים אף מהעילות הקיימות בחוק לדחיית מפגש עם עורך דין.

הסנגוריה גם דרשה שלא להפוך את עורך הדין ל"עציץ" בחדר החקירות. עמדתה הייתה שהנוכחות צריכה לאפשר ייעוץ יעיל בזמן אמת, במיוחד כאשר הסנגור מבחין שהנחקר אינו מבין את השאלה, מובל לתשובה או מתקשה בשל גילו או מוגבלותו. עם זאת, היא קיבלה את העיקרון שלפיו עורך הדין לא ישיב במקום החשוד ולא יהיה רשאי לשבש את החקירה.

מעורבותה המתמשכת של הסנגוריה ניכרה גם בשלבים האחרונים. שרון ונציגים נוספים השתתפו בדיונים עד להשלמת הנוסח במרס 2026, לרבות לאחר שהחוק הוחזר מן המליאה לוועדה בשל המחלוקת על החרגת עבירות גניבת הרכב. בפרוטוקול הדיון המסכם הודה רוטמן במפורש לסנגוריה, שלדבריו ליוותה את החוק במשך זמן רב.

מדוע נדרש החוק

הצעת החוק נשענת על ההנחה כי קבוצות מסוימות חשופות במיוחד ללחץ חקירתי ולהודאות שאינן אמת. בדיונים הוסבר כי קטינים ואנשים עם מוגבלות עשויים לגלות תלות מוגברת בבעל סמכות, רצון לרצות מבוגר, קושי להבין תרגילי חקירה וחוסר יכולת להעריך את השלכותיה העתידיות של הודאה.

כבר כיום קיימות הגנות מיוחדות: קטינים זכאים במקרים מסוימים לנוכחות הורה, להיוועצות עם עורך דין ולהגבלות על חקירה בשעות הלילה; חקירות חמורות של קטינים מתועדות; וחלק מהילדים ומבעלי המוגבלות נחקרים בידי חוקרי ילדים או חוקרים מיוחדים. החוק החדש נועד להשלים את המעטפת ולהציב בחדר החקירות גורם מקצועי שיוכל להבחין בזמן אמת בלחץ פסול, באי-הבנה של השאלות או בפגיעה בזכויות החשוד.

אחת הבעיות שעלו בדיונים הייתה עצם יכולתה של המשטרה לזהות מוגבלות. נציגי ארגונים העוסקים בזכויות אנשים עם מוגבלות טענו כי שוטר אינו תמיד מצויד בכלים לזהות אוטיזם או מוגבלות שכלית שאינה ניכרת לעין. לדבריהם, כאשר הזכאות תלויה בהתרשמות החוקר ממידת יכולתו של האדם להיחקר, חלק מהנחקרים הפגיעים עלולים שלא להיכלל בהסדר.

עורך הדין יהיה בחדר - אך לא ינהל את החקירה

החוק אינו הופך את הסנגור לשותף פעיל בחקירה. הכלל שנקבע הוא של נוכחות פסיבית: עורך הדין לא יורשה להשיב במקום הנחקר, להפריע לרצף השאלות או לנהל את קו ההגנה בתוך החדר. נאסר עליו להקליט או לתעד את החקירה בעצמו.

הוא יוכל להעיר כאשר לדעתו נפגעת זכות של החשוד על-פי דין, כאשר החקירה מתנהלת באופן שאינו מותאם להבנתו של הנחקר או כאשר מצבו הבריאותי אינו מאפשר את המשכה. אם עורך הדין יפר את הכללים ויפריע לחקירה, יהיה אפשר לעצור את החקירה ולהוציאו בהחלטה מתאימה, ולאחר מכן להמתין לעורך דין אחר.

זה היה אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים. הסנגוריה ולשכת עורכי הדין ביקשו לאפשר לסנגור לתת ייעוץ ממשי תוך כדי החקירה, במיוחד כאשר קטין או אדם עם מוגבלות אינם מבינים שאלה או מובלים לתשובה מסוימת. מנגד, נציגי אכיפת החוק הזהירו שהסנגור עלול להזכיר לחשוד שוב ושוב את זכות השתיקה, לסמן לו שלא להשיב ולסכל למעשה קבלת הודאות אמת.

