מר טלוויזיה: העיתונאי והבמאי חיים יבין מת בגיל 93

הלך לעולמו (22.7.26) העיתונאי, המגיש ובמאי הטלוויזיה חיים יבין, שכונה במשך עשרות שנים "מר טלוויזיה". בן 93 היה במותו. יבין היה במשך עשרות שנים אחד הפרצופים המזוהים ביותר עם הערוץ הראשון, והגיש את מהדורת החדשות "מבט" מראשית שידורי הטלוויזיה הישראלית ב-1968 ועד לפרישתו ב-2008.

יבין הופיע על מסך הטלוויזיה בתקופות של מלחמות, מערכות בחירות, הסכמי שלום ומשברים לאומיים. אחד הרגעים המזוהים עמו היה ליל הבחירות ב-1977, כאשר השתמש במילה "מהפך" לתיאור עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון וסיום שלטונה הממושך של תנועת העבודה.

מגרמניה אל רשות השידור

יבין נולד ב-10 בספטמבר 1932 בעיר בויטן שבגרמניה, כיום ביטום שבפולין, בשם היינץ קלוגר. כשהיה פעוט עלה עם משפחתו לארץ ישראל. המשפחה התיישבה באזור חיפה, והוא גדל בקריית בנימין ולמד בקריית מוצקין.

את דרכו בתקשורת החל ב-1956 בקול ישראל, שם עבד כקריין וכמגיש תוכניות וחדשות. עם הקמת הטלוויזיה הישראלית הצטרף לצוות העובדים שלה, ובהמשך מילא שורה של תפקידים, ובהם מגיש, עורך, מנהל מחלקת החדשות ומנהל הטלוויזיה הישראלית.

במשך שנים הייתה "מבט" מהדורת החדשות המרכזית והדומיננטית בישראל, בתקופה שבה פעל ערוץ טלוויזיה ישראלי יחיד. מעמד זה הפך את יבין לדמות מוכרת כמעט בכל בית, אך גם הציב אותו לא פעם במרכזן של מחלוקות על אופן הסיקור, ההטיה הפוליטית ותפקידו של השידור הציבורי.

סדרות תעודה ומחלוקת ציבורית

לצד עבודתו באולפן עסק יבין בבימוי ובהפקה של סרטים וסדרות תעודה. בין יצירותיו הבולטות הייתה הסדרה "ארץ המתנחלים", שבה הציג עמדה ביקורתית כלפי ההתיישבות ביהודה ושומרון. הסדרה עוררה ביקורת חריפה, בין היתר בטענה כי היא חרגה מסיקור עיתונאי מאוזן והציגה עמדה פוליטית ברורה.

יבין יצר והגיש גם תוכניות נוספות שעסקו בחברה הישראלית ובמחלוקות הפוליטיות והחברתיות בתוכה. לאורך השנים נתפס לא רק כמגיש חדשות, אלא גם כעיתונאי בעל השקפת עולם מובהקת, שבאה לידי ביטוי בעבודותיו ובדבריו הפומביים.

בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל לתקשורת. לאחר פרישתו מ"מבט" ב-2008 המשיך לעסוק ביצירה תיעודית ולהתבטא בענייני תקשורת, פוליטיקה וחברה.

מותו של יבין מסיים קריירה שנמשכה יותר מחמישה עשורים ושזוהתה במידה רבה עם ימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית, עם שליטתו של הערוץ הראשון בשידורי החדשות ועם הוויכוחים המתמשכים על גבולות העיתונות הציבורית.