מנה אחת הרגיעה בתוך שעתיים תסמינים דמויי אוטיזם בעכברים

מנה אחת של תרופה ותיקה הצליחה לשנות בתוך כשעתיים את פעילות מוחם ואת התנהגותם של עכברים בוגרים שהציגו מאפיינים המזכירים חלק מהתסמינים הנצפים אצל אנשים על הרצף האוטיסטי. כך עולה ממחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שפורסם בכתב העת המדעי Nature Communications.

התרופה שנבדקה היא רפמיצין, המוכרת גם בשם סירולימוס. היא משמשת ברפואה לדיכוי מערכת החיסון, בין היתר אצל מושתלי איברים, אך במחקר הנוכחי היא שימשה כדי להשפיע על מסלול תאי מרכזי במוח הקרוי mTOR. המסלול הזה מעורב בגדילת תאים, בחילוף חומרים ובוויסות פעילותם של תאי עצב.

החוקרים אינם טוענים שמצאו תרופה לאוטיזם. הניסוי נערך בעכברים בלבד, והתרופה עצמה עלולה לגרום לתופעות לוואי משמעותיות. עם זאת, התוצאות מספקות רמז מסקרן: ייתכן שחלק מהקשיים הנובעים מפעילות מוחית חריגה אינם מקובעים לצמיתות, גם לאחר שהמוח כבר סיים את עיקר התפתחותו.

דלקת בהריון והשפעה שנמשכה לבגרות

כדי ליצור את מודל המחקר, חשפו החוקרים עכברות הרות לגירוי דלקתי קל בשלב מוקדם של ההריון. המינון היה נמוך ולא גרם לאימהות למחלה משמעותית, אך הצאצאים שלהן פיתחו בהמשך שינויים שנמשכו גם בבגרות.

בין השאר נמצאו אצל העכברים דלקת ממושכת בגוף ובמוח, גדילה קלה של המוח, פעילות מוגברת במסלול mTOR, קשרים לא מאורגנים בין אזורים שונים במוח ופעילות-יתר של תאי עצב. בהתנהגותם נצפו רגישות מוגברת למגע ולגירויים, תגובות בהלה חריגות והתנהגויות חזרתיות.

לאחר שהעכברים הגיעו לבגרות, נתנו להם החוקרים מנה אחת של רפמיצין. כעבור כשעתיים בלבד חלה ירידה בפעילות-היתר של תאי העצב, פחתה הרגישות לפרכוסים, התקשורת בין אזורי המוח נעשתה מאורגנת יותר, והעכברים הפגינו פחות רגישות חושית ופחות התנהגויות חזרתיות.

שינוי מהיר בלי לבנות מחדש את המוח

המהירות שבה התרחש השינוי הפתיעה את החוקרים. בנייה מחדש של קשרים בין תאי עצב ותיקון שינויים מבניים במוח הם תהליכים שאמורים להימשך זמן רב יותר משעתיים. לכן ההערכה היא שהתרופה לא "תיקנה" את מבנה המוח, אלא שינתה במהירות את אופן פעולתם של המעגלים העצביים הקיימים.

בדיקות של פעילות גנים הראו כי רפמיצין צמצמה ביטוי חריג של גנים הקשורים לאוטיזם, לאפילפסיה ולתעלות המווסתות את האותות החשמליים בתאי העצב. ההשפעה הייתה בולטת במיוחד בתאי עצב מעוררים - תאים שתפקידם להגביר את העברת האותות במוח.

במילים פשוטות, החוקרים מעריכים שהתרופה סייעה להנמיך זמנית את "עוצמת הקול" של רשת עצבית שפעלה בעוצמה גבוהה מדי. במקום לשנות את מבנה המוח, היא איזנה מחדש את הפעילות החשמלית ואת התקשורת בין אזוריו.

לדברי החוקרת הראשית, הד"ר ג'אנל לה בל, הממצאים מעלים אפשרות שחלק מהמאפיינים הקשורים לאוטיזם עשויים להשתנות גם במוח הבוגר, בלי שיהיה צורך לתקן את כל ההבדלים המבניים שנוצרו במהלך ההתפתחות.

לא תרופה לאוטיזם

לצד התוצאות המעודדות, המחקר כולל כמה מגבלות כבדות. ראשית, עכברים אינם בני אדם. התנהגות דמוית אוטיזם במכרסמים אינה זהה לאוטיזם האנושי, שהוא מצב מורכב ומגוון מאוד, המושפע משילוב של גורמים תורשתיים, ביולוגיים וסביבתיים.

שנית, ההשפעה של המנה הייתה זמנית. כאשר החוקרים נתנו את התרופה מדי יום במשך כמה שבועות, העכברים פיתחו סבילות והטיפול איבד מיעילותו. נוסף על כך, רפמיצין מדכאת את מערכת החיסון ועלולה להיות רעילה בשימוש ממושך, ולכן החוקרים מדגישים כי היא אינה מתאימה כיום לשימוש נרחב באנשים עם אוטיזם.

הכיוון המבטיח יותר אינו בהכרח התרופה עצמה, אלא המנגנון שנחשף באמצעותה. החוקרים מציעים לבחון בעתיד דרכים ממוקדות ובטוחות יותר לאיזון הפעילות בין תאי עצב מעוררים ומעכבים, להשפעה על מסלול mTOR או לוויסות המעגלים האחראים לרגישות חושית.

התקווה נמצאת בגמישות המוח

המשמעות הרחבה של המחקר היא שמוח בוגר עשוי להיות גמיש יותר מכפי שהיה מקובל לחשוב. גם כאשר קיימים הבדלים מבניים שהתפתחו במשך שנים, ייתכן שניתן לשפר חלק מהתפקודים באמצעות שינוי פעילותם של תאי העצב והרשתות המחברות ביניהם.

עדיין רחוקה הדרך מניסוי בעכברים לטיפול בטוח בבני אדם. יהיה צורך לבדוק תחילה אם אותו מנגנון קיים גם אצל בני אדם, אילו קבוצות של אנשים עשויות להגיב אליו, ומהן הדרכים להשפיע עליו בלי לדכא את מערכת החיסון.

אולם המחקר מציע שינוי בגישה: במקום לנסות "לבנות מחדש" את המוח, ייתכן שבעתיד יהיה אפשר לכוון בצורה מדויקת יותר את אופן פעולתו - ולהקל על תסמינים מסוימים גם בגיל מבוגר.