נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע כי השופטת העמיתה איטה נחמן מבית משפט השלום בתל אביב פעלה שלא כדין כאשר הורתה לעיתונאי לצאת מאולם בית המשפט, הכריזה כי הדיון מתקיים בדלתיים סגורות ולאחר מכן העבירה את השיח עם הצדדים ללשכתה, ללא תיעוד בפרוטוקול.
בכך קיבל הנציב את תלונתו של העיתונאי איתמר לוין וקבע כי לא התקיימה עילה חוקית לסגירת הדלתיים. הוא הבהיר כי האפשרות לנהל שיח מחוץ לפרוטוקול אינה מאפשרת לבית המשפט להרחיק את הציבור או את נציגי התקשורת מהאולם, וכי גם שיח כזה מחייב רישום של עיקרי הדברים.
"מי אתה? קהל"
צילום: [צילום: אריאל לוין]המקרה המדובר התרחש ב-27 במאי 2026, במהלך דיון בבית משפט השלום בתל אביב בעניינם של 25 נאשמים בהליכים לפי חוק הספורט. במהלך הדיון הועלתה טענה מקדמית הנוגעת לסמכות המקומית של בית המשפט. לאחר שהתובעת התבקשה לבדוק את הסוגיה ונמסר כי אינה יכולה להשיב עליה מיד, ביקש סניגורם של הנאשמים לקיים שיח מחוץ לפרוטוקול.
לפי התלונה, כמה מהנאשמים חזרו לאולם אך התבקשו לצאת ממנו בידי סניגורם. לוין נותר באולם. השופטת שאלה אותו מי הוא והוא השיב כי הוא חלק מהקהל. לאחר מכן הודיעה השופטת כי הדיון מתנהל בדלתיים סגורות. כשהעיתונאי טען כי אין לכך עילה בחוק, השיבה השופטת כי מדובר בדיון מחוץ לפרוטוקול.
לוין טען כי השופטת הורתה לבאי-כוח הצדדים להיכנס ללשכתה כדי לקיים שם את השיח. לדבריו, בדרכה ללשכה אמרה לו כי "כאשר עיתונאי מגיע לאולם, עליו לומר זאת". הוא השיב כי אין עליו חובה כזו.
בתגובתה לתלונה אישרה השופטת כי הסניגור ביקש לקיים שיח מחוץ לפרוטוקול וכי התובעת הסכימה לכך. לדבריה, היא ביקשה מהקהל לפנות את האולם, אך לוין נותר במקום וסירב לצאת, ולכן הורתה לבאי-כוח הצדדים להיכנס ללשכתה.
השופטת הסבירה כי בשל מספרם הרב של התיקים, העובדה שכולם עסקו באותו עניין והייצוג המשותף של הנאשמים, היא סברה ששיח מקדים עשוי לקצר הליכים עתידיים. לדבריה, מאחר שהמתלונן הוא עיתונאי, לא היה טעם לקיים את השיח בנוכחותו, משום שהדברים עלולים להיות מפורסמים למחרת בעיתון.
השופטת הוסיפה כי הקלדן והסטודנטית שלה נכחו בלשכה, וכי השיח היה בעיקרו פרוצדורלי ולא כלל טענה משפטית. משום כך, לדבריה, היא לא סברה שיש צורך לתעד אותו.
צילום: קולה. דבריה של השופטת נאמרו בשגגה [צילום: דוד כהן/פלאש 90]אלא שהנציב דחה את הסבריה. בבדיקת פרוטוקול הדיון הוא מצא כי אין בו כל תיעוד לנוכחותו של העיתונאי באולם, לחילופי הדברים בינו לבין השופטת, להוראה לקהל לצאת או לכך שחלק מהדיון התקיים מחוץ לפרוטוקול. גם לקיום השיח בלשכת השופטת לא נמצא כל זכר.
קולה הדגיש כי דיון מחוץ לפרוטוקול ודיון בדלתיים סגורות הם שני הליכים שונים. האפשרות לצמצם את רישום הפרוטוקול בדיון מקדמי אינה מבטלת את עקרון פומביות הדיון ואינה מעניקה לבית המשפט סמכות להרחיק את הציבור מהאולם.
לדבריו, הדין מאפשר במקרים מסוימים לכלול בפרוטוקול רק את עיקרי הדברים שנאמרו בדיון מקדמי, בהסכמת בעלי הדין. עם זאת, גם במצב כזה נדרש תיעוד של עיקרי השיח. הנציב הבהיר כי הוראה זו חלה גם בהליכים פליליים.
מנגד, סגירת דלתות בית המשפט היא חריג לעיקרון החוקתי שלפיו דיוני בתי המשפט מתקיימים בפומבי. החוק מונה עילות מוגדרות לכך, ובהן שמירה על ביטחון המדינה, הגנה על קטינים, הגנה על נפגעי עבירות מסוימות או מניעת חשיפת סודות מסחריים.
הנציב קבע כי רצון לקצר הליכים, לקיים דיון בטענות מקדמיות או למנוע את פרסום הדברים בעיתון אינו נכלל בין העילות המאפשרות לסגור את הדלתיים. "סגירת הדלתות אינה אפשרית בין על דרך הכרזת הדיון כמתקיים בדלתיים סגורות באולם, ובין על דרך עקיפה של קיומו של הדיון בלשכתו של השופט, שם אין לציבור הרחב או לעיתונאי דריסת רגל", קבע הנציב.
עוד ציין קולה כי פומביות הדיון נועדה להבטיח את שקיפות ההליך, את תקינותו ואת אמון הציבור במערכת המשפט. לדבריו, נוכחות הציבור והתקשורת מאפשרת לקיים ביקורת ציבורית ולהבטיח שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה.
בהחלטה הודגש כי זכותו של עיתונאי להיות נוכח באולם אינה שונה מזכותו של כל אדם אחר. העיתונות משמשת כ"זרועו הארוכה של הציבור", אך אין לעיתונאי חובה להזדהות, לדווח מראש על עיסוקו או להציג תעודת עיתונאי כתנאי לנוכחות בדיון פומבי.
הנציב קבע כי דבריה של השופטת, שלפיהם עיתונאי המגיע לאולם צריך לומר זאת, נאמרו בשגגה עוד הוסיף כי גם אילו סברה שקיימת הצדקה לקיים את הדיון בדלתיים סגורות או בלשכתה, היה עליה לתת החלטה מנומקת ולתעד אותה בפרוטוקול. בסיכום ההחלטה קבע קולה כי השיח התקיים בלשכת השופטת מחוץ לפרוטוקול, ללא תיעוד של תוכנו וללא רישום של חילופי הדברים שקדמו לו וכי בשל מכלול הליקויים, התלונה נמצאה מוצדקת.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה