חתן פרס ישראל ישראל פנקס מת בגיל 91

המשורר, המתרגם והעורך ישראל פנקס, חתן פרס ישראל לשירה עברית, הלך לעולמו (19.7.26). בן 91 היה במותו. פנקס, שנולד בסופיה שבבולגריה ועלה לארץ בילדותו, נחשב לאחד הקולות העצמאיים והמובחנים בשירה העברית. שירתו התאפיינה באיפוק, בעידון ובחיבור בין המסורת העברית לבין הספרות, המוזיקה והאמנות של אגן הים התיכון ואירופה.

משפחתו הודיעה על פטירתו ועל הלוויתו, שתתקיים ביום שני. פנקס הותיר אחריו את אלמנתו ושתי בנותיו.

דרך עצמאית בשירה העברית

פנקס נולד ב-28 בינואר 1935 בסופיה בשם ישראל אנטון פנקס, בנם של דורה וד"ר דניאל פנקס. אביו מת כשהיה בן שש, ולאחר מכן עבר להתגורר אצל סבו וסבתו. בשנת 1944, בהיותו בן תשע, עלה לארץ עם אמו והתחנך במשך שלוש שנים בכפר הנוער בן שמן. בשנת 1947 עבר לתל אביב, שבה התגורר מאז. אחיו הבכור, יצחק, נהרג בקרב על אשדוד בראשית מלחמת העצמאות.

כבר בראשית שנות ה-50 החל לפרסם שירים בעיתונים ובכתבי עת, אך בניגוד למשוררים רבים בני דורו לא הצטרף לחבורה ספרותית ולא ביקש להשתייך לזרם מוגדר. הוא פיתח לשון שירית מאופקת, מהורהרת ומדויקת, שהעדיפה שאלות, רמזים והדהודים על פני הצהרות נחרצות.

ועדת פרס ישראל תיארה אותו כמשורר ההולך בנתיב יצירתי עצמאי, ששפתו ממזגת מסורת וחידוש. השופטים ציינו כי זיקתו העמוקה לספרות העולם, לאמנות הפלסטית ולמוזיקה העניקה לשיריו מגוון רחב של מקורות השראה - מהמקרא ומשירת שמואל הנגיד ועד הומרוס, אובידיוס, שייקספיר, סזאן, היידן ומוצרט.

הים התיכון, האהבה והזמן

ספר שיריו הראשון, "ארבעה-עשר שירים", ראה אור בשנת 1961. אחריו פרסם את "ארוחת ערב בפרארה ושירים אחרים", "אל קו המשווה", "בתוך הבית", "הרצאה על הזמן", "גנאולוגיה - מבחר פואמות" ואת הספר המקובץ "בים העתיק שלנו".

הים התיכון היה אחת הזירות המרכזיות ביצירתו. מסעות, מרחקים, זיכרונות ושרידי תרבויות קדומות שבו והופיעו בשיריו, לצד עיסוק באהבה, בזמן, באובדן ובמורכבותה של ההשתייכות למקום. בשל כך כונה לא אחת "משורר המרחב הים תיכוני".

אף ששירתו נשענה על אוצר תרבותי רחב, היא נותרה אישית ומרוסנת. פנקס כתב על ילדותו, על היתמות, על העלייה לארץ ועל מות אחיו, אך נמנע בדרך כלל מחשיפה ישירה. אחת מיצירותיו המאוחרות, "צפירה", עסקה בטראומה שהותיר מות אחיו ובכאב על כך שמקום קבורתו לא נודע.

מתרגם, עורך ואיש אמנות

לצד כתיבתו עבד פנקס בשנות ה-50 וה-60 כעורך לילה בסוכנות הידיעות יונייטד פרס. בהמשך תרגם וערך ספרים בהוצאות עם עובד וספריית הפועלים, תרגם מחזות לתיאטרון וניהל שתי גלריות לאמנות בתל אביב.

הוא כתב בעיתונות על ציירים ישראלים, ולאחר שהשתלם בספרות ובאמנות בלונדון ובפריז שימש משנות ה-80 יועץ ומומחה לאמנות המאה ה-20. הקשר בין שירה, ציור ומוזיקה לא היה מבחינתו רק תחום עיסוק נלווה, אלא חלק מרכזי מעולמו ומלשונו השירית.

בשנת תשס"ה - 2005 - הוענק לו פרס ישראל בתחום הספרות והשירה העברית. ועדת השופטים קבעה כי יצירתו ירשה את נכסי התרבות של העבר והוסיפה להם מקוריות ורעננות, וכי שירתו מציעה לתרבות הישראלית אפשרות להשתלב במרחב הגאוגרפי ובמסורות האמנותיות שנוצרו לחופי הים התיכון.