החוב המקורי היה 17 אלף שקל - העירייה גבתה מהאלמנה 56 אלף

אלמנה בת 71, ששילמה לאורך השנים יותר מפי שלושה מסכום החוב המקורי שלה לעיריית חולון, לא תידרש לשלם עוד את יתרת החוב שתפחה ליותר מ-127 אלף שקל. רשם ההוצאה לפועל בראשון לציון, יחיאל נויזץ, הורה להפחית את מלוא הריביות שנותרו בתיקים, לאפס את החוב ולסגור את תיקי ההוצאה לפועל ואת תיק האיחוד.

מדובר בשני תיקים שנפתחו בשנת 2004 בשל חובות לעיריית חולון. סכום החובות המקורי עמד על 17,943 שקל בלבד - חוב אחד בסך 14,825 שקל וחוב נוסף בסך 3,118 שקל. במהלך השנים נגבו מהאישה 56,210 שקל, אך למרות זאת יתרת החוב הגיעה ל-127,331 שקל.

שילמה במשך יותר מעשור

האישה הוכרזה בשנת 2017 כחייבת מוגבלת באמצעים ותיקיה אוחדו. לאורך השנים היא עמדה בתקופות ממושכות בצווי התשלומים שנקבעו לה, אף שלעיתים נוצרו פיגורים מצומצמים. הרשם ציין כי החייבת המשיכה לנסות לפרוע את חובה גם בתקופות שבהן התמודדה עם מחלה, עם מות בעלה, עם מות בנה ועם התמכרותו של בנה הבכור לסמים.

לצד קצבאות שארים ואזרח ותיק, האישה עבדה בטיפול בקשישים והשתכרה, לפי המסמכים שבתיק, כ-2,300 שקל בחודש. הרשם קבע כי התנהלותה מעידה על מאמצים כנים לשלם את החוב, וכי במשך השנים לא ביקשה העירייה להגדיל את צו התשלומים או לחקור את יכולתה הכלכלית.

העירייה התנגדה להפחתת הריבית

עיריית חולון טענה כי הריבית היא חלק בלתי נפרד מהחוב, וכי מדובר בכספים החסרים מהקופה הציבורית ומשמשים את תושבי העיר. הרשם דחה את הטענה וקבע כי חוק ההוצאה לפועל מעניק לרשם סמכות להפחית גם ריביות שנוספו לחובות עירוניים, לרבות חובות ארנונה.

בהחלטה נסקרה הרפורמה שנכנסה לתוקף בתחילת 2025 בדיני הריבית וההצמדה. הרשם הדגיש כי מטרת דמי הפיגורים היא לעודד חייבים לשלם ולא להענישם, וכי כאשר אדם משלם לאורך שנים אך החוב ממשיך לצמוח, הריבית עלולה למנוע ממנו כל אפשרות ממשית לסיים את חובותיו.

הרשם כתב כי השינוי בחוק מבטא מגמה המעדיפה מתן אופק לשיקום כלכלי על פני צבירה בלתי פוסקת של ריביות. לדבריו, שמירת ערך כספו של הזוכה עשויה לסגת במקרים מתאימים מפני ערך חשוב לא פחות - שיקומו של החייב והשבתו לחיים נטולי חובות.

לא היה עוד אור בקצה המנהרה

בהחלטה פורטו שבעה נימוקים למחיקת הריבית. בין היתר צוינו מצבה הרפואי והאישי של האישה, הזמן הרב שחלף מאז פתיחת התיקים, עמידתה במשך יותר מעשר שנים בצווי התשלומים והעובדה שהמשך צבירת הריבית מנע ממנה לראות "אור בקצה המנהרה".

הרשם קבע כי אפילו הייתה האישה ממשיכה לשלם את צו התשלומים ללא הגבלת זמן, היא לא הייתה מצליחה לסיים את החוב בשל הריבית המצטברת. עוד צוין כי אין נגדה תיקי הוצאה לפועל נוספים, אין לה נכסים שניתן לממש, וכי יתרת החוב מורכבת מריביות בלבד.

הפער בין החוב המקורי לבין הסכום שכבר נגבה היה משמעותי במיוחד: מול חוב התחלתי של 17,943 שקל נגבו 56,210 שקל - שיעור גבייה של כ-313%.

החוב אופס והתיקים נסגרו

הרשם קבע כי הצטברות הנסיבות מצדיקה מחיקה מלאה של יתרת הריביות. הוא הורה לאפס את שני התיקים, לבטל את הכרזתה של האישה כחייבת מוגבלת באמצעים ולסגור גם את תיק האיחוד.

המזכירות הונחתה להודיע לחייבת בטלפון על ההחלטה.