כמה זמן תמתין המשטרה

כאשר נחקר מבקש לממש את זכותו, על החוקר להזמין את עורך הדין ללא דיחוי ולעכב את החקירה עד הגעתו. אולם החוק אינו קובע זמן המתנה מרבי קשיח.

במהלך הדיונים בוועדת החוקה דובר שוב ושוב על פרק זמן של שעה עד שעתיים. נציג המשטרה אמר כי זהו בדרך כלל זמן סביר להמתנה, אך הוועדה החליטה שלא לקבע את פרק הזמן בחוק. רוטמן הסביר כי זמן סביר בתחנה במרכז הארץ אינו בהכרח הזמן הסביר בתחנה מרוחקת, וכי הנושא יוסדר בפקודות המשטרה ובפסיקה.

בסנגוריה הציבורית הסתייגו מקביעה נוקשה שעלולה לפגוע דווקא בנחקרים. מנגד, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' ביקש להבטיח שההמתנה לא תימשך ללא גבול. בסופו של דבר נותר בחוק מבחן גמיש, שיישומו צפוי לעורר מחלוקות משפטיות.

ההחלטה מותירה מרחב ניכר לשיקול דעת. מצד אחד, היא מונעת מצב שבו חקירה דחופה מתעכבת שעות בשל קושי מעשי של עורך דין להגיע לתחנה. מצד אחר, היעדר מגבלה ברורה עלול ליצור מחלוקות בשאלה מתי המשטרה רשאית לקבוע כי ההמתנה התארכה מעבר לסביר ולהתחיל בחקירה.

החריגים שמאפשרים לחקור ללא סנגור

לצד הזכות נקבעו חריגים המאפשרים לפתוח בחקירה או להמשיכה ללא נוכחות עורך דין. הדבר יתאפשר בהחלטה מנומקת כאשר ההמתנה עלולה לסכל את החקירה, לפגוע באפשרות לעצור חשודים נוספים, להביא להעלמת ראיות או ליצור סכנה לחיי אדם, לביטחון הציבור או לביטחון המדינה.

החריג של "סיכול חקירה" עורר התנגדות חריפה מצד הסנגוריה, ארגוני זכויות וחלק מחברי הכנסת. המבקרים הזהירו כי זהו מונח רחב שניתן לצקת לתוכו כמעט כל צורך חקירתי ולהפוך באמצעותו את הזכות החדשה לחריג שקל לעקוף. במהלך הדיונים נטען כי המתנה של כשעתיים אינה מסכלת בדרך כלל חקירה, וכי במקרים שבהם נשקפת סכנה ממשית לאדם כבר עומדת למשטרה עילה נפרדת ומובהקת לפעול מיד.

החוק אינו חל על מי שנחקרים בידי חוקרי ילדים או חוקרים מיוחדים, משום שמדובר במערך חקירה מותאם המופעל בידי עובדים סוציאליים שעברו הכשרה ייעודית. כמו-כן, חקירות ביטחון וטרור הוחרגו מההסדר. המשמעות היא שגם קטין או אדם עם מוגבלות החשוד בעבירה ביטחונית לא יהיה זכאי לנוכחות עורך דין מכוח החוק החדש.

גם עבירות נשק וגניבת רכב הוצאו מהכלל

במהלך הכנת החוק הרחיבה הוועדה את רשימת העבירות המוחרגות. בין היתר נכללו עבירות נגד ביטחון המדינה, התאגדות אסורה ועבירות נשק מסוימות. בדיונים הוסבר כי הוועדה ביקשה לנקוב בעבירות במפורש ולא להסתפק בהגדרה כללית של "עבירת ביטחון", מחשש ששינוי סיווג עתידי יוציא עבירות חמורות מן ההחרגה.

החוק אף הוחזר מהמליאה לוועדת החוקה במרס 2026 בעקבות דרישת המשטרה להוסיף חריג הנוגע לגניבות רכב. לאחר דיון נוסף הוחרגו עבירות של גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות ופריצה לרכב - אך רק כאשר החשוד נתפס בתוך הרכב או כאשר שוטר ראה אותו מבצע את העבירה.

משרד המשפטים והסנגוריה הציבורית ביקשו לצמצם את ההחרגה ככל האפשר. שרון הצטרף לעמדה שלפיה אין לשלול את הזכות על בסיס זיהוי מרחוק, צילום אבטחה או עדות של אזרח בלבד. הנוסח הסופי נועד למנוע מצב שבו קטין יאבד את זכותו לסנגור רק משום שנראה במצלמה או זוהה בידי אדם שאינו שוטר.

רוטמן הבהיר כי אם השוטר אינו יכול "לסגור את המעגל" בעצמו, עליו לעצור את החשוד לפי הצורך - אך לאפשר לסנגור להיות נוכח בחקירה, משום שדווקא במקרים של זיהוי שאינו ודאי מתעורר החשש להודאת שווא.

החוק ייבחן לפי הנתונים שייאספו

במשך חמש שנות הוראת השעה יידרשו שר המשפטים והשר לביטחון לאומי לערוך מחקר מלווה. שר המשפטים יגיש לוועדת החוקה את ממצאי המחקר והמלצותיו לפני תום התקופה.

השר לביטחון לאומי יחויב לדווח מדי שנה על מספר החקירות שבהן נכח עורך דין, בחלוקה בין קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית, אנשים עם אוטיזם ואנשים עם מוגבלות נפשית. הדיווח יכלול גם את מספר הנחקרים שוויתרו על הזכות, את המקרים שבהם נדחתה כניסת עורך הדין ואת מספר הסנגורים שהוצאו מחדר החקירה.

הדיווח חיוני במיוחד משום שבמהלך חקיקת החוק התברר כי בידי המשטרה לא היו נתונים מלאים אפילו על מספר החקירות שבהן מעורבים אנשים עם מוגבלות. ללא נתונים אמינים יהיה קשה לקבוע אם החוק אכן צמצם הודאות שווא, או שמא ריבוי הוויתורים והחריגים הותיר את השינוי בעיקר על הנייר.

שינוי חשוב - אך המבחן יהיה בתחנות המשטרה

אין ספק שמדובר בשינוי משמעותי בדין הישראלי. עד היום זכות ההיוועצות עם עורך דין התמקדה בעיקר בשלב שלפני החקירה. מעתה, לפחות בחלק מן החקירות הרגישות ביותר, יהיה הסנגור רשאי לראות במו עיניו כיצד נשאלות השאלות וכיצד מגיב להן הנחקר.

זהו הישג פוליטי של לוין ושל חברי הכנסת שקידמו את ההצעות הפרטיות, ובראשם וולדיגר, משריקי ומלול; הישג חקיקתי של רוטמן ושל הייעוץ המשפטי לוועדה; והישג מקצועי של אנשי משרד המשפטים והסנגוריה הציבורית, שליוו את ההסדר לאורך יותר משנה ונאבקו על היקפה המעשי של הזכות.

עם זאת, מוקדם להגדיר את החוק "מהפכה היסטורית" במובנה המלא. הוא אינו קובע נוכחות חובה בכל מקרה, אינו חל על כלל החשודים, אינו מעניק בהכרח ייצוג ציבורי אוטומטי לכל זכאי, ומותיר בידי המשטרה שיקול דעת רחב בנוגע להמתנה, לדחיית הנוכחות ולהפעלת החריגים.

הצלחתו תימדד בשלוש שאלות מעשיות: האם המשטרה תזהה בזמן נחקרים עם מוגבלות שאינה גלויה, האם מי שאין בידו לממן עורך דין יוכל לממש את הזכות, והאם החריגים יישמרו למקרים יוצאי דופן - או יהפכו לדרך שגרתית לחקור ללא סנגור.